אני לא יודע למה, אבל קרן מנדל ישראל ביקשה להדיר את קולי ולהשתיק אותי. זה לא נעים אף פעם להיות מושתק ומודר, אבל בטח לא כשאחת הקרנות הפילנתרופיות הגדולות והחשובות בישראל עושה זאת. ועוד קרן שהחזון שלה הוא: "לתרום לחיזוקן של חברות צודקות, סובלניות, מיטיבות ודמוקרטיות בארצות הברית ובישראל, ולשפר את איכות חייהם של כל האזרחים בשתי המדינות".
קרן מנדל, ועד עכשיו לא ברור לי מי בקרן ובעיקר למה, החליטה פתאום שצריך לצנזר את הפודקאסט שהקלטתי עם סיון כהן אביטן, עמיתת הקרן, ולפי האתר של מרכז מנדל למנהיגות בנגב "פעילה במאבק נגד הקמת מכרה פוספטים בערד". היא ביקשה למחוק אותנו ממיזם "קולות מהנגב", שלפי הקרן "מהדהד את העשייה המנהיגותית של בוגרי, עמיתי וחברי סגל מרכז מנדל למנהיגות בנגב" ונוגע "בתחומים רבים ומגוונים: תרבות, בריאות, חברה, רווחה, אמנות ועוד".
במנדל דרשו מסיון להוריד מהפודקאסט, שעוסק בכריית הפוספטים בנגב, על הסוגיות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות הקשורות בה, את שמו של עידן עופר, הבעלים של ICL (כי"ל לשעבר), החברה שכורה ומשביחה את הפוספט. לפי הפרסום של יעל געתון ב"שקוף", הקרן אף איימה שאם סיון לא תעשה זאת, כל פרויקט הפודקאסטים של העמיתים עומד בפני סכנה, ולבסוף, לאחר פשרה בין הצדדים, הקרן הסכימה שהפרק יעלה בערוץ פרטי של סיון וללא איזכור של הקרן עצמה. בכך, למעשה קולה של סיון לא נשמע בין "העמיתים, הבוגרים וחברי הסגל, שסיפרו על ההישגים וההשקפות השונות שנטמעות בפעילותם", כפי שהוצג במיזם, ומנדל הדירה את הקול הסביבתי האותנטי של סיון ושל עוד רבים מתושבי הנגב, ועל הדרך גם אותי. הפרק על תעשיית הפוספטים – שעלה באופן עצמאי על ידי כהן אביטן
דברים שאסור לספר
קרן מנדל ישראל, מיסודם של האחים ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, היא קרן פילנתרופית עתירת זכויות. הקרן הקימה בעשורים האחרונים מפעלים ייחודים וחשובים ותרמה לאוניברסיטאות ולמוזיאונים. גולת הכותרת של הקרן הוא מפעל המנהיגות הנרחב שלה, הכולל את בית ספר למנהיגות חינוכית, מכון מנדל למנהיגות ומרכזי מנדל למנהיגות בצפון ובדרום. גופים אלו מכשירים עשרות מנהיגים מקומיים ולאומיים בתחומים שונים, בתוכניות עשירות ומגוונות, כל זאת כדי "לשפר את איכות החיים של התושבים באמצעות פיתוח מנהיגות חברתית וחינוכית היוזמת ומובילה שינוי, ומבוססת על ערכים וחזון".
החזון המרשים של הקרן והערכים עליהם פעילותה משותתת, חיברו אליה פעילים רבים ברחבי הארץ, וביניהם גם אני, ששמחתי בכל פעם לשתף פעולה עם הסניף הדרומי, לרקום יחד חלומות, להיות שותף לשיח ועוד. אפילו זכיתי שהלומדים במסגרות המנהיגות השונות יקבלו את ספר השירה שלי. על כן, כשסיון, תושבת ערד, עיר הולדתי, ופעילת סביבה ותיקה, פנתה אלי וביקשה ממני להתראיין לפודקאסט בנושא כריית הפוספט בשדה בריר, לא יכולתי לסרב. למעשה, לא רק שלא סירבתי אלא שמחתי לסייע לסיון להביא את הסיפור של תעשיית הפוספטים בנגב ולהציג את המורכבות ואת האינטרסים השונים בתחום, ובעיקר להשמיע עוד קול חשוב בנגב.
זה לא סוד שהמאבק על הכרייה בשדה בריר נמשך כבר שנים ארוכות, אולי המאבק הסביבתי הוותיק ביותר בארץ. זה לא סוד שסיון וגם אני מתנגדים להקמת המכרה החדש, ודורשים להכין תוכנית אסטרטגית למשק הפוספט בישראל, שתיקח בחשבון הן את המגמות העולמיות והן את המגמות המקומיות, לטווח הקצר והארוך, תוך שקלול היבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים, ובחינה של עלות מול תועלת, לרבות חלופות למחזור פוספט וחלופות של תעסוקה בת-קיימא בנגב. זה בטח לא סוד ש-ICL פופסטים היא חברה בבעלות עידן עופר. אבל קרן מנדל בצעד אימתני ודרקוני, צעד אנטי-סביבתי, אנטי-חברתי ובעיקר אנטי-מנהיגותי, החליטה שאסור לנו לספר למאזינים על כך.
התגובה של הקרן בכתבה של געתון, אותה ניסחו במשרדי יחסי הציבור של רני רהב, עוד יותר מקוממת. במקום לענות על השאלה מדוע החליטו לצנזר ולהשתיק את סיון ואותי, בקרן התהדרו בפעילותם הסביבתית וב"מחויבת להגנת הסביבה", הרי הם הקימו את "הגג החי הגדול ביותר בארץ בבניין של קרן מנדל בירושלים", ותרמו "לשימורו והרחבתו של פארק הצבאים בירושלים".
במקום לענות על השאלה מדוע החליטו לצנזר ולהשתיק את סיון ואותי, בקרן התהדרו בפעילותם הסביבתית וב"מחויבת להגנת הסביבה"
הם גם ליהגו על חופש ביטוי: "קרן מנדל תומכת בעשייה ובחופש הביטוי של עמיתיה ובוגריה, אשר מביעים דעתם חדשות לבקרים מעל לכל במה אפשרית", וטענו ש"הפודקאסט המדובר מהווה חלק מתרגול פנימי של הקרן, בערוץ של הקרן", למרות שהערוץ פתוח עד עכשיו לכולם ובחינם. ולבסוף הסבירו ש"כל ההתנהלות לגביו שלובה בערכים לאורם הקרן פועלת ובהתאם לשיקול דעתה הפנימי ובשילוב שיקולים פדגוגים בדבר התוצרים והפצתם". כלומר שיקולים פדגוגיים הם אלו שהובילו את הקרן לעשות את שעשתה. בהחלט, שיעור מעניין בחינוך לערכים.
הרבה שנים שאני מתראיין וכותב בנושאי סביבה, כמומחה וכמדען של הציבור. בכל השנים הללו אמרתי לא פעם דברים לא פשוטים על התנהלות התעשייה או המדינה, אבל תמיד בצורה מבוססת, אחראית ולא מתלהמת. יתרה מכך, למרות הדברים הלא קלים, לא פעם הם הובילו לשיח ואפילו לשינוי. במקביל במשך כל השנים אני מרצה בנושאי סביבה וקיימות לארגונים, לחברות ולקהל הרחב, מלווה רשויות, עמותות, חברות, ופעילי סביבה בקידום נושאי סביבה ובמאבקים שונים ומשתף פעולה עם גורמים רבים כדי לקדם פיתוח מאוזן והוגן יותר וטוב משותף. ותרשו לי לציין שכל אלו בהתנדבות מלאה. לכן אל תדאגו, גם "שיקול דעתה" של קרן מנדל לא ירתיע אותי ולא ישתיק אותי.
