הליך משפטי חריג מתנהל בבית משפט השלום ברמלה, כאשר במרכזו ניצב עדי דרעי, אב ששכל את בתו בת החמש בתאונת דרכים. אלא שלצד המקרה הטרגי והיגון העמוק, דרעי מתמודד בימים אלו גם עם כתב אישום בגין עבירת איומים כלפי עובדת סוציאלית מתמחה, לאחר שחלק עמה במהלך הטיפול תחושות זעם כלפי גרושתו, וכן פנטזיות נקם בה ובבן זוגה. בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום מספר דרעי על הליך גירושים שלאחריו השניים ניהלו מערכת יחסית טובה, ובין היתר קיימו ארוחות משותפות על מנת להיטיב עם שתי בנותיהם ולהקל עליהן את מצב הדברים החדש. אלא שלאחר כמה פעמים בהן לדבריו נחשף להזנחה של הבנות מצד האם, החלו היחסים בין השניים להתדרדר. 

לטענתו האם עברה להתגורר עם בנותיהם, שהיו אז בנות ארבע וחמש, תחילה בתל אביב ולאחר מכן, וב-2020 בצפון הארץ. לדבריו במספר רב של שיחות וידאו עם בנותיו נדהם לגלות כי הן מסתובבות ברחובות ללא השגחת האם או מבוגר אחר. כשהבין שמדובר בדבר שבשגרה, הוא מספר, התריע לרווחה ולמשטרה על הזנחה של הבנות, ועל הימצאותן ברחוב ללא השגחה באופן מסכן חיים, אך פניותיו לא זכו למענה. למרות האזהרות, האירוע ממנו כל כך חשש הגיע. "הילדה חצתה את הכביש, נדרסה על-ידי אוטובוס ונהרגה. ילדה בת חמש". חקירת המשטרה נגד האם נסגרה, תחילה מחוסר אשמה, ולאחר ערר שהגיש האב, שונתה עילת הסגירה ל"חוסר ראיות" – שינוי סמנטי חשוב ברמה המשפטית, אך כזה שלא הוביל להעמדה לדין.

אכול רגשות אשם ועצב, הידרדר מצבו הנפשי והוא הופנה על ידי גורמי הרווחה ברמלה לטיפול בשירות הפסיכולוגי המשפחתי בעירייה. במהלך יותר משנה דרעי לא פגש ולו פעם אחת מטפל מוסמך, אלא שובץ לטיפול אצל מיכל מזור, שהייתה אז מתמחה בתחילת דרכה

אכול רגשות אשם ועצב, הידרדר מצבו הנפשי והוא הופנה על ידי גורמי הרווחה ברמלה לטיפול בשירות הפסיכולוגי המשפחתי בעירייה. במהלך יותר משנה דרעי לא פגש ולו פעם אחת מטפל מוסמך, אלא שובץ לטיפול אצל מיכל מזור, שהייתה אז מתמחה בתחילת דרכה. מאוחר יותר, במהלך עדותה בבית המשפט, אישרה מזור שדרעי אכן היה בין מטופליה הראשונים וכי הכלים המקצועיים שעמדו לרשותה אז היו "מאוד מוגבלים". מזור מצידה בכל אותה תקופה עודדה אותו לשתף עמה את מחשבותיו ורגשותיו. 

מפנטזיה לפעולה ממשית 

לדבריו היו אלו ימים בהם מיעט לצאת מפתח ביתו, שכן היה שרוי באבל עמוק. מתוך רצון לטפל בעצמו הוא חשף בפניה תכנים מורכבים, בהם עצב עמוק, ביטויי זעם כלפי גרושתו, ופנטזיות נקם, שכן היא נתפסה בעיניו כאחראית למותה הטרגי של בתו תהל. אלא שלטענת העובדת הסוציאלית המתמחה, התכנים שהעלה בטיפול עמה לא היו בבחינת פנטזיה, כי אם צעדים קונקרטיים שמגיעים לכדי סכנת חיים כאשר לדבריה דרעי סיפר שהוא שוקל לפנות לגורמים עברייניים שיפגעו בגרושתו ובבן זוגה. 

המטפלת מסרה למשטרה מסמכים המתעדים את תוכן המפגשים הטיפוליים. המשטרה גבתה עדויות מהמתמחה ומהממונה עליה וקיבלה לידיה את התיעוד הטיפולי המפורט, וזאת מבלי שפנתה לקבלת צו להסרת החיסיון, החל על פי חוק על מידע הנמסר במסגרת טיפול נפשי

על פי כתב האישום, באוקטובר 2021 אמר לה דרעי כי הוא "רוצה להטביע את הבעל של גרושתו";  ביוני 2022 אמר שברצונו "לתת למשפחה ערבית מרמלה" כסף "כדי שיהרגו את גרושתו ובעלה";  ובאוקטובר 2022, מסר לה כי "גילה היכן גרושתו מתגוררת וכי העביר את הכתובת לגורם שלישי כדי לסיים את העבודה שהוא הזמין". מזור פירשה את דבריו כמעבר מפנטזיה לפעולה ממשית. "החשש שזה משהו אמיתי ולא פנטזיה, גרם לי לפנות לממונים עליי… ולכן אנחנו כאן," אמרה. על הדברים שעלו באותה פגישה היא דיווחה למנהלת שלה שהעידה גם היא כי המילה "העביר" גרמה להן להבין שיש צורך לפנות למשטרה והשתיים ניגשו להגיש תלונה.

המטפלת מסרה למשטרה מסמכים המתעדים את תוכן המפגשים הטיפוליים. המשטרה גבתה עדויות מהמתמחה ומהממונה עליה וקיבלה לידיה את התיעוד הטיפולי המפורט, וזאת מבלי שפנתה לקבלת צו להסרת החיסיון, החל על פי חוק על מידע הנמסר במסגרת טיפול נפשי. "החוקרים, התובעים וכל מי שנחשף לחומר- למעשה נחשף אליו תוך הפרת החיסיון בחסות המדינה״, אומר עורך דינו של דרעי, תמיר אלטיט. 

לסיים את העבודה

לדברי דרעי מדובר בפרשנות כושלת של המטפלת, שכן הוא מעולם לא טען ששילם לגורם כלשהו על מנת שיפגע בגרושתו, ומדובר בקישור ובמסקנות שהסיקה בעצמה. דרעי מוסיף כי במקביל להליך הטיפולי, הוא פעל האב להגשת תביעה נזיקית נגד גרושתו, ועל כן חיפש את כתובתה לצורך מסירה של כתב התביעה. לטענת עו"ד אלטיט,הביטוי "לסיים את העבודה" התייחס למסירה המשפטית באמצעות שליח, שהוא למעשה ה"גורם שלישי". 

המטפלת הסכימה עם הגדרת הסנגור כי הדברים נאמרו "מתוך המצוקה שלו וההתמודדות הנפשית שלו" ואישרה את קביעתו כי לאורך כל הדרך היה ברור לה שמדובר ב"פנטזיות". 

על בסיס החומרים הללו, שהושגו לכאורה בניגוד לחוק, הוגש כתב האישום. באופן אירוני, מכיוון שהאיומים לא הגיעו לידיעת גרושתו של דרעי, המדינה האשימה אותו באיומים כלפי המטפלת עצמה – "בכוונה להפחידה או להקניטה". אלא שבבית המשפט עדותה של המטפלת פירקה לכאורה את יסודות האישום. כשנשאלה ישירות על ידי הסנגור, היא אישרה באופן חד משמעי כי לאורך כל הטיפול מעולם לא חשה מאוימת, מפוחדת או מוקנטת על ידי דרעי.

בדיון הקודם שהתקיים בדצמבר 2024, הסכימה מזור עם הגדרת הסנגור כי הדברים נאמרו "מתוך המצוקה שלו וההתמודדות הנפשית שלו" ואישרה את קביעתו כי לאורך כל הדרך היה ברור לה שמדובר ב"פנטזיות". 

• עו"ד אלטיט: "נכון לאותה נקודת זמן, אף-פעם לא הרגשת שהוא מאיים עלייך, או שהוא אומר את זה בשביל לפגוע בך, כמטפלת?".
• מיכל מזור: "במהלך הטיפול, לא".
• עו"ד אלטיט: "אף-פעם לא הרגשת שהוא אומר את הדבר הזה כדי להפחיד אותך, ספציפית?". 
• מיכל מזור: "לא".
• עו"ד אלטיט: "אף-פעם לא הרגשת שהוא אמר את זה כדי להקניט אותך…?".
• מיכל מזור: "ממש לא".

למרות החיסיון הטיפולי

לאור הדברים של מזור ההגנה הגישה בקשה לזכות את דרעי לאלתר, בטענת "אין להשיב לאשמה". הבקשה פירטה כיצד המדינה ביססה תיק שלם על ראיות שאינן קבילות, וכיצד עדותה של עדת התביעה המרכזית סותרת את ליבת האישום. ״המטפלת הגיעה למשטרה בהוראת הממונים עליה ומסרה תלונה תוך שהיא מפרה את החיסיון ואף מוסרת מסמכים המתעדים את דבריו של הנאשם בטיפול- זאת ללא צו שיפוטי, תוך הפרה בוטה של החוק״. 

מלבד שאלת החיסיון נשאלת השאלה האם הדברים שנאמרו מהווים "איום" במובן המשפטי. ההגנה טוענת שמדובר בביטויי מצוקה וזעם שפורשו לא נכון ומסתמכת על שורה של פסקי דין המדגישים את הזהירות הנדרשת בהחלת עבירת האיומים על דברים שנאמרים במסגרת טיפולית, והצורך להבחין בין ביטוי מצוקה לבין כוונה פלילית. 

מטעם הפרקליטות נטען כי ״קיימות סיטואציות בהן המטפל עשוי להיות מחויב לדווח לרשויות על הדברים שנאמרו במהלך השיח הטיפולי למרות החיסיון הטיפולי״

לטענת התביעה האיומים שהושמעו בפני המטפלת ״הינם איומים קונקרטיים אשר התגבשו לכדי תכנית עבריינית ואינם בגדר אמירות כלליות שחיוו פורקן תסכול או כעס״. בנוסף נטען כי חיסיון בטיפול פסיכולוגי הוא אמנם ״עקרון מרכזי וחשוב שמאפשר למטופלים לשתף את המטפל בנבכי נפשם״, אולם מטעם הפרקליטות נטען כי ״קיימות סיטואציות בהן המטפל עשוי להיות מחויב לדווח לרשויות על הדברים שנאמרו במהלך השיח הטיפולי למרות החיסיון הטיפולי״. לדברי נציגי המדינה חובת דיווח זו חלה כאשר קיים חשש של ״סכנה מיידית לחייו של אדם״, ולטענתם המקרה של דרעי תואם לכך. 

ההליך נמשך

התנהלות המשטרה והתביעה, תוך התעלמות מהצורך בצו שיפוטי מציבה בסימן שאלה את מידת ההגנה שזוכה לה המרחב הטיפולי. אם מטופלים יחששו שביטויי כעס, תסכול או פנטזיות אלימות – יובילו להליך פלילי, האמון במטפלים ייפגע אנושות, ואיתו גם היכולת לטפל במתמודדים עם מצוקות נפשיות בתקופה של משבר חסר תקדים וצונאמי של מקרי אובדנות טרגיים.

למרות הכל, ההליך נגד עדי דרעי נמשך. בפברואר דחה השופט הישאם אבו שחאדה את הבקשה. בהחלטתו, קבע כי המבחן בשלב זה הוא "חיצוני" בלבד, ואינו כולל שיקולי מהימנות ומשקל. לדבריו, עדויות המטפלת והמנהלת, "על פניהן", מספיקות כדי להעביר את נטל ההוכחה להגנה. השאלות הכבדות בדבר הפרת החיסיון, קבילות הראיות והיעדר הכוונה הפלילית – כל אלו, קבע השופט, יידונו רק בסוף המשפט, במסגרת הכרעת הדין. 

התנהלות המשטרה והתביעה, תוך התעלמות מהצורך בצו שיפוטי מציבה בסימן שאלה את מידת ההגנה שזוכה לה המרחב הטיפולי. אם מטופלים יחששו שביטויי כעס יובילו להליך פלילי, האמון במטפלים יפגע אנושות

"כאשר מקננת מחשבה נוראית או נקמנית בלבו של אדם," צוטט פסק דין דומה בבקשת ההגנה, "עדיף לו – גם לנו כחברה – שידבר אודות אותם חלומות, ישתף בהם, 'יפרוק' אותם מילולית ובכך יקטן את הסיכוי של הוצאתם מן הכוח אל הפועל". השאלה שנותרה תלויה באוויר היא האם המערכת, בניסיונה למנוע אלימות עתידית, יצרה תקדים שעלול דווקא להרחיק אנשים במצוקה מהמרחב הטיפולי הבטוח. הדיון הבא בתיק נקבע ל-22 באוקטובר, אז אמור דרעי לעלות על דוכן העדים ולהשמיע את גרסתו. 

"ככל שבית המשפט יכשיר שימוש בחומרים טיפוליים תוך הפרת החיסיון המעוגן בחוק", טוען עו״ד אלטיט, "הדבר עלול להוות תקדים בעל השלכות מרחיקות לכת, אשר יאפשר לרשויות האכיפה גישה כמעט בלתי מוגבלת לתיעוד טיפולי. כל אדם הפונה לסיוע נפשי צריך לדעת כי שיתוף של תחושותיו – שהוא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול – לא יחשוף אותו להליך פלילי בגין איומים כלפי המטפל״.