השבוע פרסם משרד המשפטים דוח בתי הדין לאוכלוסין והגירה לשנים 2022-2024, ובו נתונים על תיקי הערר המוגשים על ידי מהגרים ועובדים זרים; על פעילות בית דין למשמורת, הגוף המשפטי המבקר את מתקני הכליאה לזרים – שם מוחזקים מבקשי מקלט ומהגרים ללא אישור שהייה; וכן הגוף הקובע את גורלם של ילדים שהוריהם גורשו או מיועדים לגירוש מהארץ. לצד חגיגת השקיפות שהדוח מתהדר בה, צלילה לנתונים מעלה תמונה קשה של עיכובים, ניצול ציני של מצב החירום עבור סגירת תיקי בקשות מקלט ללא דיון, ועומס חריג במתקני הכליאה. 

"ענייני ההגירה והכניסה מהווים נדבך מרכזי במדיניות של כל מדינה ריבונית, ולישראל אתגרים מיוחדים בתחום זה״, פתח את הדוח שר המשפטים יריב לוין (הליכוד), וקבע כי ״מדיניות ההגירה היא בין החשובות ביותר בכל הנוגע לזהותה היהודית של מדינת ישראל". ואכן מדיניות ההגירה, כפי שהיא מפורטת בתוך שלל הנתונים בדוח, מתמקדת בזהותה היהודית של ישראל כפי שמבהיר לוין, ומוסיפה לדחוק מבקשי מקלט ופליטים, שנותרים שנים ללא מענה. זאת על אף שישראל חתומה על אמנת הפליטים, בה התחייבה לקבל לשורותיה מבקשי מקלט שברחו ממלחמה או מרצח עם. 

6,097 בקשות של פליטים למקלט מדיני הוגשו ב-2024, בהם גם פליטים מהמלחמה באוקראינה. הנתון מתבסס אך ורק על הבקשות שעמדו בתנאי ההגשה, ועברו הליך שכולל בדיקות, שימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, ורישום במערכת הממוחשבת. מבין אותן הבקשות, מספר זעום בלבד מאושרות. כך למשל ב-2024 ארבעה מבקשים בלבד הוכרו על ידי מדינת ישראל כפליטים. השאר, ממתינים להחלטה או נדחו. 

סיכוי אחרון, נתונים חלקיים  

מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה יכולים להגיש ערר על ההחלטה, כפי שיכולים כלל האזרחים שהגישו בקשות אוכלוסין והגירה, בהם מי שנישא לאזרח זר, מגישי בקשת איחוד משפחות או מבקשי מעמד תושב. מבקשי המקלט על אף שאינם אזרחים, יכולים להגיש ערר על ההחלטה לבית דין ייחודי לעררים המנוהל ע"י גף מיוחד לתחום אוכלוסין והגירה במשרד המשפטים. ההליך מהווה הזדמנות אחרונה של אותם פליטים על מנת לקבל מקלט מדיני במדינת ישראל מפני מלחמה או רצח עם. על פי הדוח בשנת 2022 נפתחו 3,731 תיקי ערר, ב-2023 נפתחו 3,051 תיקים, וב-2024 נפתחו 2,943 תיקים – ירידה של 21 אחוז. 

אם בשנת 2022 עיקר העררים עסקו בבקשות של פליטים ומבקשי מקלט, 1,272 תיקים, המהווים 34 אחוז, בשנת 2024 יחס תיקי הערר של מבקשי מקלט צנח לעשרה אחוזים בלבד, המהווים 303 תיקים בלבד.

הדוח מציג תמונה חלקית בכל הנוגע לבקשות שהיה, עובדים זרים, איחוד משפחות ובקשות מקלט, שכן מוצגים בו אך ורק עררים על החלטות שנדחו, והוא חסר במידע מהותי, כגון: סך הבקשות שנדחו, אלו שטרם נידונו וכן אלו שאושרו. 

מהנתונים שכן מופיעים בדוח ניתן להבחין בשינויים חדים שחלו בשנות הדיווח, כאשר המרכזי שבהם הוא מהפך בסיבות לבקשות שהיה, לגביהן הוגשו העררים. כך למשל, אם בשנת 2022 עיקר העררים עסקו בבקשות של פליטים ומבקשי מקלט, 1,272 תיקים, המהווים 34 אחוז מכלל העררים, רבע מסך התיקים באותה שנה, שהם 942, הוגשו תחת בקשת איחוד משפחות. בשנת 2024 לעומת זאת, יחס תיקי הערר של מבקשי מקלט צנח לעשרה אחוזים בלבד, המהווים 303 תיקי ערר, לעומת 41 אחוז מהעררים הוגשו על בקשות איחוד משפחות, אשר מהווים 1,207 תיקים.

ללא דיון, ללא נימוקים

על אף מגמת ירידה במספר התיקים, בדוח מוצגת תמונת מצב של עומס כבד על בתי הדין. בהתייחסו לבעית העומס חושף לוין את הניצול הציני של הממשלה את מצבי החירום בשנים האחרונות – מהקורונה ועד ה-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת – בכדי לשנות את המדיניות מול מבקשי המקלט בתקנות חירום לחוק הכניסה לישראל, חלק מהרפורמה המשפטית. 

מה שמוצג על ידי שר המשפטים לוין כפיתרון להפחתת העומס, מסווה פרקטיקה שלוין לא יכול היה להעביר בבג״ץ – סגירת תיקים ובקשות ללא דיון וללא נימוקים. 

על פי דבריו של לוין העברת סמכות הביקורת השיפוטית על החלטות רשות האוכלוסין, אשר בעבר הייתה נתונה בידי בג״ץ, והועברה לסמכות בית דין לאוכלוסין והגירה, ״המתמקצע בתחומו״, כפי שהגדיר זאת, ״הביאה להתייעלות בהליכים, לטיוב ההחלטות המנהליות של רשות האוכלוסין וההגירה, וכן לחיסכון של ממש בזמן שיפוטי יקר". אלא שמה שמוצג כפיתרון להפחתת העומס, מסווה פרקטיקה שלוין לא יכול היה להעביר בבג״ץ – סגירת תיקים ובקשות ללא דיון וללא נימוקים. 

הוצאת הסמכות השיפוטית בבקשות אוכלוסין והגירה מבג״ץ נעשתה כבר ב-2011, בתקופת כהונתו של השר יעקב נאמן, מחלוצי פעולות חקיקה המזוהות עם הרפורמה המשפטית כפי שאנחנו מכירים כיום – זה שהציע הצעת חוק בה חברי כנסת יוכלו לבטל פסילת חוקים ע"י בג"ץ. בתיקון מספר 22 לחוק הכניסה לישראל, הקים נאמן  את בתי הדין המיוחדים לעררים תחת משרד המשפטים, שהתחילו את פעילותם באופן רשמי בשנת 2014. מאז שעברה הסמכות הביקורתית למשרד המשפטים ובג"ץ יצא מהתמונה כגוף מפקח, הממשלה ניצלה את המצב ושינתה את החוק שוב ושוב, במסגרת תקנות חירום. 

עוד בשנת 2020, בעת משבר מגפת הקורונה, תוקן חוק הכניסה לישראל כך שקבע כי תיקי ערר שהוגשו במסגרת "כניסה לישראל", ידונו אך ורק אם יוגש באופן נפרד צו ביניים – גם אותו רשאי ראש בית הדין לדחות על הסף. כמו כן, האופציה השניה שתקבע אם ידונו בתיקים תלויה באם יוגש כתב תשובה, שבמקרה זה מוגש ברוב המקרים על ידי המדינה, כך שאם המדינה לא תשיב בכתב על ערר שהוגש כנגדה, בית הדין לא יהיה מחויב לדון בבקשה. 

בשנת 2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", תוקן החוק שוב וקבע כי יתקיים דיון, רק בעררים דחופים או בבקשות צו ביניים דחופות. תיקים דחופים יכולים להיות מקרים בהם ילדים מופרדים מהוריהם שגורשו או מצבים מסכני חיים כמו חטיפות.

נוסף על כך, בשנת 2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", תוקן החוק שוב וקבע כי יתקיים דיון, רק בעררים דחופים או בבקשות צו ביניים דחופות. תיקים דחופים יכולים להיות מקרים בהם ילדים מופרדים מהוריהם שגורשו או מצבים מסכני חיים כמו חטיפות. ראש בית הדין, שנבחר על ידי ועדה בראשות מנכ״ל משרד המשפטים, הוא זה שגם יחליט האם אכן קיימת דחיפות בבקשת הערר. עוד נקבע בתקנות כי ראש בית הדין יכול גם להחליט שלא לדון בכלל גם בערר שהוגדר כדחוף "מטעמים שיירשמו", כלומר יכול להימנע בכל רגע נתון מדיון בבקשת ערר באופן שרירותי, מבלי שמבקש המקלט יבוא בפני שופט ולו פעם אחת. 

הדוח חושף עומס נורא במתקני הכליאה, במסגרתו אם בשנת 2022 היו כ-533 מוחזקים, ב2024 המספר זינק ב-438 אחוז ל-2,866 כלואים, זאת מבלי שהתווספו או נבנו מתקנים חדשים או אגפים חדשים במתקנים הקיימים.

בתי הדין והעומדים בראשם, כך על פי הנתונים בדוח, משתמשים תדיר בשיטה המובנית בתקנות החירום, ועל פי הנתונים ב-2024 כ-2,322, כ-75 אחוז מהתיקים, נסגרו ללא דיון. בסך הכל, בסכימת הדיונים שהתקיימו בבתי הדין בכלל המחוזות ברחבי המדינה, התקיימו באותה שנה 841 דיונים בתיקי ערר. גם משך זמן הטיפול בבקשות של מבקשי מקלט ארוך ביחס לממוצע בתיקי הערר האחרים. נכון לשנת 2024, מבקש מקלט שהגיש ערר יכול להמתין בממוצע כ-56 חודשים עד להחלטה (מעל ארבע שנים). לעומתו, כלל העררים "זוכים" למשך זמן טיפול של 14.5 חודשים בממוצע. 

438 אחוז יותר כלואים 

הדוח עוסק בין היתר גם בתוצר נוסף של הפקעת הסמכות השיפוטית מבג״ץ – בית הדין לביקורת משמורת – שהוקם יחד עם בית הדין לעררים, ואחראי, בין היתר, על מרכזי הכליאה לשוהים בלתי חוקיים והפיקוח עליהם, וכן על החלטות בכל הנוגע לילדים שהוריהם גורשו מהארץ.  גם כאן, הנתונים לא מעודדים – בבית הדין למשמורת התקיימו במהלך שנת 2023 כ-1,457 דיונים. בשנת 2024 המספר עלה ב-40 אחוז ל-2,127 דיונים. 

בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני פרסום הנתונים, ערכה הוועדה המיוחדת לעובדים זרים סיור בכלא גבעון, אחד מאותם מתקני כליאה בהם מוחזקים שוהים בלתי חוקיים.  במסמכי הביקור הוזכר מכתב השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שטען כי האכיפה נפגעת בשל מחסור חמור במקומות כליאה בכלא גבעון, והלין כי לא מתבצעים מספיק מבצעי אכיפה נגד שוהים בלתי חוקיים, זאת תירץ במחסור במספר המיטות הפנויות בבתי הכלא. הדוח חושף עומס נורא במתקני הכליאה, במסגרתו אם בשנת 2022 היו כ-533 מוחזקים, ב2024 המספר זינק ב-438 אחוז ל-2,866 כלואים, זאת מבלי שהתווספו או נבנו מתקנים חדשים או אגפים חדשים במתקנים הקיימים.