בכל מה שקשור לטקסי המשואות ולהפיכתם לכלי תעמולה פוליטי, זרע הפורענות נזרע כבר לפני שנים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ודאי לא היה הראשון, אבל הוא שיכלל את השיטה לרמות חדשות, הכוללות סרטון מטעמו בפתיחת כל טקס, נוהג חדש של נאום מיוחד בשנים עגולות ותמונות של רעייתו בקליפ עם לבבות, כזכור משנה שעברה. כל זאת, מבלי להזכיר את עשרות השוטים והתקריבים אל השליט, רעייתו ובמאית הטקס, השרה מירי רגב, שהביאה את רמיסתו כטקס ממלכתי של יו"ר הכנסת לשיאים חדשים, ואף ננזפה על כך על ידי מבקר המדינה.
כמו בהרבה מקרים שבהם נתניהו משתלט על נהלים ממלכתיים, קודם נמצאה פירצה, אחר כך כורסמו עוד ועוד חלקים מהטריטוריה החדשה – עד שאתמול קיבלנו את התוצאה המלאה.
לא פחות מדקה ו-40 שניות שידור בפריים טיים, יותר מ-20 הפניות של המצלמה, במשדר הכי נצפה של השנה – הוקדשו לנתניהו, רעייתו והשרה רגב. הסאה, אם עוד היתה כזאת, הוגדשה מכל כיוון. שוב ושוב חזרו על הצלחת החיסונים, הסכמי השלום החדשים עם מדינות ערב. מזרקים הוזרקו על רחבת המסדרים, תודות הופרחו, שלא נשכח בזכות מי אנחנו פה, והכל בחסות מנכ"ל פייזר, שנשא את ברכתו בווידאו כגורם מסחרי ראשון שהוחדר לטקס ממלכתי בצורה כה גסה.
כדי להבין עד כמה חשובה לנתניהו אותה טריטוריה של טקס המשואות, ועד כמה היא משמשת מכרה זהב ארוך שנים להנדוס התודעה ולשבחים עצמיים, מספיק להיזכר בהסכם ממשלת האחדות ששמר סעיף מיוחד שיאפשר לשרת התחבורה מירי רגב (מה קורה באמת עם החזרת הרכבות בשישי ובשבת בערב? או לנתב"ג?) להמשיך להיות אחראית על מרכז ההסברה. עד כדי כך חשובה לליכוד הפיכת טקס המשואות לחגיגה פוליטית. נוכחותו של שר תרבות חדש בשנה האחרונה, חילי טרופר מכחול לבן, בקושי הורגשה בטקס. הפוליטיזציה רק גברה, ללמדכם על כוחה של הפריטטיות הקלושה.
נקודת אור אחת היתה הדלקת המשואה של שירה איסקוב ועדי גוזי, שהצליחה להעביר מסר של אומץ מבעד לכל הפאתוס והקיטש הסכריני. אולי המודעות הזאת תסייע להעברת שני שליש תקציב לתוכנית האלימות נגד נשים, שאושרה לפני שנים, ועוד לא עברה.
ומי לא הוזכרו בין כל הפירוטכניקה והתודות לשליט במופע? 6,000 הישראלים שאיבדו את חייהם בגלל מגפת הקורונה. הם נשכחו כלא היו. באנו לשמוח, באנו להרים. במאי, כוון שוב את המצלמה אלינו.
רמיסת הממלכתיות של הטקס והפיכתו לטקס חגיגת הישגיו של נתניהו, בפעם המי יודע כמה, נועדו להנחיל את תפישת הנתינים, לא אזרחים, שמושרשת פה בשנים האחרונות. לא אזרחים משלמי מסים שזכאים לשירותי רפואה, חינוך – וכן, גם חיסונים – אלא נתינים שצריכים להגיד תודה לראש הממשלה ולמנכ"ל פייזר, ידידו הטוב לכאורה. תודה נוספת נשמעה בסיום הטקס: "תודה רבה לראש הממשלה ולרעייתו שכיבדו אותנו בנוכחותם". רק היתה חסרה קידה מצד הנוכחים.
אפשר לפטור את אותה ביקורת ואת הטור הזה כעוד עדות לחמיצות, אבל במצבו הפוליטי והמשפטי המעורער של נתניהו, בימים שבהן מכונת התעמולה נחשפת במלוא עוצמתה בתיק 4,000 בבית המשפט, אסור לשתוק על טקס כזה. אסור להתרגל ולהסכין עם הרעיון, הגם שכבר חלק התרגלו – שטקס ממלכתי נחטף למטרה פוליטית ותעמולה ליכודית. הדרך לתיקון נזקי עידן נתניהו, עוברת גם בניקוי טקס המשואות מפוליטיקאים באופן גורף.
