בנקים אינם ככל עסק רגיל. כמי שנושאים בבלעדיות על השליטה במנגנון אחסון הכספים שלנו וניהולו, הם נושאים באחריות חברתית וכלכלית מהמעלה הראשונה. אחת הסיבות לקיומו של הפיקוח על הבנקים הוא לדאוג שכל שקל שלנו שנכנס לבנק כפיקדון או רווח – מנוהל באחריות מירבית ובחרדת קודש.
תת סעיף קטן ונידח בדוח הפיקוח על הבנקים, ואשר נושא שם לא ברור, מטיל ספק באיכות ויעילות הפיקוח של בנק ישראל ומעלה חשש ל"חגיגות" המתרחשות בבנקים ממש מתחת לאפו. שמו של תת הסעיף הוא "הוצאות נלוות ואחרות". הוצאות הסעיף הזה ב-2017 היו 808 מיליון שקל וב-2018 התנפחו כבר ל-1.036 מיליארד שקל. מבדיקה קצרה עולה כי מדובר בסכומים, שבין היתר, משמשים את הבנקים לפעילויות רווחה וצ'ופרים לעובדים.
כדי להבין על אלו צ'ופרים בעלות של מיליארד שקל בשנה מדובר, הגשתי עם "שקוף" בקשת חופש מידע לבנק ישראל בעניין. להפתעתי התשובה שהתקבלה מהבנק היתה: "אין ברשותנו את המידע".
קיצוץ שומנים במקום סגירת סניפים?
בנק ישראל מודה בעצם שהפיקוח על הבנקים לא בודק מה הבנקים עושים עם כמיליארד שקל מדי שנה, ובעצם מקבל את הנתון כמו שהוא, כעובדה מוגמרת. בהיעדר פיקוח אמיתי, לא ברור מה מונע מראשי הבנקים לעשות בכסף כרצונם?
מה מונע למשל מהבנקים לממן לעצמם עם סכום זה חופשות יוקרה בחו"ל, ארוחות במסעדות גורמה, מימון בילויים או אירועי פאר עם הופעות יקרות – והכל על חשבון הציבור מבלי שתהיה על כך שום בקרה? הפיקוח על הבנקים מודה בעצם שאין לו שמץ של מושג אם לשם הולך הכסף.
כדי להבין מדוע נתון זה כל כך חשוב, אפשר לקחת כדוגמא את הדיון הער שקיים בשנים האחרונות סביב הלחץ שמפעיל בנק ישראל על הבנקים לייעל את עבודתם. בין השאר התמקד הדיון סביב סגירת סניפי בנקים וכספומטים. לפי העמותה לחופש המידע, בנק ישראל אישר 96% מבקשות סגירת הסניפים ובסך הכל נסגרו 263 סניפים מ-2012 עד 2018.
האם לא היה ראוי לפני שנוקטים בצעד כה קיצוני שפוגע באוכלוסיה הכי חלשה, לבדוק אם הבנקים מיצו את כל צמצום ההוצאות המיותרות ו"השומנים" שלהם?
בנק ישראל העדיף שלא לטענות אלו.
