בניגוד למוסכמה – שאין מוסכמה מהו עוני – לפחות בתחום אחד פסק הרגולטור הישראלי את פסוקו, כשקבע שקצבת הפנסיה המינימלית שמאפשרת מחיה סבירה הינה 3,850 שקל לחודש.

לא, אין זה אומר שזו קצבת הפנסיה המינימלית בישראל. רבים – לפחות בני דור הביניים – לא יגיעו אליה. אבל זהו הסכום החודשי שיחד עם קצבת הזקנה של ביטוח לאומי (1,531 שקל) ובניכוי ההפרשות למס בריאות, אמור להבטיח שהפנסיונר לא יישען על משאבי המדינה. במלים אחרות, המדינה מעריכה ש-5,000 שקל נטו יספיקו לכלכל אדם באחרית ימיו, בלא שיבוא לבקש סעד מהמדינה.

• בגיל 70 הבין איליה: הגיע הזמן לחפש עבודה חדשה
• למה צריך חוק, חבר׳ה? בואו נסגור דיל! נו, כולה הפנסיה שלכם
• מי מפחד מבכירים חובשי כיפה במערכות הביטחון?

עולות שאלות כמו, האם לאדם דירה בבעלותו או שהוא שוכר דירה? האם הוא חי בגפו או עם בן זוג? כך או כך, המדינה פסקה סכום ברור. אנו נניח שמדובר באדם שחי לבד, ומכאן אדלג על החישובים אל שלב מסקנות הביניים: תחת הסדרי פנסיית החובה, שמרביתה מושקעת בשוק ההון, אדם שמועסק כל ימיו בשכר מינימום ונאלץ לשלם דמי ניהול מלאים – כמו מרבית העובדים בשכר מינימום – צריך לעבוד 40 שנה ללא הפסקה כדי לקבל את הפנסיה המובטחת בסך 3,850 שקל.

כל השאר יהיו עניים, חלק יותר וחלק פחות. החלק הפחות עני כולל:

---

– כמעט כל אישה שמשתכרת שכר נמוך, יוצאת לפנסיה בגיל 64 ויצאה לכמה חופשות לידה, כך שלא הצליחה לצבור 40 שנות עבודה ברצף.

– כמעט כל מי שייפגע בעבודתו קשה מספיק כדי שלא יוכל לעבוד עבודה פיזית, אבל לא מספיק כדי לקבל גם קצבת נכות משמעותית. יש עשרות אלפים כאלה.

– הרבה מאוד אנשים שמסיבות שונות הצטרפו לשוק העבודה בגיל מאוחר. תלמידי מחקר, למשל.

– החלק העני ביותר כולל : גמלאים עניים, למשל דור שלם שעלה בגיל מבוגר, בעיקר מבריה"מ וכן ערבים וחרדים מבוגרים שהתווספו למעגל העבודה בשנים האחרונות. שעבדו ללא הפרשות לפנסיה עד כניסת פנסיית החובה. הלא מחוברים, כפי שמכנים אותם היום, אבל הלא מחוברים טורבו.

קו פרשת המים של העוני

זה לקח כמה שנים, אבל מ-2014 מדינת ישראל יכולה להתגאות במערכת פנסיה כמעט אוניברסלית. זה דבר מעולה – למי שמרוויח מעל שכר מינימום או כמובן עבד 40 שנה.

מה עם מי שהיה בן 50 בשנת 2010 ועובד בשכר מינימום? חישוב (פשוט? תלוי את מי שואלים) מראה שהוא יצבור פנסיה של כ-1,000 שקלים ב-17 שנות העבודה שנותרו לו. ומי שהיה צעיר בן 45 בשנת 2010 יצבור פנסיה של כ-1,300 שקל. הפלא הוא, שעדיף לצבור פחות. לפי ביטוח לאומי, קו פרשת המים האמיתי של העוני עובר בפנסיה 1,208 שקל לחודש, נכון לינואר 2015. מי שמקבל פנסיה נמוכה מזו, זכאי ל"תוספת השלמת הכנסה לקצבת זקנה" ומי שמקבל יותר – לא זכאי.

ברי המזל שמקבלים את ההשלמה יזכו לסך כולל של 2,803 שקל לחודש ליחיד. כן, כולל קצבת הזקנה. אגב ב2016 קצבת הזקנה המשולבת בהשלמת הכנסה תעלה ב-177 שקל ותגיע ל-2,980 שקל. זה יפה, אבל מיד נראה איך ביד אחת האוצר מחלק כסף לזכאים. וביד השניה הוא דואג שלא יהיו זכאים שיקבלו את הכסף. יפה לא?  

עכשיו מגיע הטריק. זכאות לקצבת השלמת הכנסה, ולו של 100 שקלים בלבד בחודש, הופכת את הגמלאי העני לעני רשמי, עם תעודה והכל. כמו בכל דבר, עדיף עם תעודה. כן, גם להיות עני. למה? כי התעודה מאפשרת קבלת אוסף הטבות, חלקן קטנות וחלקן בעלות ערך: מענק חימום (זוכרים שקשישים קופאים למוות בדירות לא מוסקות?) – 553 שקל בשנה, סיוע בשכר דירה: כ-1,550 שקל, הנחה בארנונה – כ-1,420 שקל, הנחה במים – 310 שקל, משקפי ראייה ומכשירי שמיעה– 380 שקל, ובעיקר, הנחה משמעותית על תרופות.

קופות החולים מסרבות להציג נתונים מלאים, לכן אאלץ לבצע הערכה זהירה על בסיס התפלגות הוצאות המשפחה של הלמ"ס: ההטבה היא בשווי כ-2,400 שקל בשנה בממוצע. לקשישים חולים, ויש הרבה כאלה, ההטבה יכולה להגיע בקלות ל5000 ₪ בשנה. אם חשבתם שקופות החולים מסבסדות את התרופות – טעיתם. הן מגלגלות זאת למשרד הבריאות. מכאן שתעודת "קשיש עני" מיטיבה עם הקשיש ב 5,500 שקל בשנה לפחות ולעתים הרבה יותר. כמה שהשקלים האלו חיוניים במצב של "אוכל או תרופות".

היות וישנם כ-186 אלף קשישים מקבלי קצבת השלמת הכנסה, הם עולים למדינה כמיליארד שקל בשנה. זאת בנוסף ל-2.5 מיליארד שקל עלות קצבת השלמת הכנסה. למדינה יש אינטרס להקטין את מספרם. בגרף אפשר לראות כיצד היא  ממש הצליחה לבלום, ואח"כ אפילו להקטין את מספר הקשישים מקבלי השלמת ההכנסה, וצמצמה באופן דרסטי את חלקם באוכלוסיית מקבלי קצבאות הזקנה מ 33 אחוז ב-1995 ל 20 אחוז השנה.

עיני הבטיח לטפל. והלך

החלת פנסיית החובה על דור הביניים, עולים חדשים ואחרים, שלא חסכו כלל לפנסיה עד גיל 50 פלוס, תשלח בעוד עשור מאות אלפים לפרישה עם גמלה מגוחכת של 1,200-2,000 שקל בחודש ובלי שום הטבה.

פנסיה לא תהיה להם, אבל גם לא הבטחת הכנסה מהמדינה. מספר הקשישים מקבלי הבטחת הכנסה כבר יורד. הוא הגיע לשיא של 202 אלף וכעת הוא יורד מדי חודש. איך? פשוט: קשישים זכאים מתים ובמקומם "נכנסים למערכת" צעירים בני 67 עם פנסיה מפוארת של 1208 שקלים, או טיפה יותר שלא מזכה אותם בכלום.

רק ב-2015 הצליחה המדינה להיפרד כך מ-4,400 קשישים ולחסוך על הדרך 18,800 שקל לכל קשיש מנוח. כמעט 83 מיליון שקל. בשנת 2011, כשחישבתי לראשונה כתרגיל אקדמי את ממדי ה"רווח" למדינה ואת המכה לכל קשיש עתידי, פניתי עם הממצאים להסתדרות ולאוצר – שהיו כה גאים בצווי ההרחבה של פנסיית החובה – ולישראל ביתנו שייצגה את האוכלוסייה שתיפגע יותר מכל. אף אחד לא כפר בחישובים. יו" ר ההסתדרות דאז עופר עיני אפילו הבטיח שיטפל בזה במפגשים הבאים מול האוצר. זה לא קרה. שאר הגורמים לא הביעו שום עניין. אף אחד לא פועל היום, למיטב ידיעתי, כדי לתקן את גובה קצבת הפנסיה שאינה מזכה בהשלמת הכנסה, ולהעלות את הרף למקום אנושי יותר.

בינתיים כבר שמעתי על עוזרות בית מבוגרות שמבקשות שלא ידווחו עליהן, ומוכנות להיפרד מפנסיית החובה בעבור קצבת השלמת ההכנסה הישנה והטובה.  הן כבר הבינו שעדיף להיות עני של פעם, עם תוספות, עלובות ככל שיהיו, ולא עני מהדור החדש.

זה לא טור על פוליטיקאים מושחתים ואפילו לא על פקידים ערמומיים. רק על סדרי עדיפות עקומים ואטימות. אה, ועל עוני. עוני שאין עליו שום ויכוח, ומשמעותו רעב – לפי כל המדדים.

ד"ר עדו קאליר הוא מרכז תוכנית הלימודים בפנסיה וביטוח, הקריה האקדמית אונו