"30 שנה אין לי חשבון בנק, לא צ'קים, לא כרטיס אשראי, אני לא משלם מים, ואני לא עובד 15 שנה בגלל טרור תעסוקתי שהופעל כלפי", אמר לי ג'קי אדרי ביולי 2018, בתחילת מערכת הבחירות המוניציפלית בעירו דימונה, כשתכנן להתמודד על ראשות העיר. "אני מנסה להוכיח לכל אורך הדרך שאפשר לנצח את המערכת. יש לי חברים טובים, מנהל בנק, בכירים בתעשייה, ואני מנסה להסביר להם שאנחנו במצב הקשה הזה בגללם, כי הם בחרו להתקדם בחיים והפקירו את הזירה הפוליטית לאנשים בינוניים ומטה. אם היו מגלים אחריות והיו נכנסים למערכת הפוליטית ומעלים את הרמה, לא היו מאפשרים לאדם עם 2,000 קולות במרכז הליכוד לכהן כח"כ ולהטיל בושה גדולה על כולנו. אתה יכול לשנות? תנקוט עמדה. תיכנסו לפוליטיקה ותצילו את המדינה מבינוניות ומטה, כי ברגע שמלח הארץ בוחרים לא להיכנס – זו התוצאה שאנו מקבלים. אם אנשים לא יעשו פסק זמן ויכנסו לחיים הפוליטיים, אנחנו בדרך לחורבן בית שלישי.
"את יודעת, אני לא השתניתי מאז שנפגשנו כאן ב-2004. אני באותו בית, דירת דיור ציבורי בקומה רביעית בלי מעלית, אותם חיים, רק נולדו לי שלושה נכדים. אמרו לי 'אתה רוצה להיות ראש עיר? שים חליפה'. אני אדם עני, לא לובש חליפה. אני מה שאני. כשאבחר בעזרת השם אני אוכיח שגם מהמקום הכי נמוך בעולם אתה יכול להצליח".
את אדרי, שמת אתמול מקורונה בגיל 62, בהפרש של שעות ספורות מאחיו מקסים, פגשתי לראשונה לפני 17 שנים, כשבאתי לראיין אותו עבור ידיעות אחרונות בעקבות סרטה של טלי שמש לעובדה "זהב לבן עבודה שחורה". המפגש השאיר את כל מי שנכח בו המומים. בראיון נוקב פרץ אדרי את הדרך להכרה ציבורית במעמדם של עובדי הקבלן, במפעלי ים המלח ובכלל.
אחרי שפוטר מעבודתו במפעלים הוא התקשה למצוא עבודה, עד שנקלט אחרי מספר שנים כמנהל מרכז רב נכותי. ב-2008 חלה בסרטן ויצא לטיפולים, ואז הפסיד מקום עבודה נוסף. מאז לא הצליח להתפרנס. לאורך כל השנים האלה, נטול מורא ופחד, הפך אדרי לפעיל חברתי, לומד ומלמד איך עובדים על שינוי החברה מבפנים, תמיד עומד לצידם של מי שזקוקים לתמיכה.
אדרי קיבל את אות אומ"ץ לוחם בשחיתות, על מאבקו נגד ניצול עובדי קבלן במפעלי ים המלח של כיל, ונגד תשלום של מיליארד שקל תמלוגים לקופת אוצר המדינה. ב-2013 נכנסה סיעתו למועצת העיר דימונה עם שני מנדטים.
"ב-2011 הכרזתי על עצמי סרבן תשלומי מים ויצאתי למאבק", סיפר לי בפגישתנו האחרונה לפני כשלוש שנים, כשהיה בעיצומו של מאבק נגד העלאת תעריפי המים וסגירת התאגידים העירוניים. "אני יודע בוודאות מוחלטת שברגע שכראש עיר אסגור את תאגיד המים זה ישליך על כל המדינה".
אתה משלם?
"לא!"
איך יש לך מים?
"אני עושה מאבק אידיאולוגי, מכובד".
ונותנים לך?
"הם לא מעוניינים להקצין. אני אמרתי מעל כל במה שאם יסגרו לי את המים אראה בכך הכרזת מלחמת מוות, כי בלי מים מתים ואצטרך להגן על עצמי".
יש בזה עוד טעם?
"זה אחד המאבקים, אולי הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי. כשנכנסתי לשביתת הרעב ב-2012 שאלה אותי ח"כ ציפי לבני שבאה לבקר אותי – מה יקרה אם המאבק לא יצליח? – אמרתי לה שאני לא יוצא מהאוהל ואולי גם לא אדע איך יסתיים. נכנסתי מתוך הקרבה אמיתית.
"אחרי שבע שנים ואחרי שביתת הרעב אני יכול להגיד שבוודאות שיש היום תודעה ממשלתית בין ח"כים וראשי ערים – שצריך לסגור את תאגידי המים ולהחזיר את ניהול משק המים לידי הרשויות המקומיות בלי מע"מ. בחלק התודעתי אני מנצח בגדול, בחלק של שביתת הרעב אני יכול להגיד בוודאות שעד היום אני יכול לרשום לעצמי 300 מליון שקל שניתנו עלידי הממשלה כסיוע בתשלומי מים לנכים, צרכים מיוחדים וזקנים עריריים. השביתה נגמרה בזה שהזמינו אותי לכנסת, יו"ר ועדת הכספים גפני, ובוועדה בכנסת התחייב האוצר לתת סיוע של 50 מליון שקל כל שנה לבעלי צרכים מיוחדים, לנכים, לזקנים. אחרי שהבנתי שהאוצר התחייב בפני גפני, גפני ביקש שאפסיק את שביתת הרעב אחרי 23 יום ששתיתי רק נוזלים".
היה קשה?
"קשה מאוד. ביום האחרון עמיר פרץ הכין לי מרק בלשכה שלו, ערבב משהו מוכן כזה, ושברתי את השביתה בלשכה שלו. העניקו לנו את עשרת הדיברות שחקקו, אותן אנחנו לא יכולים שנות, אבל מאז כל חוק נחקק על ידי בני אנוש ואפשר לשנות, למחוק ולשנות. זה לא בסמכותי, אבל אסגור את תאגיד המים. 99 אחוז מצרכני המים תומכים בצורה גורפת בסגירת תאגידי המים, אני לא מכיר אנשים שאוהבים ששותים להם את הכסף".
אדרי התכונן באותם ימים למאבק איתנים על ראשות עירית דימונה, מול בני ביטון ראש העיר המכהן. הוא הקים רשימה עצמאית וגייס סכומי כסף קטנים ברשתות החברתיות. זה לא הצליח, וביטון נבחר שוב ברוב של 51 אחוז. פוליטית הזדהה אדרי באותם ימים עם אורלי לוי אבקסיס. "הימין חושב שאני מהשמאל בגלל המאבקים החברתיים", אמר, "השמאל חושב שאני מהימין כי יש לי עמדות בטחוניות והרגתי ערבים". אחרי הבחירות כבר לא חזר למועצת העיר.
קשה מאד לכתוב על ג'קי בלי שאפשר להתקשר אליו לרגע, לוודא את פרטי הפרטים, לבקש שינסח מחדש, להוסיף על הדרך כמה משפטים מלאי השראה, שמחברים את החוטים ומראים את התמונה המלאה. קשה לכתוב בידיעה שמחר כשיתפרסמו המילים הוא לא יתקשר אלי מחויך, יזכיר כמנהגו את הכתבה ההיא, "גיבור מעמד הפועלים", או ישלח צילום שלו בחולצת "המקום הכי חם".
נוח על משכבך בשלום, יצחק ג'קי אדרי. הבאת הרבה טוב לעולם הזה, ולרגע לא ויתרת לו.