מאז 1998 מתו בקונגו יותר מ-5 מיליון בני אדם, חלקם נרצחו בידי מיליציות חמושות, חלקם מתו בעקבות רעב ומחלות שהתפתחו בשל מלחמות עקובות מדם. רוב התושבים בקונגו נוצרים.
כמיליון חברי הפאלון גונג נרצחו בידי הסינים כדי לקצור מהם איברים. עוד כמיליון טיבטים נרצחו בידי הסינים מאז שנות ה-50.
לפני 20 שנה 800 אלף בני אדם נרצחו ברואנדה, ברצח העם המהיר בהיסטוריה. רוב הרוצחים היו נוצרים. באותו זמן התרחשו טיהורים אתניים עם רציחות נרחבות בתחומי יוגוסלביה לשעבר. הרוצחים היו נוצרים.
באמריקה הלטינית דיקטטורות צבאיות שנתמכו על ידי המערב רצחו מיליונים. הרוצחים היו נוצרים. אפשר להמשיך, אבל נתונים אלה מספיקים כדי להבהיר לכל אדם בר דעת שההנחה שמוסלמים רוצחים באופן חריג יותר מאשר דתות אחרות – מופרכת.
גם הטענה האמפירית לכאורה, שמוסלמים מעורבים יותר ספציפית בטרור מופרכת. אם טרור הוא רצח חפים מפשע, אז כל המקרים הנ"ל הם מקרי טרור. אם טרור הוא רצח חפים מפשע להשגת מטרות פוליטיות – רואנדה ויוגוסלביה, מדינות אמריקה הלטינית, כולן הפעילו טרור נרחב. אם טרור הוא רצח חפים מפשע בידי קבוצות לא מדינתיות, אז בקונגו נרצחו מאות אלפים, אם לא מיליונים, בטרור.
הדימוי שלפיו מוסלמים מעורבים באופן חריג בטרור נובע מכך שלנו, כישראל וכ"מערב", יש עניין מיוחד בטרור המוסלמי, כי הוא מופעל נגדנו או קרוב אלינו. באופן טבעי הוא מופיע יותר בתקשורת, ובאופן טבעי יש עניין לרבים להדגיש אותו. יש כאן גם עניין של העולם של עליונות לבנה שאנחנו חיים בו, ובו חייהם של לבנים שווי ערך יותר מאשר של לא-לבנים, גם בעיני אלה שמתנגדים לכך אינטלקטואלית וערכית. אפשר היה לראות את זה אצל כולנו בתגובה הרגשית והפוליטית לפיגוע בפריז לעומת אירועי טרור אחרים.
יש משהו בטענה שלפחות חלק מהטרור המוסלמי ממוסגר בשיח דתי, בניגוד לרבים מהמקרים האחרים שבהם הטרור ממוסגר בשיח לאומי, אתני, קומוניסטי או אחר (אם מתעלמים מהשיח הדתי בארה"ב ובישראל, למשל, שמגבה לא מעט טרור). אבל הרבה משמעות אין לזה.
דת, כמו לאומיות ואידיאולוגיות אחרות, היא שפה שנותנת משמעות למציאות. במקומות מסוימים, למשל ברבות מהמדינות בעלות הרוב המוסלמי, הדת נשארה אצל רבים זהות שדרכה מבינים את המציאות, ודרכה מנסחים אג'נדה פוליטית. כל מסורת דתית פתוחה לאין ספור פרשנויות, וכך אפשר למצוא גם באסלאם פרשנות שמצדיקה שאיפות התפשטות משיחיות מהסוג של דאע"ש. מכאן ועד לטענות שיש משהו באסלאם שמאפשר את זה באופן מיוחד, חריג לעומת דתות אחרות, הדרך רחוקה וגזענית ביסודה.
הבעיה הספציפית עם דאע"ש היא לא האסלאם, אלא המדינות בעלות הרוב המוסלמי במזרח התיכון (המוסלמים במזרח התיכון הם בסך הכל 15-20 אחוזים מהמוסלמים בעולם). חלק מהן מדינות עניות ודיקטטורות צבאיות, עם אוכלוסייה בעלת רמת השכלה נמוכה. מדינות אחרות הן מדינות עשירות כמו ערב הסעודית וקטאר, שמפיצות פרשנות קיצונית לאסלאם. הנפט במזרח התיכון הפך אותו לאזור מרכזי של מעורבות מערבית. לכל הכוחות האלה משותף האינטרס של הסטטוס קוו. המערב תומך בדיקטטורים הצבאיים מצד אחד ובמלוכנים האסלאמיסטיים מצד שני, משום שהם שומרים על האינטרסים שלו במזרח התיכון.
מדי פעם צריך לתת נבוט בראש למי שלא מתיישר. ב-2003 הנבוט היה המלחמה נגד סדאם, שפירקה את עיראק ויצרה את הוואקום שאפשר את דאע"ש. זה מה שקורה כשמייצרים ואקום פוליטי. הפניקה מדאע"ש היא מאותו סוג של הפניקה שהיתה מאל-קאעידה, כלומר גם אם היא מבוססת על גרעין של איום אמיתי, כמו אירוע הטרור האחרון בפריז, היא עדיין הזויה. מדובר בארגון חלש ביסודו, שצובר כוח בגלל הפירוק הכללי של המדינות שמסביבו, וקונפליקט האינטרסים שבין המדינות המאוימות ממנו – איראן מול ארה"ב, הכורדים שנלחמים בו מול הטורקים שחוששים מהכוח הכורדי וכיו"ב.
אבל אנחנו חיים בעולם הזוי, שבו אנחנו – ישראל, המערב – יכולים להרוג ולדכא אלפי מוסלמים ולהאמין שזה לא יגרום למוסלמים לרצות להרוג ולדכא אותנו. שמה שאנחנו ממסגרים כ"נזק משני", הרג לא מכוון של המוני חפים מפשע, ממוסגר כך גם אצל הקורבנות שלנו; שאפשר שהם לא יחשבו עלינו כמפלצות כמו שאנחנו חושבים על דאע"ש ומוסלמים רבים אחרים.
המפלצות שלהם ימשיכו למסגר את זה בשיח אסלאמי קיצוני, בסרטונים מבעיתים ובפיגועי ראווה; המפלצות שלנו ימשיכו למסגר את זה בשיח לאומי ואסלאמופובי, ובהצהרות שלא התכוונו. זה מעגל סגור. מי שמרוויח ממנו הוא, באופן לא מפתיע, בעיקר המפלצות.
שמוליק לדרמן הוא ד"ר למדע המדינה, מתמחה בפילוסופיה פוליטית, מלמד באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת חיפה