1.

אבא שלי קנה לי פוני. ביקשתי סוס, אז הוא קנה לי פוני, שזה סוס קטן. אמרתי לו, אבא, מה הקטע? ואם הייתי מבקשת פיל?

אז הוא אמר, הייתי מביא לך פילון.

---

ואם הייתי מבקשת אוויר?

אז הוא אמר, הייתי מביא לך אווירון.

ואם הייתי מבקשת גמד, אמרתי לו, כדי להתקיל אותו בשאלה מכשילה, כי אין דבר יותר קטן מגמד, ואם הוא היה אומר גמדון זה לא היה נחשב כי גמדון זה לא יותר קטן מגמד, זה רק כינוי חיבה של גמד.

אם היית מבקשת גמד, הוא אמר והירהר –

אם היית מבקשת גמד, אמר וגירד בשערו,

אם היית מבקשת גמד – הייתי מביא לך סטירה.

וזהו, זה היה הרגע שבו הבנתי שאני חייבת למצוא לי תחליף אב עם מאפיינים ארוטיים, שזה נקרא בעל.

אז התחתנתי. באולמי בון טון. עם אחראי בטיחות וגיהות. שאני יודעת, אף אחד לא יודע מה זה גיהות, אבל הייתי לחוצה מאבא שלא יביא לי סטירה. או גמד (אחת, בת. ויש עוד כמוה:)

2.

אבא שלי אמר לי שהוא תמיד תמיד ידאג לי, ובשביל זה הרשיתי לעצמי להתחתן עם משורר מחאה מזרחי, אבל אז אבא שלי חטף התקף לב באמצע עסקת פינוי-בינוי של הלייף, וכל הכסף שלו היה מושקע בזה ועכשיו שהוא מת,

ולא נשאר לי כלום חוץ מבעל משורר מחאה מזרחי שאפילו בהארץ לא מפרסמים אותו, כי בני ציפר אמר שמזרח אירופה לא נחשב מזרח,

ובעלי אמר לו, אבל בולגרים זה המזרחים של אירופה,

אז כמעט פרסמו אותו אבל אז באה להם טרנסג'נדרית בדואית שכתבה שיר על הניתוח שלה (שלא הצליח – היא נשארה בדואית. ויש המשך:)

3.

אז עליתי לקבר של אבא ובכיתי בכיתי בכיתי. ואמרתי לי: "ככה אתה דואג לי אבא? ככה?"

יצאה בת קול ואמרה: "הלו? הלו?"

אז אמרתי לה: "בת, זה שאת הבת של השדרנית איריס קול מהרדיו, עוד לא נותן לך רשות לעמוד מאחורי אנשים ולהגיד הלו הלו."

אז בת קול אמרה: "שיט, איך גילית?"

כאילו זה קשה לגלות. אבא שלי לא היה בא מהקבר כדי להגיד לי הלו הלו. הוא היה בא מהקבר כדי להזכיר לי מי הזהיר אותי מלהתחתן עם משורר מחאה מזרחי (והנימוק היה: למשורר מחאה אשכנזי יש לפחות דרכון אירופי. ויש עוד בנות כמוה:)

4.

אמרתי לאבא שלי, אם תפסיק להרביץ לי אני אטפל בך כשתהיה זקן. אז הוא אמר, תשמעי, יש לי ביטוח בריאות מה זה מושקע, ובעט בי. מה שכן, הביטוח בריאות באמת היה טוב – סידרו לו מטפלת פיליפינית כל כך מעולה שהוא חי עוד עשר שנים, וגם אחרי שמת הוא הוריש לה את הדירה, כי במשך כל אותן עשר שנים היא עשתה לו ביד כל יום. חוץ מיום כיפור ותשעה באב, כי הוא היה מסורתי; ויום הזיכרון, כי לא היה נעים לו מהחבר'ה בחווה הסינית. אבל ביום השואה דווקא כן, כי הוא אמר, להפך, זה להראות לנאצים שהם לא ניצחו.

אבא, אמרתי לו, אבא, איך זה שהפיליפינית עושה לך ביד, נחשב נקמה בנאצים?

חשב חשב חשב

חשב חשב חשב

חשב חשב חשב

בסוף הפיליפינית אמרה, טוב, אין לי כל היום, אני צריכה לעשות כלים, תחליט!

נו, מה. החליט (ויש המשך:)

5.

בסוף הוריש לבת זונה הזאת את הדירה, כי במשך העשר שנים שהיא עשתה לו טוב, אני רק חיכיתי שימות. והיא, מבחינתה, ידעה שאם הוא ימות יחזירו אותה לפיליפיניה, אז היא עשתה כל מה שצריך בשביל שהוא יחזיק עוד, ועוד, ועוד – עד שבסוף נתתי לה עשר אלף שקל כדי שתעשה לו שבץ לב. זה לא היה קשה: בשלב הזה הוא היה כל כך מותנה, מספיק שהיתה פותחת כפתור בחולצה, הוא היה מתחיל לפרפר.

ומה יצא בסוף?

קיבלה את הדירה.

עכשיו יש לה מנוי להבימה, הזונה. והיא אפילו לא אוהבת תיאטרון. יושבת בקפה הבימה, עושה ביד לזקנים שבאים להצגות. והתלוננתי להבימה, אבל הם אמרו: מה קרה לך? מאז שהיא כאן, אנחנו מוכרים יותר מנויים ממפעל הפיס! עוד שנה כזאת ואנחנו יכולים להגיד למירי רגב שתדחוף את התמיכה שלה לאיפה שהשמש לא זורחת (אגב, זה בדיוק מה שהם עשו בסוף. אז מירי רגב הלכה לנאס"א, עלתה על טיסה לצד האפל של הירח, דחפה שמה מזוודה עם מאה מיליון שקל, וחזרה. לא חזקה במטאפורות, זאתי.)