אני לא יודע איך זה אצל חילונים אחרים, אבל אצלי העובדה שאני לא מאמין באלוהים כן יוצרת איזה חסך בהשגחה פרטית של דמות סמכותית, וכשכל כך מסוכן בחוץ אני גם צריך שהדמות הסמכותית תהיה באמת אומני-פוטנטית, או לפחות רבת עצמה פיזית, כי כשיקפצו עליי האריות של "הצל" זה לא יעזור שישעיהו לייבוביץ' לבוש כמיסטר מיאגי יגיח מבין הצללים ויוכיח אותם על הפאשיזמוס שפשה בהם.

אבל מה שכן לקחתי מלייבוביץ' זה את ההבטחה ש"מדינה השלטת על אוכלוסיה עוינת של מליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש.ב.", ואנחנו כבר שלטים על הרבה יותר ממיליון עוינים, וכל שאר העולם גם לא מת עלינו, אז בטוח אנחנו כבר שם, ואם אנחנו שם אז מגיע לי חוקר שב"כ צמוד שעוקב אחרי כל מהלך שלי בחיים וברשתות החברתיות ומדווח הלאה.

וכן, הוא קצת בוק, הוא איש של המערכת אחרי הכל, הוא מצביע יאיר לפיד ואומר שהוא מאוד אוהב את עידן רייכל כששואלים אותו על מוזיקה מזרחית, אבל יש בי איזה תקווה שהוא נקשר אליי, ושיש מקומות שבהם הוא טיפה מעגל לי פינות ושאני קצת חוצב את דרכי אל לבו ואל שינוי התודעה שלו. ואני יודע שזה סיכוי קלוש, אשתו התרחקה ממנו ומנהלת רומן עם השב"כניק של ברק כהן. החברים הטובים שלו, השב"כניק של מיכאל ספרד ואחד מהשב"כניקים של יגאל סרנה צוחקים עליו שהתפקיד שלו הוא אבטלה סמויה, ואני מרגיש קצת רע שלא הגעתי לשום דבר בחיי השמאלניים, שיגרום לו גאווה.

אבל היי, אני משלם את המשכורת שלו, אלה כספי המסים שלי שמממנים את מדינת השב"כ שלי, אז מותר לי גם לצפות שיקרא עד הסוף שלי פוסטים על הקקי שלי. ושיעשה גם לייק, או ריאקשן של לב, עדיף.