אבי שריאני נאנח למראה תיבות ישנות, מוזנחות, עם פתקים מתקלפים, "המזל שאחרי כל כך הרבה שנים אני מכיר את האנשים כאן ומסתדר גם בלי שמות". תושבי האזור מברכים אותו כשהוא מגיע, כמכרים ותיקים. שריאני לא מוותר לאינטרקום עיקש שאינו נענה ללחיצותיו ("אולי הוא מקולקל?"), עולה עד הדלת, דופק ומצלצל שלוש פעמים, כדי לוודא שהאדם שאליו נשלח הדואר הרשום באמת לא בבית.

לקריאת הכתבה המלאה של עינת פישביין הקליקו כאן

---