"נודע לנו כי יש ניסיון לשבץ את גארי יורופסקי בבתי ספר תיכוניים. בהרצאותיו מציג יורופסקי סרטים קשים של התעללות בבעלי חיים. אני מבקשת לא להתיר את כניסתו למוסדות החינוך ולמנוע את פעילותו", מסרה מנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן.

אכן, משרד החינוך מבקש את טובת התלמידים, שחס וחלילה לא ייחשפו לזוועות. להכחיש את הזוועות הרי אי אפשר. יש מספרים, נתונים, תמונות, סרטים, עדויות. האופן שבו חיים ומתים מיליארדי בעלי חיים במשקים התעשייתיים ידוע וגלוי. יורופסקי מבקש לחשוף את הדברים בפני אנשים. אבל להציג "סרטים קשים" לתלמידים?

קולני ופרובוקטיבי. גארי יורופסקי

אבוי, לזה לא ניתן יד. בימי בתיכון הביאו לבית הספר מרצים שידברו על הזוועות והסכנות שבשימוש בסמים והציגו בפני לא פעם סרטי זוועה עם תמונות קשות בנוגע לסכנה בכבישים. והשואה, הו, השואה. מערכת החינוך בישראל מחדירה בשיטתיות לנפש התלמידים את זכר השואה באופן לא ביקורתי או חינוכי, אלא אך ורק כדי "לזכור ולא לשכוח".

כשיורופסקי משווה את הטבח היומיומי במיליוני בעלי חיים לשואת העם היהודי, הוא עובר על הדיבר ה-11 של מדינת ישראל: לא תשווה. מזה משרד החינוך מפחד, מעבר לשמרנות ולכניעה הלא-מודעת ללובי חזק של חברות הבשר, החלב והביצים.

כשהייתי תלמיד בחטיבת הביניים לקחו אותנו לסיור במחלבות תנובה. אני לא זוכר פרות בסיור הזה. רק מעבדות וסרט עם משה פרסטר שמסביר על החברה. יורופסקי מבקש להחזיר את הפרות לתודעה. החלב הזה מגיע ממקור כלשהו, האם לתלמידים אין זכות לדעת מאין? האם לתלמידים אין זכות לדעת איך פרות מעניקות לנו כמויות כל כך גדולות של חלב, אף שהן היו מעדיפות להעניק אותו לעגלים שלהן?

לפני כמה ימים התארח יורובסקי בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 2, יחד עם חנה שדמי, מנהלת השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך. שדמי התבקשה להגן על עמדת משרד החינוך בעניין. היא התבססה בדבריה בעיקר על כך ש"תלמידים אינם יעד להטפות". האומנם? מאות תיכונים מקנים את "ערכי צה"ל" לתלמידיהם ברחבי המדינה; קצינים נושאים הרצאות על חשיבות הגיוס לצה"ל; משרד החינוך יוזם "רב לכל בית ספר"; אל-סם שוטף לתלמידים את המוח בוקר וליל על הסכנה שבשימוש במריחואנה; וכמובן, גולת הכותרת של מערכת החינוך, היהלום שבכתר בתוכנית הלימודים – כולם רוצים להרוג אותנו, כל הזמן.

אז ממה משרד החינוך כל כך מפחד? נוח לו עם תלמידים שלווים ושקטים, אף אחד במדינה הזאת לא אוהב קולניות, ביקורת וערעור של סטטוס קוו. תמשיכו לנמנם ואל תשאלו יותר מדי שאלות. תשתתפו בפעולות חינוכיות של מיחזור פלסטיק, וצאו לסיורים במפעלי תעשיית המזון מהחי – פולט גזי החממה מספר אחת בעולם. תתנהגו יפה לבעלי החיים בפינות החי בבתי הספר, ותאכלו את חבריהם שנדחסים, נתלשים, נחנקים, ונשחטים. חינוך או לא חינוך?

נדב נוימן הוא עיתונאי ומשורר