ביום שלישי ה-22 בנובמבר היו אמורים דחפורים להרוס את מתחם משפחת אחמד אבו אלקיעאן בכפר הבדואי אום אלחיראן. כנראה שנוכחות הפעילים וחברי הכנסת באותו יום וביום שלמחרת מנעה את הפעולה. ביום חמישי שלאחר מכן, בעוד המדינה מתחילה לבעור בגל השריפות, הגיעו למתחם המשפחתי יגאל בוסקילה, מנהל המרחב ברשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב ושני קציני משטרה- קצין המיעוטים אלי בן זקן וסנ״צ שלום בן סלומון, היועץ לענייני ערבים של מפקד מחוז דרום.
ארמון המלך וכוך הזקנה: מוחקים כפר בדואי לא מוכר, מקימים ישוב יהודי
בסוף הפגישה, כך טוענים בני המשפחה, התמוטט האב בן ה-82 ונלקח לאשפוז בבית החולים סורוקה. הוא שוחרר למחרת ללא נזק לבבי. ״זה פעם ראשונה שאני רואה את אבא שלי ככה, מתמוטט מלחץ״, אומר מסעד בנו. ״הם ישבו אצלנו מאוחר בלילה, עם כל הנשים והילדים מסביב ואמרו לנו לחתום, שאם אנחנו לא חותמים מביאים לנו עורך דין, אמרו שאם אנחנו נתחיל לשחק איתם משחקים, מחר מחרתיים הם יבואו להרוס ואנחנו נאבד את כל מה שהם מציעים לנו. מי בכלל רוצה את מה שהם מציעים לנו? מי רוצה לעבור לחורה? פה זה המקום שלנו, הם שמו אותנו פה. תחשוב מה זה, בן אדם מגיע לך לבית ומכתיב לך מה לעשות בכח. אומרים לך שמביאים לך צו הוצאה לפועל, לא מדברים, לא מתחשבים. בסוף כל המשפחה חתמה על הסכם מסגרת, תחת לחץ. שמו לנו סכין לגרון. ישבו אצלנו בבית מאוחר בלילה ולא הלכו עד שלא חתמנו״.
התמוטט ונלקח לאשפוז בבית החולים סורוקה, אחמד אבו אלקיעאן. צילום: יואל הרצברג
יוסי מיימון, יועץ המנכ״ל ברשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, לא מוכן להתייחס לטענות על התמוטטותו של האב וטוען שההסכם הזה הוא לטובתם. ״לא יודע מה קרה איתם, עם הסיפורים שהם מספרים. יש להם בעיה? שיפנו למשטרה ויגישו תלונה. ההסכם שנעשה איתם הוא הסכם רק לטובתם. שתהיה הריסה עצמית שישמרו על הזכויות שלהם, כי מי שמדינת ישראל נאלצת להביא כוחות או להוציא הוצאות כדי לפנות את ביתו לאחר צו של בית המשפט אינו זכאי למענק פיצויים״.
דיר הכבשים שנהרס, לפני (למעלה) ואחרי. צילומים: יואל הרצברג ומסעד אבו אלקיעאן
לשאלתי מדוע נערכה הפגישה מאוחר בלילה בביתם, למרות שאב המשפחה זקן וכוחותיו מוגבלים, הוא טוען שאף אחד לא רוצה לעבוד מאוחר בלילה ושכל הפגישות עם המשפחה זה לבקשתה. על תהייתי מדוע היה צורך בשני נציגי משטרה בפגישה על הסכם הסדרה, הוא עונה: ״נציגי המשטרה הגיעו לשם במיוחד על מנת למנוע את ההריסות כי מבחינתם הריסה זה כאב ראש למשטרה והם מנסים כמה שפחות להגיע לזה. הם מנסים לשכנע את התושבים לבצע את זה באופן עצמי כדי גם לחסוך בעלויות ולשמור על זכויותיהם״.
״ומה עם הזכות שלנו לגור על האדמה שלנו?״ אומר מסעד. ״התחלנו להרוס את המבנים שלנו בעצמנו- את הפחונים, את הדיר של הכבשים, את המטבחונים שבחוץ. אתה יודע מה זה להרוס את הבית של עצמך? אז עכשיו חלק מהמשפחה ישנה אצל קרובים, חלק בבתים שעוד לא הרסנו. אני עומד עכשיו בשטח של המגרשים בחורה, אין פה כלום, רק הכנה למים וחשמל. מצד אחד אנחנו חייבים להתפנות מיד ומצד שני אין לנו איפה לגור, כי יקח זמן עד שנוכל לבנות כאן. צריך לעשות תוכניות בנייה, להגיש בקשה להיתר… זה תהליך של מעל שנה. בשנה הזאת אתה מושבת, לא יכול לעשות כלום. ביום שבת ישבו עלינו הפקחים של הסיירת הירוקה מהבוקר על הראש לפקח שאנחנו הורסים את הפחונים. בשבת- יום שיהודים לא עובדים! ואלה היו פקחים יהודים. העבירו דיווחים למנהלים שלהם. לא יודע מה יהיה בחורה עם הדיר, זה יהיה מאד מאד צפוף. צמוד לבתים״.
״אין פתרון. לא אכפת להם כלום". פחון שנהרס, לפני (למעלה) ואחרי. צילומים: יואל הרצברג ומסעד אבו אלקיעאן
מותר?
״כרגע הם שותקים, מעלימים עין. אבל כשיתחילו לבנות את השכונה לא יהיה מקום לכבשים ועיזים, לא יהיה כלום״.
ומה הפתרון שנתנו לכם למגורים בינתיים?
״אין פתרון. לא אכפת להם כלום. מי שיושב במשרד ויש לו מזגן בקיץ וחימום בחורף, לא מעניין אותו הבדואי המפונה. אצלו כל העבודה זה בטלפון, הוא לא מרגיש את הרוח״.
פחוני מגורים שנהרסו, לפני (למעלה) ואחרי. צילומים: יואל הרצברג ומסעד אבו אלקיעאן
הפניתי שאלות למשטרת ישראל לגבי תפקידם של סנ״צ בן סלומון ואלי בן זקן באירוע וביקשתי את גרסתם למה שקרה שם, למה התקיימה הפגישה בשעת לילה מאוחרת, איזה לחץ הופעל על בני המשפחה, מה נאמר להם על מנת שיסגו מעמדתם ומה היה מהלך העניינים שהביא לקריסתו אל אחמד אבו אלקיעאן ואשפוזו בסורוקה. כמו כן ביקשתי הבהרות לגבי תפקידה של משטרת ישראל בכלל וסנ״צ בן סלומון בפרט בעבודה מול אנשי הכפר אום אלחיראן. הם מסרו בתגובה: ״מתקיימת הידברות עם נשוא הצווים שמטרתה היא להביא בפניהם את האפשרויות הקיימות בטרם ביצוע הצו, כפי שהיה גם במקרה זה״.
