28 מליון שקל עלה למשלם המסים הישראלי לשלוח 4 מטוסים לאוגנדה לטקס במלאת 40 למבצע אנטבה. אבל זה לא רק מטוסים ואנשים, אלא גם בית חולים מרחף שיישאר באוגנדה כי פה לא צריך בתי חולים מרחפים – כל הזקנות ייפלו מהמסדרון.
*
ב-2014 מלאו 40 שנה למבצע הירואי אחר – סבנה, אבל פחות עשו עניין. אולי נסיעה באוטובוסים ללוד פחות מפתה ממסע אווירי לאוגנדה או כי אהוד ברק וביבי עוד לא סיימו לריב על מי היה יותר חשוב.
המור"ק מספר שברק שרק לתחילת הפעולה וביבי הוריד לאחת הנוסעות את הפאה בטעות ונורה מאש כוחותינו. אולי הוא נעלב מזה ושנתיים אחר כך – בתקופת מבצע אנטבה, הוא כבר הסתובב באמריקה כבנג'מין ניתאי, כדי שיהיה קל לסביבה להגות את שמו.
*
מבצע אנטבה, אם מקשיבים למה שביבי כתב אתמול, הביא לסיום פרק החטיפות בטרור העולמי – כי ראו שזה לא משתלם. אבל בתכלס, החוטפים באנטבה לקחו בשבי 253 איש, וסך הכל ביקשו את שחרורם של 53 אנשי פתח. במונחים של עסקת שליט, שביבי הוציא לפועל, הם היו מקבלים יותר מ-253 אלף מחבלים.
בנאום אתמול גם נזכרנו שאנטבה היא גם כאב אישי של משפחת ראש הממשלה, שמדובר במאורע שמזכיר בהכרח את השואה, ואף קשור לגל הטרור הנוכחי בישראל. למרות שגל הטרור כנראה חמור פחות ממה שקרה באנטבה, כי אחרת ראש הממשלה היה נשאר בארץ לטפל בו ולא נוסע לאפריקה, או לכל הפחות לא ממנה שר בטחון כמו ליברמן.
*
בכותרת המשנה לטורו של בועז ביסמוט ב"ישראל היום" שהתפרסם אתמול (4.7.16), נכתב: "לא כל יום יוצא ראש הממשלה למסע המשלב כל כך הרבה רגש והגיון. רגש: בגלל ההתייחדות עם אחיו יוני ז"ל. הגיון: אפריקה היא גם 54 מדינות, 54 הצבעות באו"ם וגם 54 כלכלות. היתרונות ברורים". לא קראתי את כל הטור כי אפילו בחינם זה יקר מדי בשביל הטקסט הזה, וגם פחדתי להתעוור.
*
למרות מה שמספרים בביטאון המלכותי, לא כל אפריקה מתרגשת מביקורו של ראש ממשלת ישראל ב-4 ערים מתוך 54 מדינות. באפריקה חיות מיליארד נפשות שיש להן דאגות גדולות יותר על הראש מאשר ראש ממשלת ישראל, שכף רגלו דורכת באותה יבשת. זה כמו שאצלנו לא מתרגשים כשהוא מבקר במדינה כלשהי באסיה. יש לי תחושה שחושבים שאנחנו צריכים.
