הבחירות שיתקיימו מחר בפעם השלישית בשנה האחרונה, הן חגיגת דמוקרטיה עבור רבים מהאזרחים. אבל יש כאלו שעבורם זו תזכורת שלישית בשנה לאפליה ממנה הם סובלים כנטולי זכות הצבעה.
יאיר ישראל, המוכר כפעיל חברתי למען שוויון זכויות לקהילת העבריים בדימונה, שוב מתריע על האפליה שחווה הקהילה שרוב תושביה אינם בעלי זכות הצבעה בבחירות לכנסת. קהילת העבריים השחורים מונה כיום 5,000 נפשות, שרובן משתייכות לקהילה שיתופית בדימונה וחלקים נוספים ממנה מתגוררים במצפה רמון וערד.
מאז 1969, השנה בה הגיעה הקהילה ארצה, התנהלו מחלוקות רבות בין הקהילה לממשלה. המדינה סירבה להכיר בקהילה כפי שהיא מגדירה את עצמה, "בני ישראל", והטילה ספק ביהדותם. מחלוקות אלה הותירו את בני הקהילה, לאחר מאבקים רבים, עם מעמד של תושב קבע – שאינה משתווה לתעודת הזהות של אזרחי ישראל ואינה מקנה את אותם הזכויות.
כלומר, יאיר ישראל, שנולד בארץ ב-1976, לא יוכל מחר לגשת לקלפי ולהצביע עבור המפלגה שהוא מעוניין בה, וכמוהו עוד רבים ורבות מבני ובנות קהילתו.
מסלולם של ציון לורנס ונתנאל אוברטון, גם הם בני הקהילה, דומה לזה של ישראל. לורנס נולד בארץ ב-1984 ואוברטון עלה ארצה באותה השנה עם הוריו כשהוא בן 6. הם התחנכו בבית ספר המיועד לקהילת העברים בדימונה. בתום הלימודים, בשונה מחבריהם לכיתה, ובהיעדר הסכמי גיוס בין הקהילה למדינה, אוברטון ולורנס לא יכלו להתגייס ויצאו לחפש עבודה. כיום שניהם מועסקים כעובדי פיגומים במפעלי ים המלח.
ב-2012, כשמונה שנים לאחר תחילת גיוס בני הקהילה לצבא, קבע גדעון סער, שר הפנים דאז, כי בני הקהילה המתגייסים יוכלו לקבל אזרחות ישראלית לעצמם ולבני משפחתם בתום השירות, מה שהביא ל100% גיוס בקהילה. כלומר בעודם על מדי צה"ל, גם אם הוא נלחם ביחידה קרבית בצו המדינה – חיילת או חיילת בני הקהילה אינם מוכרים כאזרחים עד תום השירות. בנו של יאיר ישראל, לדוגמה, שכבר התגייס ומשרת כרגע בצבא, אינו בעל זכות הצבעה וגם לא אביו שנולד ונמצא כאן כל חייו.
"הקהילה מתמודדת עם לא מעט בעיות של דיור ומחיה, אך מתוקף זה שאין לנו אזרחות אין אנו יכולים להצביע או לבחור נציג שיתמודד וילחם על הזכויות שלנו בזירה הפוליטית" הם אומרים. לורנס מוסיף: "בחודש הקרוב, בתה של אישתי תתגייס, ורק בתום השירות הצבאי שלה היא ואימא שלה יקבלו אזרחות. עד עכשיו הילדה אפילו לא יכלה לצאת לחו"ל, מפני שאין לה מעמד ואין דרכון".
"מאסנו בהבטחות סרק"
אם הדור הראשון והשני של קהילת העבריים היו בעלי אזרחות אמריקאית שחלקם נדרשו לוותר עליה תמורת אזרחות ישראלית בעקבות גיוס ילדיהם – הדור השלישי כבר אינו זכאי לקבל בירושה את האזרחות האמריקאית. כך, הוא מוצא עצמו ללא כל מעמד אזרחי מעבר לתושבות קבע שאינה מאפשרת הוצאת דרכון מפאת חוסר השתייכות למדינה.
כאשר לורנס נשאל האם כדאי היה לו לשהות בארצות הברית שנה כדי שלילדיו תהיה הזכות לאזרחות אמריקאית כדי שלא יהיו חסרות מעמד לחלוטין, הוא עונה באופן תקיף שישראל היא מדינתו, כאן הוא רוצה להיות, ושלילדיו מגיעה הזכות לשוויון ואזרחות.
"מה עוד צריך כדי להראות למדינה שאנחנו חלק ממנה?" שואל לורנס. "זה פשוט אבסורד. מפלגת כולנו היו כאן בעבר ואז נבחרו אך לא עשו כלום עבור הקהילה. בחודשים האחרונים בני גנץ הגיע לבקר ואמר שאם יבחר יפעל למען הקהילה, אך לא קיבלנו שום הבטחה על נייר. מאסנו מהבטחות סרק, כבר חמישים שנה שהקהילה נמצאת בארץ ואנחנו עדיין במאבק על מעמד. אנחנו בני אדם ומקופחים כל חיינו, הגיע הזמן שיגיע מי שיתייחס אלינו כבני אדם. רק אז דברים יוכלו להסתדר".
"מה עוד צריך כדי להראות למדינה שאנחנו חלק ממנה?" שואל לורנס. "זה פשוט אבסורד"
"אין לי שום כוונה לשלוח את ארבע בנותיי לצבא עד שלא תהיה להם תעודת זהות ביד והן יהיו בעלות אזרחות מלאה, רק כך המדינה תוכל להגן עליהן", אומר אוברטון ומוסיף. "אין סיבה שהן יתגייסו כשלי אין אפילו זכות להצביע ולהשפיע על המציאות שלי. זו איכות החיים שלנו ושוללים מאיתנו את הזכות לדאוג אפילו לעצמנו.
גם מלכייה, אחותו הצעירה של אוברטון לא זכתה לקבל אזרחות למרות שהיא נולדה בארץ בשנת 90 ואף שירתה כשמונה חודשים בצבא שבסופם בעקבות הריון. בעת גיוסה ב-2008 עדיין לא נכנסה התקנה עבור בני הקהילה המשרתים. "אני בת 29 ומעולם לא יצאתי מכתלי המדינה" היא אומרת, "זה המקום היחיד שאני וילדיי מכירים, חמישים שנה שבהן אנחנו תורמים למדינה, משלמים מיסים, מגיע לנו שיכירו בנו כשווה זכויות. לא הממשלה הזו דואגת לנו לשוויון וגם לא אלה שקדמו לה".
בבחירות המקומיות, יש מי שדאג שלקהילת העברים כן תהיה זכות הצבעה, בשונה מהבחירות לכנסת. בעיר כמו דימונה עם 35 אלף תושבים, מדובר בכוח אלקטורלי משמעותי.
יאיר ישראל מזכיר שהעוול בשלילת זכות ההצבעה אינו העוול היחיד הנגרם לקהילה עקב העדר האזרחות. לדוגמה, בני הקהילה גם אינם יכולים להיות זכאים למשכנתא עבור רכישת בית. "חשש הגירוש עדיין מאיים על הורינו על זקני השבט שמפחדים להיאבק. אם אנחנו, הדור הצעיר, לא נילחם על הזכויות שלנו, אף אחד לא יסתכל עלינו. באים פוליטיקאים, זורקים לנו סיסמאות, אך לא פועלים באמת עבורנו."
ישראל לא שוכח לציין גם מחווה מרגשת של אזרחים ישראלים אשר פנו אליו ברשת הפייסבוק בו הוא פרסם פוסט בנושא, והציעו לו לבחור עבורו את מה שהוא יבקש. אחת הפונות אף הציעה לתעד את התהליך. כשהוא נשאל למי היה מצביע אילו היה בעל זכות הצבעה הוא משיב: "בטוח לא לימין, חייבים ללכת לכוון של מרץ או כחול לבן, אין דרך אחרת. לימין היתה הזדמנות, אני לא הולך אחרי העדר אם אני רואה שהממשלה מתנהלת באותה צורה".
פנינו למשרד הפנים בסדרת שאלות לגבי זכויות ההצבעה של קהילת העבריים, כמו האם יש כוונה לטפל במעמדם של קהילת העבריים, מה דינו של מי שאינו מסוגל להתגייס לצבא מסיבות רפואיות והאם גם מי שהתגייס לפני שינוי התקנות ב-2012, זכאי לאזרחות. ממשרד הפנים לא נמסרה תגובה.
