הטיל שפגע במועצה התעשייתית נאות חובב לא גבה אמנם קורבנות בנפש, אולם הוא חשף שוב את כישלון המדינה בהגנה על ציבור גדול של תושבים. אזרחים סוג ב'.

בשעה שבישובים הסמוכים קיבלו הוראה להתמגן בשל אירוע חומרים מסוכנים, תושביו של הכפר הלא מוכר ואדי אל-נעם, שחיים כ-700 מטר מהמועצה, נאלצו להימלט בבהלה, תחת מעטה עשן סמיך, תוך שהם חוששים לחייהם.

"ראינו עשן כבד מאוד שיוצא מהמפעל שפגע בו טיל", מספר תושב ואדי אל-נעם, איברהים אבו עפאש, בשיחה עם "שקוף". לדבריו, לאחר ההודעה הראשונית להתמגן, המשטרה התקשרה לראש היישוב וזה פנה לתושבים הסמוכים לנאות חובב והורה להם להסתגר כדי שלא ייפגעו מהעשן, בדגש על חולי אסטמה ואוכלוסיות בסיכון. 

אלא שלמאות התושבים שחיים במרחק של כ-700 מטר מהתעשיות, אין ממש כיצד למלא את ההוראה. ביישוב אין מיגוניות והבתים עשויים חומרים זמניים ולא אטומים. "מי שגר שם קרוב ברח", אומר אבו עפאש, "לאחרים אמרו לשים לב לכיוון העשן ובמיוחד לאנשים חולים".

ומה הם עשו?

"אנשים ברחו לשטח, משפחות שלמות, גדולות מאוד, שגרות בכיוון העשן. חלק ברחו לשטח ריק וחלק למשפחות אחרות". על השאלה מה היה קורה אם היתה נשמעת אזעקה נוספת בזמן הבריחה, אבו עפאש מגיב בצחוק גדול. "זה לא משנה, אין לנו מקלטים, אין מיגון ואנחנו מתפללים שלא יבואו אלינו הטילים, זה מצבנו היום יומי". 

אבו עפאש מספר שלפני כשנתיים הביאו גלילי בטון גדולים המשמשים לצינורות ביוב, והניחו אותם בסמוך למסגדים בכפר כדי שישמשו כמרחבים מוגנים. אלא שכל מרחב מאולתר כזה מספיק בקושי לעשרה אנשים, כאשר בכפר כולו מתגוררים לפי ההערכות כ-13 אלף תושבים. 

ואדי אל-נעם מקיף את תחנת הכוח אורות יוסף, שמנותקת מהמועצה התעשייתית, מסביבה מתגוררים תושבים במרחק של עשרות מטרים ספורים. "אנחנו אלה שגרים בסביבות חברת החשמל ורמת חובב ואנחנו פוחדים", אומר אבו עפאש בכאב. "תחנת הכוח זו מטרה. הם פגעו אתמול במפעל ואנחנו צמודים לתחנה, ומחר עלולים לכוון אליה. הבית הכי קרוב הוא 15-20 מטר מחברת החשמל. הפעם מי שיכול היה לברוח ברח ואיש לא נפגע, אני לא יודע מה יהיה בפעם הבאה". 

"לאורך היום תחנות הניטור לא הראו נתונים חריגים", מסביר פרופ' עדי וולפסון, מומחה קיימות וסביבה מהמכללה האקדמית סמי שמעון. "עם זאת, הרוח היתה לכיוון ואדי נעם, ואם הרוח נושבת לכיוון מסוים הזיהום עשוי לפגוע באזור או בבתים שמרוחקים מתחנות הניטור, ולא תהיה אינדיקציה לזה".

פרופ' וולפסון מוסיף שעיקר הדאגה צריכה להיות דווקא בשגרה. "צריך לזכור שלאורך כל השנה האוכלוסיה שם סובלת מפליטות מוקדיות דרך הארובות של המתקנים השונים ופליטות לא מוקדיות מצינורות ומקורות נוספים, וגם אם הערכים של המזהמים השונים בתחנות הניטור לא חורגים מערכי הסביבה הקבועים בחוק, זה לא אומר שזה לא גורם לנזק בחשיפה ממושכת ומסכן את התושבים".

"יש שם מספר מפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים", מסביר רב-רשף שמעון ביטון, ראש מדור חומרים מסוכנים במחוז דרום, שנכח בשטח בעת האירוע. ביטון סיפר שהטיל פגע במחסן שבו מאוחסנים חומרי דלק שונים, בהם צינורות גז. 

"בשלב הראשון העבירו הוראה דרך פיקוד העורף להסתגר בבתים, ובהמשך המשטרה פנתה רק ליישובים שלהם זה נוגע", הוא אומר. "נפגעו תשתיות שונות, ובתוך ארבע שעות השגנו שליטה טובה על האש, לא מוחלטת, עדיין היו מתכות חמות וטמפרטורות גבוהות של הקרקע, אבל לא נשקפה סכנה יותר לאזרחים מסביב".

ההודעות לתקשורת של דוברות המשרד להגנת הסביבה בראשות עידית סילמן, כללו ניסוחי "ניהול אירוע", אבל החזית הראשונה לטיפול באירוע וניהול שלו נתונה בידי כוחות כיבוי אש. "כמשנה זהירות ובשל אופי האירוע, עובדי המפעל והמפעלים הסמוכים התבקשו להתפנות מהאזורים החשופים ולהסתגר במבנים מוגנים עד לסיום פעולות הזיכוי המבצעי", פרסמו לתקשורת. 

בסביבות השעה 18:00, כשעתיים וחצי לאחר הפגיעה, בדוברות כבאות והצלה הוציאו הודעה נוספת שאין כל סכנה ליישובים המרחוקים מעבר ל-800 מטרים מנאות חובב: "על העובדים השוהים בתוך אזור התעשייה להמשיך לשהות בסגר במבנים סגורים עד לקבלת הודעה חדשה". באותו הזמן תושבי ואדי אל-נעם קיבלו טלפון מהמשטרה על הסכנה שבעשן לאוכלוסיות רגישות.

"הכאוס הזה הפך להיות שגרה", מסכם סלימאן אלהואשלה, מנכ"ל המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, "לתושבים אין ממ"ד או מקלט ואין איך להתגונן", סיפר. "לאורך כל האירוע היינו איתם בקשר וניסינו לעזור".

הוא מתאר תחושות קשות מאוד לאורך כל אותן שעות של חוסר וודאות, לצד לחץ ושמועות סותרות. בכפר מספרים שחלק מהתושבים עדיין לא חזרו "ילדים ונשים שנכנסו לחרדות ובהלה כשחשבו שזה אירוע של חומרים מסוכנים וזה האוויר שהם נושמים, פחדו על החיים שלהם. הבנתי מהתושבים שהיה ריח לא פשוט, וכל מי שיכול היה ברח, ניסינו לעזור להם לצאת משם, לא יודעים אם כולם הצליחו. רק מאוחר יותר הם קיבלו הודעה שמדובר בעשן ולא בחומר כימי ובעיקר צריך לדאוג לחולי אסטמה ואוכלוסיות רגישות".