"הוא הגיח בריקוד מעל פני המים/עם ספינותיו ואקדחיו /
מחפש את העולם החדש / את ארמון השמש שבעיניו"
(ניל יאנג, Cortez The Killer"")
בדיוק היום לפני 496 שנים הרנאן קורטס "הרוצח" – כובש, מרדן והרפתקן חסר רחמים – העמיק אל תוך מעבה העולם החדש עם חבורה קטנה של כ-600 לוחמים ספרדים חמושים ברובים. בדרך הם אנסו, שדדו, ורצחו מספר בלתי נתפס של ילידי אמריקה שנקרו בדרכם. רק בעיר צ'וצ'ולה הגיעו ממדי הטבח הספרדי ל-15-30 אלף מתושבי העיר. הסיבה לטבח? המתרגמת של קורטס שמעה שמועה שאנשי העיר מתכננים לרצוח את הספרדים בשנתם.
ב-8.11.1519 ראו קורטס ואנשיו לראשונה את עיר הבירה של מלכות האצטקים – טנוצ'יטיטלן. העיר, אשר היתה בנויה בקרב מעגל הרי הגעש שסביב עמק מקסיקו, הדהימה את הספרדים. בעבור כל אלה שיצאו לעולם החדש עם הרצון למצוא את "אלדורדו", העיר מהאגדות שכולה זהב, זה נראה כרגע שבו הפנטזיות הפרועות ביותר התגשמו. הספרדים, המרופטים מתלאות המסע וההרג, הביטו בעיר הנוצצת ושאלו אחד את השני אם הם חולמים. כיצד האל (הקתולי, כמובן) הרשה לכופרים חסרי הדת לבנות את העיר המדהימה ביותר בעולם.
התשובה שלהם היתה ברורה: האל הרשה לילידים לבנות את העיר כדי שהם, שליחיו, יוכלו לחמוד אותה ולזכות בה כפרס על אדיקותם בעולם הזה.
מונטזומה, מלך האצטקים, קיבל את פניו של קורטס על ה"דרך הגדולה" שהוליכה אל מה שהספרדים יכנו מאוחר יותר "ונציה של המערב", טנוצ'יטיטלן. עד כמה שזה יישמע מפתיע, ככל הנראה העיר הגדולה ביותר בעולם באותו הזמן.
זה היה רגע מכונן. בבוקר 8.11.1519 נפגשו שתי תרבויות אנושיות שחיו בבידוד אטלנטי אחת מהשנייה. זה היה הרגע המדויק שבו העולם החדש התגלה באמת, מעבר למפה ולטריטוריה, המפגש היה רגע היסוד של הקולניאליזם המודרני. הרגע שבו התאווה האנושית לעושר אגדי, כוח אין סופי וסיפוק כל רצון וגחמה, נתקלה באפשרות ליישום הלכה למעשה. בין תאוותו של קורטס והעולם המערבי כולו להיכנס בשערי גן עדן על פני האדמה, עמדו רק כמה ילידים שנאספו סביב מלך אציל עם מנחות שלום, פנינים ועלי קוקה.
זה היה גם הרגע שבו ציבליזציה אנושית פגשה ציבליזציה אנושית אחרת שהושיטה לה יד, ומיד התחילה בשעבודה ובהשמדתה.
***
בגיל 21 ידעתי מה זה קולניאליזם משיעורי גיאוגרפיה על העולם השלישי, אבל את מלוא משמעותו האיומה והמדממת של המונח הבנתי כשקניתי את דיסק ההופעה החיה של ניל יאנג משנת 1991 – WELD. את הדיסק השני פותחות כעשר דקות של רעד בלתי פוסק, כשיאנג מתאר בקולו ובגיטרות את המפגש בין קורטס למונטזומה. "Cortez The Killer" נקרא השיר. איזה שיר…
המלים הפשוטות והמסתוריות כאחת, מתארות מורכבות נדירה לשיר פופולרי. ההצגה של שתי תרבויות דרך תיאור המפגש בין שני מנהיגים, שבתה את דמיוני וטלטלה אותי במנהרת הזמן הרחק אל רגע המפגש ההיסטורי כפי שחוויתי בשיר ההוא, בדרך ששום שיעור היסטוריה או סרט לא עשו.
די ברור באיזה צד יאנג נמצא. הוא מלא הערצה לאצטקים ולמבנים שהם יצרו. האצטקים מתוארים כתרבות שהמלחמה לא היתה ידועה ביניהם, והשנאה היתה רק אגדה רחוקה. הם עובדים כקולקטיב להשגת מטרותיהם. אפילו את קורבנות האדם שהאצטקים הקריבו לאלוהיהם, הוא מבין דרך היכולת שלו לראות את תרבותם כמכלול – העלאת הקרבנות היא המחיר שהתרבות הזאת צריכה לשלם, כדי שהשאר יוכלו להמשיך.
שנים רבות תהיתי על החורים הגדולים שיאנג משאיר בסיפור השיר. הוא מתחיל בתיאור רגע המפגש בין קורטס למונטזומה, לאחר מכן הוא הולך אחורה ומתאר את הציבילזציה של האצטקים. ואז, במקום לעסוק בתוצאות המפגש, בבית האחרון עובר יאנג לתיאור מישהי שחיה שם, ואוהבת אותו עד היום, אבל הוא אינו יודע כיצד ואיך הוא איבד את דרכו.
לקח לי שנים רבות להבין את המורכבות בעמדה של יאנג. כצאצא של הכובשים והמשעבדים, הוא מבין את ההרס והזוועות של אבות אבותיו שהגיעו בעקבות קורטס לאמריקה והצמיתו כמעט כליל את ילידיה. אך יאנג גם מבין שיש דרך להתחיל ולתקן. וההיסטוריה של התיקון מתחילה בתיאור העוולות.
הדבר המפעים ביותר בשיר של יאנג הוא שאינו מתאר את זוועות התנגשות הציביליזציות במלים. את זה הוא משאיר לסולו הגיטרה שלו.
לרוב העיסוק באנשים שמנגנים על חתיכת עץ ועליה כמה מיתרי מתכת מחוברת למגברים רועשים, הוא לא יותר מתחרות סרת טעם ותכלית שנועדה לפתור את השאלה מי המאונן המהיר ביותר בעולם. אבל יש קטעי סולו גיטרה שהם התגלות והארה. זהו בדיוק סולו הגיטרה של יאנג בשיר הזה.
יאנג תמיד ניגן על גיטרה חשמלית כאילו עוגנים חלודים קשורים לאצבעותיו. בשיר הזה הוא מגיע לנקודה אלכימית, שבה נשמתו המיוסרת והמותכת הופכת לזהב אצטקי דרך מתיחתם של מיתרי המתכת. בסולו אטי ורוטט מתאר יאנג מאות שנות רצח, הרג, נהרות דם זורמים ובעיקר נותן קול לזעקת קורבנותיו אילמי החרב וסכורי הפה המדמם, של קורטס. איזה רוצח, הוא חותם.
בסולו הגיטרה שלו יאנג מנכיח בעוצמות את מה שהתרבות המערבית כל כך טובה בו, טשטוש העובדה שזהב אבות הזורם בעורקיו של אחד, הוא לא יותר מאשר עירוי דם קולח וניגר מחיי אלפי ילדים אחרים.