החופש הגדול. ארבעה ימים אינטנסיביים עם הילדים מחוץ למסגרות, ולשר החינוך בטוח כבר הספיק. "זה לא יכול להימשך כך", הוא אומר בעצבים, "בשביל מה בדיוק אנחנו שולחים אותם לבתי-הספר, אם בסופו של יום הם עדיין שכפול של ההורים שלהם – חצופים, בורים ואלימים?!"

חייבים לעשות רפורמה, יחשוב אז השר, וייצא בהכרזה: "אחים שלי, די להתעסק בשטויות של חמש יחידות. מעכשיו, עיקר עיסוקי יהיה בלחנך את ילדי ישראל – אבל לחנך באמת. ילדים ילמדו מהו יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת. הילדים ילמדו את תולדות ארץ-ישראל ומדינת ישראל כפי שאכן קרו, ולא רק כפי שהיינו רוצים לזכור. בתי-הספר יפעלו כדי לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם וכישרונותיהם השונים, ואת מלוא יכולתם כבני-אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות".

"ואם כבר", ישתלהב השר, "גם נעודד רכישת מיומנויות יסוד שיידרשו להם בחייהם כבני-אדם בוגרים בחברה חופשית. והם גם יתחילו לעשות פעילות גופנית, קיבינימאט. אחרי 68 שנות עצמאות גם הגיע הזמן להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה ותומכת בו. הגיע הזמן לטפח רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי. השר יבטיח גם לבסס אצל התלמידים יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית, וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח".

לסיום, ייקח השר נשימה עמוקה, יבקש סליחה אם זה נתפס כדברי בוגדנות וכפירה, אבל יוסיף ויקבע, "מעתה, התלמידים גם יכירו את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסיה אחרות במדינת ישראל – כדי שזה יהיה להם טבעי להכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל".

"אבל האם גם תצליח לעגן את כל התובנות הללו בחקיקה מתאימה? בטח לא יהיו לכך הרבה תומכים", תהיה השאלה הראשונה של רינה מצליח בתכניתה, "פגוש את העיתונות לאחר שסיכמתם מראש ב-ד-י-ו-ק מהן השאלות שיישאלו".

"אחותי, חסכו לי את כאב הראש", יענה הממונה על החינוך, "כל זה כבר נקבע מילה-במילה בחוק חינוך ממלכתי משנת 1953. קצת שכחתי ממנו בזמן האחרון, אבל לא נשארה לי הרבה עבודה, אני בסך הכל צריך ליישם".