בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
תל אביב, 28 באפריל 2015
חבורת נשים בכיסויי ראש עמדה מתחת לעץ הזית הגדול שבמרכז כיכר רבין בתל אביב, במרחק בטוח מההתקהלות המרכזית. לידן עמד ליצן רציני עם רובה צעצוע אדום, כאפייה שחורה לבנה, אף עגול ועל מצחו מצויר המספר 48. שנת הנכבה. קבוצת צעירים עם דגלי פלסטין ושלטים שעליהם כתוב "שוויון" בעברית וערבית חלפה על רקע הפסל של תומרקין לזכר שישה מיליון הנספים בשואה. לידם עמדו כמה ילדות וילדים עם שלט ענק: "ביחד עוצרים את ההריסות". בצד השני, ליד הבריכה שאליה מזנקים אוהדים כשהם לוקחים אליפות, התפללו הגברים בשורה ארוכה ומסודרת, גבם אל הבריכה, פניהם למכה, במשמרות שהתחלפו מתחילת העצרת ועד לסיומה. ברקע נשמעות הסיסמאות "חזקים, חזקים, כעצי הזיתים" ו"הון בינכון, הון בינכון, מע עלזעתר ואלזייתון" (כאן נהיה, כאן נהיה, עם הזעתר והזיתים).
העצרת, שנערכה תחת הכותרת "נלחמים על הבית", התקיימה בסיומו של יום שביתה בציבור הערבי. על השביתה והעצרת הכריזה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. על פי ועדת המעקב, "השביתה באה להרים קול זעקה של האזרחים הערבים שסובלים ממצוקת דיור חריפה, מהריסת בתים, מהפקעת אדמות, מאי הרחבת שטחי שיפוט ואי אישור תכניות מתאר. מיקום העצרת בתל אביב הוא גם מסר של קריאה לציבור היהודי לעמוד יחד עם הציבור הערבי נגד מדיניותה ההרסנית והמסיתה של ממשלת נתניהו, שמנסה להוביל לעימות. ועדת המעקב מדגישה כי הזכות לקורת גג היא זכות אלמנטרית לכל אזרח, שעל המדינה ומוסדותיה לכבד ולהסדיר".
כאלפיים איש הגיעו לעצרת באוטובוסים מכל חלקי הארץ. גברים, נשים וילדים ומילאו את הכיכר. בשולי הכיכר ניסתה קבוצת צעירים להתגרות בשוטרים בקריאות "בדם ואש נפדה את פלסטין", אבל אלה השכילו שלא להגיב. רוב המפגינים עמדו במעגל מסביב לפעילים ולנואמים וקראו קריאות נגד גזענות הממשלה, נגד הריסת הבתים ונגד קיפוח המגזר הערבי בתכניות מתאר ובאישורי בנייה. למרות הלהט של חלק מהמשתתפים, אפשר היה לראות שעבור הרבה מהנוכחים ובעיקר הנוכחות, עצם ההגעה לתל אביב הוא אירוע מסעיר בפני עצמו. בשביל רבים מהם זה היה הביקור הראשון בעיר.
אחד השכנים מרחוב מלכי ישראל הפעיל את מערכת הקריוקי הביתית שלו בניסיון להטביע את הנאומים במוזיקה בעברית ובקריאות לאומניות. לא הלך לו. גם חבורה קטנה שעמדה בשולי הכיכר עם דגלי לאום גדולים לא כל כך הצליחה להפריע לעצרת, שלא היו בה גילויי אלימות או התלהמויות – לא קריאות להשמדת ישראל, לא עימותים עם שוטרים, לא השלכות אבנים ולא מכות. למי שציפה למיקרו-אינתיפאדה נכונה אכזבה.
בין באי העצרת הסתובבו לא מעט צלמים ואנשי טלוויזיה, חלקם מכלי תקשורת ערביים, צילמו וראיינו את הפוליטיקאים ואנשי הציבור שהשתתפו בעצרת, ובהם יו"ר המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב עטייה אלאעסם, ראש הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה, בכירים בתנועה האסלאמית, חברי ועדת המעקב וחברי כנסת נוספים. נערים ונערות שמחו גם הם לומר משהו למיקרופונים ולמצלמות.
קצת לפני שהתחילו כולם להתפזר בחזרה לבתיהם, הודה הנואם לכולם על ההשתתפות ובמיוחד לאזרחים היהודים (הלא רבים) שבאו לתמוך. את המסר המרכזי הוא שמר לסוף: "הגענו כאן לתל אביב, ואנחנו נגיע לכל הערים היהודיות האחרות. ההחלטה נפלה: אנחנו הולכים בכיוון של הפרעה לחיי היום-יום שלכם, כל עוד אין לנו חיי יום-יום".
