מהציוצים הנמרצים ב-X (לשעבר טוויטר), היה אפשר לחשוב שבוועדת הכנסת התקיים אתמול קרב של ממש בין הקואליציה לאופוזיציה, בדיון על הצעת החוק לגירוש משפחות מחבלים. השר איתמר בן גביר הטיח בפרצופו של ח"כ אחמד טיבי כי הוא הגיע על תקן נציג משפחות המחבלים, כשבין השניים החלו צעקות. תמונה איקונית של הצלם חיים גולדברג חשפה רמז למציאות: יו"ר ועדת החוקה, שמחה רוטמן, יושב בין השניים בשעמום מופגן. ההצגה נועדה לתקשורת, תקליט שבור של קרקס הכנסת המספק יבול קליקים נאה.
הנושא עצמו בעל משמעויות מרחיקות לכת לעיצוב הדמוקרטיה בישראל: גירוש בני משפחה של מורשעים בטרור, בהוראת שר הפנים. סיקור "שקוף" את הדיונים מאז נולד החוק מגלה שקרב הראווה רחוק מלשקף את המצב – מאבק כזה כמעט ואינו מתקיים, שכן חברי האופוזיציה נעדרים לרוב מהדיון. בשבוע שעבר, בדיון שבו החליטו מקדמי הצעת החוק ויו"ר הוועדה להתקדם עם הנוסח במהירות, לא היה אפילו חבר או חברת כנסת אחת מהאופוזיציה שנכחו.
גם אתמול הנוכחות הייתה דלה: ח"כ אחמד טיבי (תע"ל) הגיע אך פרש די מהר. ח"כ גלעד קריב (עבודה), שאינו חבר ועדה, הגיע לזמן קצר, אך סולק מהחדר לאחר מספר צעקות (לעיני המצלמות) ולא חזר. רק ח"כ פנינה תמנו-שטה (המחנה הממלכתי) נכחה מתחילת הדיון, אך כלל לא היוותה משקל נגד הקואליציה, היות שהיא תומכת בהצעת החוק השנויה במחלוקת.
האשמים האמיתיים ברצח
לפי הצעת החוק לגירוש משפחות מחבלים של ח"כ חנוך מילביצקי (הליכוד), שר הפנים יהיה רשאי להורות, לאחר קיום שימוע, על גירושו של בן משפחה של מחבל, אם הוא ידע מראש על תוכניתו של בן משפחתו לבצע מעשה טרור, אם הביע תמיכה או הזדהות עם מעשה הטרור או אם פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה הטרור.
בשבוע שעבר החליטה ועדת הכנסת, בראשות אופיר כץ (ליכוד) להחזיר את החוק לשולחן – והבטיחו לקדמו במהירות. עד לפני שבוע קודמה חלופה, הצעת חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור, לאור ניסיון פשרה מול גורמי המקצוע בייעוץ המשפטי של הוועדה ובממשלה.
כץ הסביר בתחילת הדיון כי יוזמי ההצעה וחברי הוועדה המתינו לעמדת משרד המשפטים, על מנת להגיע לנוסח מקובל שיהיה גם ישים, אך לבסוף המענה שניתן, ובו הועלו הקשיים החוקתיים לגבי הנוסח, גרם להם לחזור לנוסח המקורי.
נציג היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד נדב גולני ממחלקת ייעוץ וחקיקה, טען כי מתקיימת עבודת מטה ובמשרד המשפטים מחכים לעמדות משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה. התשובה הרתיחה את חברי הכנסת. ח"כ מילביצקי (ליכוד), ח"כ לימור סון הר מלך ואלמוג כהן (עוצמה יהודית), ח"כ משה סעדה ונוספים, שדרשו ממנו שיבהיר מה עמדת המשרד, "כדי שעם ישראל יראה". חברי הכנסת חרצו שהוא פשוט מפחד.
דבריו של ח"כ אריאל קלנר (הליכוד) אולי הבהירו מדוע. בנאום בדבר נחיצות החוק, תיאר את האובדן הקשה נוכח פיגועים ומסעות רצח של מחבלים פלסטינים בעת האחרונה. אך בעת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר (עוצמה יהודית) יושב בחדר ופנוי לשאלות ולניסיונות פיקוח של הכנסת על הממשלה – קלנר העדיף לפנות למשפטנים ולהאשימם. "אתם קושרים את ידינו לאחור", טען, והטיח בפני הנציג שעוד ועוד אנשים נרצחים בשל ההתנהלות הזו.
סלע המחלוקת עצמו הוא הצורך הביטחוני בחקיקה, שמוטל בספק: חברי הכנסת מהקואליציה, יחד עם השר בן גביר, בטוחים כי הוא מהווה מכת מחץ הרתעתית. אך ביטחונם בכך אינו מגובה בעמדות הגופים הביטחוניים הרשמיים. עו"ד גולני הסביר כי נושא גירוש מחבלים ובני משפחותיהם עלה לאחרונה בדיוני הקבינט הביטחוני, ומתקיים על כך שיח מול הדרג המדיני וגורמי הביטחון. "לאור הרגישות של הנושא, היועמ"שית פנתה לראש הממשלה וביקשה לקבל את עמדתו. הצענו לקיים עבודת מטה סדורה במל"ל לאור ההשלכות המדיניות, הביטחוניות והבין לאומיות", והדגיש כי "רק לאחר קבלת התייחסות הדרג המדיני ועמדת גורמי הביטחון נוכל להתייחס להצעה".
בתגובה חברי הכנסת זעמו והאשימו אותו בכך שמדובר בטענה חדשה של המשרד, ושהיא לא נאמרה בדיונים קודמים בהם הוא נכח. אך בדיקת "שקוף" מעלה שזה לא מדויק: לאורך הדיונים נאמר ע"י הגורמים המשפטיים כי מדובר בסוגיה סבוכה שצריכה להיעשות בתיאום עם משרדי הממשלה וגורמי הביטחון.
כבר בדיון מה-18.12.23, עו"ד אביטל שטרנברג, ראש תחום יעוץ במשרד המשפטים, התייחסה לכך שבוועדת שרים לחקיקה הוחלט על תמיכה בהצעות החוק לגירוש משפחות מחבלים (שבהמשך אוחדו לנוסח אחד, ע"ל) בקריאה הטרומית, כאשר בהמשך יהיה דיון בעקבות חוות דעת של השב"כ שטרם הוגשה, ואמרה כי בלעדיה קשה למשרד להציג התייחסות.
"כשאנחנו מסתכלים על חוקתיות של חוק, הדבר הראשון הוא קשר רציונלי בין אמצעי למטרה, ואת העניין הזה אמורה ליישב חוות הדעת של השירות", נימקה עו"ד שטרנברג. היו"ר כץ הביע פליאה, בדומה לדיון היום, ואמר כי "זו פעם ראשונה שאני שומע שאם אין עמדה של גורם מסוים, אתם לא יכולים להביע את עמדתכם. זה נראה לי קצת מוזר". בנוסף, בדיון ב-3.7.24, נציגי משרד המשפטים הציגו את עמדתם ביחס להצעה, אך הדגישו כי יצטרכו להשלים פרטים נוספים עם משרדי הממשלה וגורמי הביטחון הרלוונטיים.
האיומים כיסו על חוק מחורר
זה לא הפריע לחברי הקואליציה לתקוף את הנציגים המשפטיים. "ראינו איך לאט לאט מתוך המטרה לייצר כלי שיאפשר מלחמה בטרור מעקרים ומסרסים אותו", אמר ח"כ חנוך מילביצקי. "דבר ראשון הופכים את שר הפנים לפקיד, רוצים במשרד המשפטים להפוך אותו לפקיד שאוסף ניירות ומגיש אותם לבית המשפט. הם אלה שיחליטו אם לגרש או לא לגרש. אנחנו יודעים מי האנשים שיושבים שם".
אלמוג כהן (עוצמה יהודית) התייחס לאפשרות הפסילה בבג"ץ, שהייתה ברורה לכל נוכח האזהרות מפני חוק שאינו חוקתי: "בג"ץ לא חלק מסל השיקולים שלנו כמשרתי ציבור שאמורים לדאוג לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל". כהן לא הסתפק בכך, ואיים באופן מפורש: "אם בג"ץ יעז לשלוח ידיו אל הנער, בג"ץ ישלם את המחיר. הוא יבוא בחשבון איתנו, עם הציבור".
אלא שלאחר רצף ההאשמות, מתברר שחברי הכנסת עצמם השאירו חורים מרכזיים שלא מאפשרים את מימושו. על תקן המבוגר האחראי בדיון, שהפך למופע צעקות, הייתה עו"ד שגית אפיק, היועצת המשפטית לכנסת. היא הסבירה כי במרכז החוק עומדות בעיות שהופכות את יישומו לבלתי אפשרי: כך למשל, לא ברור לאן מגרשים את בני משפחות המחבלים, איך מגרשים ומיהו הגורם האחראי על כך. הגירוש לא כולל שלילת האזרחות ולכן הזכויות שלו לכאורה נשארות – דבר שמשאיר פתח לא ברור לחזרת המגורשים לארץ.
היא הזכירה שההצעה מעניקה כוח משמעותי לשר הפנים, כיום משה ארבל מש"ס, באופן שאינו מוסדר. לפי החוק הוא בעל הסמכות להורות על הגירוש, אך לא ברור על בסיס מה יקבל את ההחלטה, שכן אין בהצעה התייחסות לוועדה מייעצת לשר הפנים בסוגיות. כלומר, נציג השלטון שמקבל כוח משמעותי מאוד לידיים, עלול לפעול באופן שרירותי וללא חוות דעת מקצועית.
עו"ד אפיק הסבירה פעם אחר פעם למה נוסח הצעת החוק המקורי בעייתי מבחינה חוקתית ויישומית, כאשר לא ברורה עמדת הממשלה, כאשר שהשרים הם אלה שיידרשו בסופו של דבר ליישם את ההצעה. הדיון הסתיים בכך שיו"ר הוועדה ביקש שמשרד הביטחון והמל"ל יעבירו לוועדה עד לדיון הבא שיתקיים מיד לאחר הפגרה, את התייחסותם לשאלה האם החוק יתרום מבחינה ביטחונית.
