אתה לא באמת זקן עד שאתה מתחיל להשתמש במילה "דרעק" בהילוך גבוה.
"עד מתי הדרעק הזה נמשך?"
"איפה הדרעק הזה שלכם מציג, אמרתם?"
"תסיים עם הדרעק הזה ותחזור אלי".
"מה אני אוכלת? אנא עארף, איזה דרעק עם טחינה וירקות".
בקיצור, ברוכים הבאים ליום הולדתי ה-86. הקמטים סבבה וגם הקטטר יושב לא רע. זה ממש לא נורא להיות זקן. חוץ מלהשתמש במילה "דרעק" על כל דבר שזז ולשנוא אנשים צעירים עם שמחת חיים אתה גם מגלה שפתאום כבר לא אכפת לך מכלום. יוקר המחייה עלה? נו מה רציתם, שיירד? מה זה פה, מדינה נורמלית? אריאל זילבר מקבל פרס על מפעל חיים בעודו מזמזם לנכדיו את שיר הילדים הקלאסי "כהנא צדק"? נו בסדר, מה אני אגיד לכם. אז יורד גשם, ויש פקקים באיילון, בחוץ יש עוני, הסתה ואלימות וכולם שולחים את הסמולני הקרוב למקום מגוריהם לפרות ולרבות עם סודנים בעזה.
מזל שבגילי כבר לא אכפת מכלום יותר. קמתי בבוקר – כל השאר בונוס. אז אני משאירה אתכם, הצעירים הלוחמניים שעוד אכפת להם ממגוון העוולות כאן, לשבור את הראש ולהתעצבן לבד. בחיי שהייתי מצטרפת אליכם אבל מחכים עכשיו לי כוס תה ארל גריי וחתול להתכרבל איתם. עזבו אותי משינויים. אין לי כוח לדרעק הזה.