קשה להיות יוני שטבון בימים אלה. חבר הכנסת הצעיר מסתכל מהספסל האחורי של הבית היהודי על הטריאומווירט בנט-אריאל-שקד שמנהל את הסיעה ביד רמה וחושב לעצמו: "אלוהים, אם רק אני הייתי יכול לגזור קופון צבאי בימים אלה". אפילו שטבון, לוחם מעוטר ואיש ירא שמים, לא יכול היה להתפלל לתזמון טוב יותר עבור קידום ההצעה לתיקון חוק המועצה להשכלה גבוהה.
לפי הצעת החוק של שטבון, שעברה בכנסת בקריאה ראשונה בעיצומו של מבצע "צוק איתן", ב-24 ביולי, סטודנטים שהשתמטו משירות צבאי לא יוכלו לקחת חלק במלגת פר"ח או לקבל מלגה כלשהי מטעם משרד החינוך. תגובה ציונית הולמת, ודאי בימים אלו, לטפילים שמסרבים לשרת בצבא מטעמי נוחות – אלא שלא כך הדבר. בחינה מעמיקה יותר של הפרטים תחשוף בפנינו את הדמגוגיה והצביעות של חבר הכנסת הזוטר.
מיהם אותם משתמטים ששודדים את הקופה הציבורית? תושבי השכונות, בנים ובנות למשפחות הרוסות, האנשים החלשים ביותר בחברה. אלה שלא מתגייסים כי הם צריכים לצאת לעבוד ולהרוויח כסף כדי לקנות אוכל. רובם המוחלט בנים למשפחות מהגרים קשות יום מאתיופיה וממדינות ברית המועצות לשעבר. אפילו אלי שרמייסטר, לשעבר קצין חינוך ראשי, אמר במפורש בכנסת כי "מרבית הכלואים ביצעו עריקות כתוצאה מבעיות כלכליות מבית, לא כתוצאה מעבירות צבאיות". כמה מהם בכלל פונים ללימודי הנדסת מכונות, משפטים או כלכלה באוניברסיטה?
יתרה מכך: הרשעה בגין עריקות גוררת רישום פלילי. זהו אות קלון שימשיך ללוות את המשתמטים שנים לאחר מכן בעולם התעסוקה. בין היתר, תיחסם בפניהם בצורה זו או אחרת האפשרות לעסוק במקצועות חופשיים רבים, בהם רופאים, אדריכלים, מהנדסים, רואי חשבון, יועצי השקעות, פסיכולוגים, רוקחים ועובדים סוציאליים. כלומר, הדלת לעולם התעסוקה עבור אותם אלפים בודדים שאולי שוקלים להשתלב במוסדות להשכלה גבוהה כבר חסומה, כך שהחוק כלל לא רלוונטי לגביהם. החיסכון הכספי לקופת המדינה קטן יותר מההוצאה השנתית על גלידות ונרות של בית ראש הממשלה.
"גרפילד נגד מדינת ישראל", פורסם במקור בפנזין "מלחמת המילים" באמצע שנות ה-90. לקוח מהבלוג "הכל שקרים".
תופתעו לקרוא, אבל תופעת ההשתמטות מצה"ל נמצא במגמת ירידה חדה. לפי הדוח האחרון של הכנסת בנושא, ישנה ירידה של 21 אחוזים בתופעה בין השנים 2012-2011. כך, למשל, רק 2,125 כתבי אישום בגין עריקות הוגשו בשנת 2012. גם בפרספקטיבה רחבה יותר ניתן לראות שיפור עקבי, אולם לשטבון המורעל זה לא מספיק. הוא רוצה עוד, עד הסוף ובכל הכוח. זה כנראה יותר מטריד אותו מתופעת "ההשתמטות החוקית" – אותם בעלי פטור משירות שמספרם רק הולך וגדל עם השנים. כך למשל כמות הנערות שלא מתגייסות בשל הצהרת דת תפחה לממדים של עשרות אחוזים מדי מחזור גיוס.
אחרי שטעמנו מן הדמגוגיה ומן הצביעות, להלן הקינוח: אירוניה. מי הצטרף להצעת החוק ודאג לקדם אותה בקואליציה אם לא חבר הכנסת עופר שלח ממפלגת "אחיי העבדים". אתם יודעים, זה שהטיף במשך שנים בעד צבא מקצועי ונגד גיוס בכפייה. מי שפרסם ספר בו נכתב במפורש: "בלב התזה עומדת הדרישה, על כל המשתמע ממנה, לבטל את גיוס החובה ולוותר על התפיסה המקודשת והאנכרוניסטית של צה"ל כצבא העם". מדהים עוד יותר לגלות כי שטבון בעצמו הוא יו"ר פורום השכונות בבית היהודי. טוב, מה כבר אפשר לצפות מחבר מפלגה שהעומד בראשה, שר הכלכלה, מדבר ללא הרף על חיבוק תושבי הדרום אך מסרב לסייע להם בזמן מלחמה ואף חתום על סגירת מפעל נגב טקסטיל בשדרות.
אז מה היה לנו כאן? שיעור בתקשורת פוליטית: מסע הסתה נגד אוכלוסייה מוחלשת, תיקון לחוק שיחול להלכה על אלפים בודדים ודה-פקטו על מתי מעט וניצול ציני לקידום אינטרסים אישיים בחסות רעמי התותחים. כך, ילדים, גוזרים קופון פוליטי.
חבר הכנסת שטבון סירב לענות על השאלות הבאות:
1. האם ידועה לך קביעתו של קצין החינוך לשעבר אלי שרמייסטר המובאת למעלה וכי החוק פוגע בעיקר במשפחות מעוטות יכולות?
2. מדוע בחרת לחוקק את החוק על אף שעל פי דוח של מרכז המחקר של הכנסת מ-2013, התופעה במגמת ירידה חדה?
3. מהו החיסכון הכספי לקופת המדינה?
4. האם יש הערכה מדויקת של כמות האנשים שתישלל מהן המלגות וההטבות המוצעות בחוק?
5. כמה מתוך אותם עריקים פונים להערכתו ללימודים במערכת השכלה גבוהה?
חבר הכנסת עפר שלח סירב להגיב לשאלות אלו וכן לשאלה כיצד מתיישבת הצעת חוק זו עם פעילותו הענפה בעבר נגד גיוס בכפייה ובעד צבא מקצועי במשך שנים, טרם נבחר לכנסת.