אמנסיה
לא זוכרת, לא,
את הרצח משבוע שעבר?
פיגוע מלפני שנתיים?
לא זוכרת כלום.
סגירה של מפעל גדול בשנה שעברה?
פיטורים נרחבים.
לא היה.
לא שמעתי גם את השיחה ברדיו עם המובטל שמעביר אצבע בלשכת התעסוקה כבר 70 ימים
מי אתה בכלל? אף אחד לא דיבר אתך?
התחקירנית תתקשר אחר הצהריים, חשוב להיות זמין.
במהלך הראיון, תשאיר את הרדיו כבוי זה עושה הד מתכתי, זה לא טוב ומפריע לנו לשידור
אל תדאגו
הכאב יוחדר לתודעה בשניות שאחרי הפיצוץ
פוצץ!
המצלמות הצליחו לתפוס את זה
אל תדאגי.
הנה תראה
מולטי פיקסלים אולטרא דור רביעי לתוך המוח שלך
הטכנולוגיה מתקדמת מהר
זה הקצה של המוות שמתקרב אליכם
המצלמה תתפוס את זה אל תדאגי,
אחרינו יש אייטם ממדור תרבות
ועוד אחד קצר אם נספיק
אנחנו חייבים לסיים את הראיון, משפט אחרון כבוד השר
אלוהים
ועכשיו לפרסומות, חיזרו אלינו!
הותר לפרסום:
אחרינו תוכנית הבידור החדשה, הישארו עמנו
אני רוצה להעביר את השידור למצלמה שלנו מחוץ לבית החולים:
הפצועים במצב אנוש, אין חדש.
אני מבקשת לפנות את המקום
המצלמות הצליחו לתפוס את זה,
אל תדאגי,
אני
לא
מצליחה
לעקוב אחרי קצב תזוזת המים
על פני הקרקעיות שלכם
לא מצליחה להירגע
קוראים לזה היפר-ונטילציה תנסו לנשום לאט,
זה קורה לפעמים במצבים פוסט-טראומטיים ומתוך שינה
תפתח לי את האוורור, חלון, משהו,
תפתח את המזוזה,
אני מתה פה
כבר שכחתי את כל הפנים
לא הצלחתי לשנן את הפנים
לא הספקתי ללמוד את שמות ההרוגים
המצלמות הצליחו לתפוס את זה
אל תדאגי,
הן ידממו עליכן בלי דם
בידיעות אחרונות מעריב הארץ פוסט מקור ראשון בישראל
היום
ואתם?
כי אני כבר שכחתי אותם:
1.את כל ההרוגים במלחמה האחרונה
(של שני הצדדים)
2.את של הצד השני לא ראיתי
רק ילדה אחת עם עיניים מדממות
אותה אני לא אשכח
3.שכחתי את המלחמה הקודמת
(זו שלפניה לא היתה) היא לא מופיעה לי בגוגל
4.מישהו סינן לי את הגוגל
אני רואה רק את המלחמה הזאת
איפה כל המלחמות הלכו לי לעזאזל?
5.את תאונות הדרכים
את כולן
גם את אלה שראיתי בעיניים על כביש הערבה
אופנוען שעף והתגלגל את כל הירידות אחר כך מצאנו לו את הקרבורטור מוטל במרחק 500 מטר
המסוק בדרך, כך דווח מהחפ"ק של החמ"ל, הוא נחלט על האספלט
6.אוטובוסים שלמים שהתהפכו
מושלכים מכופפים כמו פחיות של רד בול
תיירים נהרגו
ותבעו את חברת הטיולים
רשלנים בני מוות.
אה נזכרתי,
ושכחתי גם את כל הנשימות שהלכו לי
שנעתקו לתוך הקרביים
של ירושלים על ראש שמחתי
את כל החופות
וכל השריפות בכל היערות
וכל הכבאים
וכל הסוהרים
וכל הצערים שירדו בי
ועלו חזרה, הראייה כבר מטושטשת.
תמיד נכשלת בבדיקה הזו.
המצלמה הצליחה לתפוס את זה אל תדאגי.
ולא נשארו לי יערות מרוב השריפות
והדובים ממשיכים לחבק אותי
תלכו מכאן!
די מספיק!
הישארו עמנו
חם לי, תפסיקו לחבק אותי אני לא מצליחה לחשוב על כל הדימיון
של מה שקרה כאן
אני כמעט בטוחה שהשארתי את המפתחות במנעול הדלת
אתם זוכרים?
כי אני שכחתי אותה
את הילדה
זו שנעלמה
זו שנמשתה במזוודה
שכחתי אותה
ספר השירה הראשון של תהילה חכימי, "מחר נעבוד", ראה אור בהוצאת טנג'יר
