השקיעו
בעיתונות עצמאית
  • אודות
  • צרו קשר
יום שישי, יולי 4, 2025
לתמיכה בכל סכום
המקום הכי חם בגיהנום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • חם
  • דעות
  • תחקירים
  • מגזין
  • וידאו
  • פרויקטים
המקום הכי חם בגיהנום
לתמיכה בכל סכום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
המקום הכי חם

שאני אמות

למה לנו להאחז בחיים? קרנות הפנסיה שלנו כבר מימנו את ההשקעות של הדנקנרז, התשובז והלבייבז

רונית צח ❘ רונית צח
09.09.13
Reading Time: 5 mins read
A A
0

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך


אין כמו האנליזות המשובבות שמספקים ראשי המשק שלנו, חבורת דובוני-איכפת-לי של ההון-שלטון, בנוגע לקיומנו המעיק כאזרחים שלא מניבים רווחים. לעולם לא יימאס לספוג מתובנותיהם המחכימות בעניין ההתעקשות הקטנונית והלא רנטבילית הזאת שלנו, נתיני המשק, להמשיך ולחיות.

זה התחיל בכלכלן, הפרשן וההומניסט הדגול שלמה מעוז, דירקטור ב-15 חברות ציבוריות בישראל, אשר קבל על הרהבת העוז המחוצפת של אנשים לשרך רגליים בעניין המוות במקום להתפגר בזריזות: "אנשים פה מסרבים למות. כל אחד נאחז בקרנות המזבח, וכל שנה של חיים עולה הרבה כסף. גם הילדים נשארים בבית, ואי אפשר להיפטר מהם", אמר בכנס שהתקיים בפברואר השנה.

אולי יעניין אותך גם:

קריאה לכל מי שמרגיש אבוד

״החוסר שלו כל-כך גדול, אני חייבת להחזיר את הבן-אדם הזה חזרה"

מה אנחנו יכולים ללמוד מסוריה על מאבקים אזרחיים והפלת שליטים רודניים?

החרה החזיק אחריו ראש מטה השטח של יאיר לפיד ומנכ"ל משרד הרווחה הטרי יוסי סילמן, עם האבחנה האסתטית הבאה על מצבנו: "נכון שיש בישראל ילדים רעבים – אבל אין אנשים עם בטן נפוחה מרעב", אמר ביולי השנה ל"דה-מרקר". באמת, כפיות טובה שכזו. איך אפשר להשוות בין רעב מציק של עוני לגסיסה בפועל? קצת סבלנות ונגיע גם לשם.

לא נפקד גם מקומו של אליעזר פישמן, טייקון נדל"ן ותקשורת והבעלים של קבוצת פישמן, שמייחל לקבורתם המהירה של סבא וסבתא: "אנחנו חיים מירושות, זה תמיד היה כך. היום ההורים מתים לאט יותר, אז נוצרה בעיה. אם הסבים והסבתות היו ממשיכים למות בגיל 65, לא היתה בעייה ולא היתה מחאה", אמר בפאנל בנושא הנדל"ן שהתקיים ביולי.


והנה, הגיעה שעתה של יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר של לפיד, ההיא שהובילה בעבר את הרפורמות בקיצוץ קצבאות ילדים וקצבאות אבטלה בהיקף של כ-10 מיליארדי שקלים, להרביץ בנו קורטוב של פישמניזם. בראיון מלוקק לליידי גלובס (מגזין בבעלות פישמן מיודענו, איזה עולם קטן!) היא מגלה לנו ש"אף פעם לא הייתי אכזרית", וכי היא חותרת להעלאת גיל הפרישה לנשים (כלומר לדחיית מועד תשלום הקצבה על ידי המדינה) ל-67, כי "גיל 60 כגיל פנסיה נקבע בתקופת ביסמרק, כשתוחלת החיים היתה 20 שנה פחות".

היא מעלה כמה טענות עיקריות להצדקת המהלך. הראשונה: כשגיל הפרישה נמוך "אשה לא מצליחה לצבור מספיק פנסיה שתאפשר רמת חיים הולמת".

ובכן, ניוז פלאש: גם גברים רבים, שגיל הפרישה שלהם כבר עכשיו גבוה יותר (וחבל!) – לא יצליחו במצב הנוכחי לצבור פנסיה שתאפשר להם רמת חיים הולמת.

לאנדורן, שניהלה ארבע מקרנות הפנסיה הוותיקות, יש ודאי מושג למה.

כשדמי הניהול המופקעים, שהיא וחבריה משרתי ההון איפשרו ליטול מאתנו, בולעים 30-25 אחוזים (בהערכה זהירה) מהפנסיה של כולנו – אין סיכוי גדול שנזדקן בכבוד גם אם נפרוש בגיל 90. בעצם, יש כמה שכן יזדקנו בכבוד: יעל אנדורן, יאיר לפיד, בנימין נתניהו, סילבן שלום, נוחי דנקנר, יצחק תשובה, לב לבייב, עידן עופר וחבריהם באלפיון. הפנסיות שלנו כבר דאגו לזה.

למעשה, בכל שנה יכולות חברות הפנסיה לקחת 2 אחוזי דמי ניהול על הסכום שצברנו עד אותה שנה וכן 6 אחוזים על ההפקדות השוטפות של אותה שנה. יש מקומות בעולם שבהן פועל מודל של מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח), שמנהל פנסיה עבור דמי ניהול של רבע אחוז בשנה. אנדורן וחבריה מטרפדים את אימוץ המודל בעקביות כבר שנים. בפועל, זה מה ששוחט לנו את הפנסיה ולא גיל הפרישה שהפישמנים אוהבים כל כך לנופף בו.

אבל למה להתעמת עם חברות הביטוח הללו, אם אפשר פשוט לחלוב ציבור אדיש, מסטול מאיומים בטחוניים ותוכניות ריאליטי, ומותש מאלף חזיתות של מאבק ברשויות? אז במקום לעלות על בריקדות מולן כדי להגן על זיקנתנו, נתנו לחברות הביטוח הפנסיוני לדוג קרפיונים באמבט, בלי שום תחרות וללא הגבלה. וזה עוד לפני שאישרו להן לתרום עוד מליארדים מקרנות הפנסיה שלנו בהלוואות עתק חתומות על קרח, או למימון מיזמיהם הכושלים של הדנקנרז, התשובז והלבייבז.

הטענה השנייה שאנדורן מנסחת היא: כי "לאשה שהגיעה לגיל 60 יש תוחלת חיים של עד גיל 87 בממוצע. אם היא פורשת בגיל 62, יש לה עוד 25 שנה שבהן לא תהיה בשוק העבודה".

ראשית, מהיכן היא שאבה את הנתון לפיו תוחלת החיים הנשית הממוצעת בארץ היא 87? למעשה על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדובר בגיל 83.2 בממוצע. אולי השירות הציבורי לצד יאיר לפיד שיבש גם אצלה את בוחן המציאות?

שנית, שוק העבודה לא בדיוק מחייך לנשים (או לגברים) שעברו את גיל 40 או 50. לבני 60 ויותר הוא כבר צוחק בפרצוף. המדינה, למשל, שהיא אחד המעסיקים הגדולים בארץ, מגבילה בפועל שכירת עובדים חדשים על פי קריטריון גיל. למעשה, עד לפני כמה שנים התקיימה אפליה רשמית בעניין. המשטרה לא קיבלה מועמדים שגילם עלה על 35, משמר הכנסת הגביל את גיל המועמדים ל-25, המכס הגביל ל-35, בתי החולים הממשלתיים דחו מאבטחים שגילם עלה על 40, ובשירות בתי הסוהר התקיים פער בין מדיניות הגיוס הלכה למעשה לבין המוצהרת בתקנות. בתקנות, גיל הסף שצוין היה 40 ואילו בפקודת הנציבות צוין הגיל כ-35.

לפני כמה שנים הוגש בג"צ בעניין, ומאז יש להניח שהכללים על הנייר השתנו. בפועל, לעומת זאת, לא חסרות עילות יצירתיות שבגינן אפשר להדוף מועמד או מועמדת מבוגרים, ולא רק במגזר הציבורי.

למעשה, מי שאיתרע מזלו להפלט ממקום עבודתו מגיל מסוים ואילך, גילה על בשרו כמה קשה לעיתים להשתלב בחזרה בשוק העבודה.

כך או כך, מוגזם לדרוש מהמדינה כל כך הרבה שנות תשלום של מה שהיה אמור להבטיח את קיומנו בכבוד לעת זיקנה. כל שנה שאנחנו חיות (וחיים) בגימלאות: היא שנה אחת יותר מדי במאזנים הפיננסיים של אנדורן וחבריה הפישמניסטים.

אבל אני תוהה: למה להסתפק בפתרון חלקי ומוגבל כמו קיצור שנות הפנסיה בכמה שנים ובתקווה המפעמת שנבין את הרמז ונואיל למות עד אז? למה לא לחשוב בגדול וללכת על אחד משני פתרונות העומק הבאים: העלאת גיל הפרישה ל-120, שתביא לצמצום מקסימלי של מספר המסתננים לרשימת מקבלי קצבת הזיקנה מהביטוח הלאומי. לחילופין, ניתן לקצר באופן יזום את תוחלת החיים של כולנו ל-60 שנים גג, כבימים היפים של עידן ביסמרק.

לזכותם של קברניטי המדינה ייאמר, שאולי זה לא הפתרון המוצהר, אבל אי אפשר לבטל את פועלם המסור בתחומי התעסוקה, הביטחון, הבריאות והרווחה – להגשמת החזון הקטלני הנ"ל.



הסיפור הקודם

חייזרית שוטפת

הסיפור הבא

אפקט הפחד

רונית צח

רונית צח

הסיפורים החמים

בריאות הנפש

אלפי חיילים שוחררו או יצאו מתפקידי לחימה. בצה״ל עסוקים בטיוח

אלימות מינית

המצלמה של אורן בן משה התקלקלה. הוא השיג מהמשטרה אחרת, והמשיך לצלם נשים בשירותים

דמוקרטיה במשבר

אין עילה להדיח את איימן עודה מהכנסת – זהו ניסיון להדיח את הדמוקרטיה 

הסיפור הבא

אפקט הפחד

אקס-וומן

נעדרים באריתריאה

קטגוריות

  • גלריות
  • דעות
  • המקומון
    • סביבה
    • תכנון
  • וידאו
  • חם
  • כלכלה וחברה
    • בריאות הנפש
    • החברה הערבית
    • חינוך
    • מבקשי מקלט
    • צדק חברתי
      • דיור ציבורי
    • רווחה
  • מגזין
  • מדיני-בטחוני
    • יהודה ושומרון
    • מלחמת אוקטובר 23
      • מחדל ה-7 באוקטובר
    • עזה
    • צבא
  • משפט ופלילים
    • אלימות מינית
    • דמוקרטיה במשבר
    • משטרה
    • נשק
    • שחיתות
  • פוליטיקה ותקשורת
    • פוליטי
    • תקשורת
  • פרויקטים
    • русский / English / عربى
  • תחקירים

המקום הכי חם בגיהנום || 

עיתונות עצמאית, בלי פחד. 

אנחנו מחויבים לנקודת מבט קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם, מעמדות ומעקרונות. במגזין הזה אנו מבקשות לעשות עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא. עיתונות שאינה חוששת לקחת צד. ששומרת על פרופורציות, שאינה מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים, סקרנית ובודקת את עצמה.

 

© 2024 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי.

Fatfish

בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות שהם לא יצליחו להביס

אנחנו חייבים את התמיכה שלך כדי להמשיך לחקור, לחשוף ולדווח, ולעשות עיתונות שמשפיעה על המציאות.

לתמיכה בכל סכום >

×
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • ראשי
  • מדיני-בטחוני
  • משפט ופלילים
  • כלכלה וחברה
  • פוליטיקה ותקשורת
  • המקומון
צרו קשר
מי אנחנו

© 2025 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי | פיתוח Fatfish