בין חבריי חובבי הכדורגל יש ויכוח שלא מסתיים: מי יותר חולה נפש, מסי או רונלדו? כשאנו רואים שידורים חוזרים של SNL מתעורר ויכוח נוסף, מי יותר חולה נפש – ביל היידר או פרד ארמיסן? בסוף תמיד מתפשרים על קריסטין וויג, אבל זה לא העיקר. מה שחשוב הוא שאצלנו ״חולה נפש״ זה תיאור מחמיא לאדם שפורץ גבולות, מערער על סדר קיים ועושה לעיתים דברים בלתי נתפשים ונפלאים.
נכון, זה קצת לא יפה שאנחנו מכלילים. לא כל החולי נפש נפלאים ומוכשרים, לא כל חולי הנפש מרוויחים מיליונים ועובדים בעבודות חלומיות. קשה להאמין, אבל יש בינינו כאלה שלא מצליחים להתקבל לעבודות. יש כאלה שמפחדים שיקצצו להם את הקצבה אם ירוויחו יותר מסכום מסוים בחודש, ויש גם כאלה שבכלל לא מסוגלים לעבוד. יש כאלה ששומעים קולות, שחווים דיכאונות, וכאלה שנוקטים לפעמים באלימות. לא כולם. אבל יש. יש גם כאלה שכלואים במוסדות וישנים במיטות מעופשות עם מוטות ברזל, לעיתים ללא שמיכה, לעיתים במסדרון בגלל עודף תפוסה וחוסר מיטות, ולעיתים קשורים ימים שלמים בכפייה, או מריירים על חולצתם כי עוד פעם קיבלו תרופה שתשתיק אותם קצת. העיקר שיהיה שקט. שלא יפריעו לאיש. רחוק מהחברה. ללא זכות קיום או בחירה. אלה מתמודדי הנפש שיונתן אוריך וחבריו בקמפיין הליכוד רוצים שתחשבו עליהם. אלה מתמודדי הנפש שהם רוצים שתוקיעו, כי אינם יציבים מספיק כדי לשבת בכנסת ובטח כדי להנהיג מדינה. המסר החדש של קמפיין הליכוד: מתמודדי נפש הם ״סכנה למדינה״.
אחרת, איך אפשר להסביר את הקו החדש שבו נקטו כנגד בני גנץ כשהם מתארים אותו כ״לא שפוי״ עד כדי מסוכן למדינה? איזה פחד. בני גנץ נורא כמו… כמו… כמו מתמודדי נפש! השוליים של השוליים, אחת הקהילות המוחלשות בארץ וגם בעולם, הקהילה שהכי קל להיכנס בה, כי אנשים ״לא שפויים״ הם מסוכנים ולכן אסור להם להיות חלק אקטיבי מחברה נורמטיבית, לפחות כמו שחברה נורמטיבית נתפסת בעיניי הקמפיינרים של הליכוד.
קללה מימין ומשמאל
מתמודדי הנפש הם הקהילה שתמיד אפשר לשלוף ממחשכי הנכויות כשרוצים להיכנס במישהו (בהנחה שסיפורי פריצות לפלאפון לא עובדים), כי יודעים שזה יעבוד על הציבור תוך שניות, יגע בפחדים הכי אפלים, ירתיע ויבלבל אותו. יודעים שברגע ששומעים ״חולה נפש״ רוב הציבור ידמיין אדם כפות בכתונת משתולל, כזה שמקומו כמה שיותר רחוק מאיתנו. ומה יותר מראה על שפיות ויציבות מלהתבריין על מתמודדי נפש ולהשתמש בסממנים הכי רדודים ושטחיים שלהם כדי לתאר את היריב? זה לא מצריך אפילו ישיבת קריאייטיב, מרוב שזה קל ועובד. לצייץ "פסיכי" ו"משוגע" אפשר בכל שעה, מכל מקום.
אל נא תחשבו לרגע שמדובר פה בשמאל וימין. מרבית החברה, על כל גווני הקשת הפוליטית, מזינה יום יום, שעה שעה, את נרמול האייבליזם (יכולתנות, התנהגות מפלה על בסיס דעות קדומות וראיית אנשים עם מוגבלויות כנחותים – ר"וו). כבר שנים שאפשר לראות ולקרוא אנשים מכנים את אשת ראש הממשלה בכינויים מעולם הפסיכיאטריה – בין אם כעלבון ובין אם כאבחנה מקצועית חסרת תוקף, לא ברור מה מהם מחריד יותר – רק כדי להדגיש עד כמה בעיניהם היא גרוטסקית, מוגזמת, מוגחכת ולא ראויה.
״חולה נפש״ היא קללה שמפחידה אנשים, היא המקום החשוך אליו המוח שלנו נודד כששומעים על כל דבר שלא מתיישב עם מה שמתאים לתפיסה של ״שפוי״ בעינינו. מנגנון ההפעלה שלה מאוד פשוט: קח את הדעה של עצמך, מוטב שלך על עצמך, הגדר אותה כנכונה ושפויה, ואז אפיין כל מה שאינו דומה לה או תומך בה – כמצב רפואי שעלול לסכן את הסובבים. וזה הדבר האחרון שתזכור, דוקטור. הניסוי הצליח, החולה (נפש) גמור.
הבחירה להפחיד ציבורי בוחרים בעזרת הקהילה של חולי הנפש היא בחירה גרועה, גרועה מאוד. זה ישאיר את מתמודדי הנפש לנצח במחשכים, "מסוכנים" ולכן לא שייכים, נשלפים משם רק כקלף מנצח לביטול של אדם אחר. הייתי נכנסת בכיף גם לקטע הקטנוני הזה שלי, שאף אחד מאיתנו לא רופא, אז זה לא הכי מקצועי או לעניין לאבחן את גנץ או כל פוליטיקאי/אדם אחר כחולה נפש, אבל כיוון שבעצמי ככה אבחנתי בשיא האהבה את רונלדו, מסי וביל היידר, זה יהיה קצת צבוע.
כולנו משתמשים בשיח אייבליסטי ומפלה יום יום. נכון שהליכוד שלפו את הקלף המכוער הזה עכשיו, וזה נורא ואיום, אבל כשמסתכלים על לוח המשחק שאליו הושלך הקלף, רואים שבאף נקודה עליו אין לקהילת מתמודדי הנפש מקום שהוא לא על תקן קללה או כלי לביטול של אדם. בעלי מוגבלויות הופכים את מי שעומד מולם לבעל אפשרויות, כזה שזוכה להשתמש במוגבלות שלהם לצרכיו האישיים, הכלכליים, הפוליטיים. אצלנו בבית זה הפוך: המוגבלות היא האפשרות, האפשרות לשיח אחר, מכבד ומפרה ולא פוגעני. לרגל החג הקרב, לקראת הניצול הציני הבא, אני מזמינה את אנשי הקריאייטיב של הליכוד לבוא אלינו, לנסות ולהנות. יודעים מה? אני לא מפלה. מזמינה את כולכם.