הסערה סביב כנס הפוליאמוריה באוניברסיטת בר-אילן מתגברת. יום העיון, בנושא "סוגיות טיפול בפוליאמוריה", שפירסמה היחידה ללימודי המשך של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה, גרר גל של הפגנות מול האוניברסיטה ומול ביתה של הרקטורית, מרים פאוסט. בנוסף, ארגונים דתיים קיימו אירועי מחאה נגד הכנס, בטענה כי האוניברסיטה מעודדת בכך ניאוף ואת הרס התא המשפחתי.
סטודנטים בוגרי האוניברסיטה הפיצו עצומה, שבה דרשו מבר-אילן לבטל באופן מיידי את הכנס, וחתמו עליה כבר יותר מ-2,000 איש. בעצומה נכתב כי "מזעזע לחשוב על ילד שגדל בבית מלא בגידה וזנות כזה. לצערנו האוניברסיטה הרחיקה לכת, והחליטה לשתף פעולה עם אג'נדה קיצונית זאת ולתת לה במה".
בנוסף, פורסמו באתרים שונים מספרי הטלפון הישירים וכתובות המייל של בכירי האוניברסיטה, לצד קריאה לגולשים להציף אותם בדרישה לביטול הכנס. "אם גם אתם חושבים שניאוף ובגידה הם חורבן המשפחה, כתבו למרים פאוסט מה דעתכם על כנס הפוליאמוריה ה'מקצועי' שמארחת אוניברסיטת בר-אילן", נכתב שם.
הלחץ נותן את אותותיו
ולא רק השמות השתנו – גם קהל היעד. בתחילה לא הוטלו מגבלות על הרישום לכנס, אך בעלון השני צויין בבירור כי "הכנס מיועד למטפלים וברישום מוקדם בלבד", ואנשים שנרשמו קיבלו הודעת ביטול.
"אתמול התקשרו אלי מבר-אילן ואמרו שנגמר המקום והם מצטערים אבל הם נאלצים לבטל את ההשתתפות שלי בכנס", מספרת ק', עורכת דין ומגשרת שמתמחה בתקשורת מקרבת ופתרון קונפליקטים ומטפלת בין היתר באנשים שבחרו באורח החיים הפוליאמורי. "כשנרשמתי שאלו אותי מה עיסוקי. הם ידעו שאני לא מטפלת ובכל זאת גבו ממני תשלום ואישרו את השתתפותי. לכי תדעי מה יקרה עכשיו, אולי הם יבטלו בזה אחר זה את ההשתתפות ואז יגידו שהכנס בוטל בגלל מיעוט משתתפים".
ק' תוהה "האם למוסד הזה יש תוקף אקדמי או שיתחילו עוד מעט ללמד בו שההיסטוריה של העולם התחילה בשבעת ימי בראשית? לאן נגיע אם מוסד אקדמי לא יכול לקיים דיון בנושא אקדמי שנוי במחלוקת. השאלה הזאת היא מעבר לפוליאמוריה".
באוניברסיטה טוענים כי לא בוטלו הרשמות. לטענתם, "הכנס הוא בתשלום, ולכן רק מרגע שמתקשרים לקחת פרטי אשראי – ההרשמה בתוקף. יש ביקוש גדול, ולכן הודיעו לאנשים שהמכסה נגמרה. אין מצב שמישהו שילם והרשמתו בוטלה".
"במתכונת הנוכחית, זה מקומם את כל הצדדים"
כמו כן, בוטלה השתתפותם בכנס של אנשי מקצוע שפוליאמוריה היא תחום התמחותם, כמו ד"ר מאשה הלוי, העוסקת בגישור וייעוץ זוגי בנושאי מערכות יחסים זוגיות, פוליאמוריה ומערכת יחסים פתוחים. לדברי הלוי, "כשהתקשרו לבטל, אמרו לי 'את לא מטפלת'. עניתי: 'אני מטפלת'. אמרו: 'את לא מטפלת מוסמכת'. אמרתי: 'נכון, אבל אני ה-מומחית לפוליאמוריה בישראל. כתבתי את הספר היחיד בעברית בנושא, הרצתי בכנסים של בר-אילן בעבר, אני מטפלת באנשים כאלה ואני חיה ככה. אם יש אשת מקצוע בתחום – זאת אני".
"זה מקומם בהרבה רמות", אומרת הלוי. "מצד אחד אין למי שחי באורח החיים הזה ייצוג בכנס. אנחנו לא עכברים במעבדה ולא תיאוריות, אנחנו אנשים. לא ראוי שישמעו אותנו? האשה שהתקשרה להגיד שביטלו את ההשתתפות שלי בכנס אמרה שיש עליהם הרבה לחצים. נו, אז מה? בר-אילן לא נוקטת עמדה, היא לא פה ולא שם. או שתעשו את הכנס בלי לפחד ובלי להתבייש, או שתיכנעו לגמרי לחרדים ותשנו את השם לישיבת בר-אילן. במתכונת הזאת יום העיון מקומם את כל הצדדים: גם את הליברלים וגם את הדתיים".
הכעס על אוניברסיטת בר-אילן הוא אולי הנושא היחיד שעליו יסכימו הארגונים הדתיים עם הלוי. "יש פה נושא שהוא חציית קו במושגים שלנו", אומר אורן הניג, פעיל מרכז ליב"ה, ארגון הפועל "לחיזוק זהותה היהודית של המדינה". לדברי הניג, "עד היום הפוליאמוריה לא היתה נושא שקיים בתודעה. בחודשיים האחרונים התחילו להיות כתבות בעיתונים ובטלוויזיה, ואז ראינו את הכנס – שמנסה להפוך את הבגידה והניאוף למשהו נורמלי ולהכשיר אותו בכלים אקדמיים. ברוך השם הצלחנו לעורר את העניין הציבורי".
איחוד שורות במגזר הדתי
מי שהתחיל את הרעש התקשורתי היה ארגון הנשים שוברות שוויון, ואליו הצטרפו ארגונים נוספים מהמגזר הדתי. לדברי יו"ר שוברות שוויון, נעמה זרביב, "אנחנו שמחות שהצלחנו להזיז משהו במעוז האקדמיה. פעם שתקנו ואמרנו 'הכלבים נובחים השיירה עוברת'. עכשיו הציבור התחיל להתעורר ואמר רגע, מכניסים לנו בדלת האחורית עוד משהו למיינסטרים. חייבים לעשות משהו".
הארגונים הדתיים זיהו בפוליאמוריה נושא שעדיין לא הגיע לקונצנזוס, והם מאמינים שיצליחו לעצור את הסחף, בניגוד למשל ליחסים ומשפחות חד-מיניות – נושא שזוכה לאהדה מהציבור הרחב. לדברי מיכאל פואה מראשי ארגון "בוחרים במשפחה" הפועל "לחזק את ערכי המשפחה בישראל", "במשך שנים הציבור שתק ופחד לדבר על הנושאים האלה. אנשים כלאו בבטן את התסכול והחוויה שמשתיקים אותם ולא נותנים להם לדבר ורומסים אותם. הכל השתנה לפני חודשיים, מהרגע שבתל אביב הרימו שלטים שעליהם כתוב 'משפחה יש רק אחת'. הציבור ראה שאפשר להגיד את זה ולהמשיך לחיות, וזה פרץ את הדרך.
"אנחנו נמצאים כיום בפתחה של מהפכה שתחזיר את השיח על מה זה משפחה, שמדגיש כי משפחה זה אבא ואמא וילדים, לא סחר בזרע של גברים או ברחם של נשים, ולא משפחה הסכמית".
הנושא הזה הצליח לאחד שורות במגזר הדתי ולחבר בין הארגונים, שזוכים לסיקור נרחב בעיתונות הדתית והחרדית. בין השאר, הם מגיעים למובילי הדעה ולעיתונות במגזר דרך הפורום "משפחה וערכים" שהקים פואה ביחד עם בנו ואיש התקשורת גיל רונן לפני כשנתיים, ושבו חברים כיום כמה עשרות אישים בולטים במגזר, ובהם עיתונאים ועורכים של אתרי חדשות. "הרבה מהפעילויות והמסרים והעמדות שהיום יוצאים החוצה התגבשו שם", הוא אומר.
ואיפה הם יעצרו? "מבחינתנו גם שינוי מהותי שבו האוניברסיטה אומרת – 'אנחנו לא מעודדים את התופעה שהרסנית למשפחה' – זה בסדר", אומרת זרביב. "ועדיין, בין אם הכנס יתקיים או לא – אנחנו את שלנו עשינו".
לעומתה פואה טוען שהם יעצרו ברגע שהאוניברסיטה תעצור: "בבר-אילן יש ביצה שצימחה דברים לא טובים. הכנס הוא תוצאה של תהליכים שקורים שם, והאוניברסיטה צריכה לעשות בדק בית רציני מאוד ולתקן את הדברים מהשורש".
"סידורי אבטחה חסרי תקדים"
ומה חושבים משתתפי הכנס על הסערה? "על האוניברסיטה וגם על המרצים מופעלים לחצים מאוד גדולים, גם לחצים כלכליים", מודה עדי חסיד, מנחת יום העיון ומטפלת מוסמכת שלמדה בבר-אילן. לדבריה, "זה נושא מאוד טעון" מכל הצדדים.
חסיד היא אחת מהיוזמות של עצומה נגדית, התומכת בקיום יום העיון. בעצומה זו נכתב כי "קבוצות קיצוניות מנסות להשפיע על אוניברסיטת בר-אילן למנוע את קיומו של הכנס, בבחינת נושא שאין עוסקים בו איננו קיים. לא ניתן להתעלם מתופעה התופסת מקום נרחב בחדר הטיפולים. חשוב להכיר ולהבין אותה, לדון בה וללמוד אותה… דיון ענייני ואחראי לעולם יהיה בעל חשיבות בבואנו לעסוק בכל תחום מקצועי, וחשוב בעשרות מונים בדיסציפלינות העוסקות באדם, בגופו ובנפשו".
עם זאת, חסיד מספרת כי מטפלים רבים מהמגזר הדתי פנו אליה וציינו כי הם חוששים לחתום על העצומה. "הם, מטפלים מיניים שמאמינים בצורך בשיח ובלמידה מפחדים שהשם שלהם יראה על גבי העצומה", היא אומרת.
את התייחסותם של המרצים שמשתתפים בכנס ומלמדים באוניברסיטה לא ניתן היה להשיג, אבל ממכתב שכתב המרצה דוד בנאי לרב יובל שרלו – שבו ביקש להתייעץ עם הפעיל הציבורי הבולט מהזרם הדתי-לאומי ושפורסם בדף הפייסבוק של האחרון – אפשר ללמוד על הלך הרוח השורר בין כתלי המוסד האקדמי.
בנאי כותב: "חשבתי שמן הראוי לבנות מסגרת מקצועית, להתחיל לשאול שאלות ולתת בידי המטפלים הציבור התייחסות מפוקחת לתופעה, מבלי לדכא או לשלול אותה. עם פרסום הכנס החלו התקפות ברשת מצד הפוליאמוריים, שראו בו ניסיון להעביר ביקורת על אורח חייהם, אך מהר מאוד הקולות השמרניים גברו עליהם. הפיצו ברשת שמועות שאנו מקדמים אג'נדה פוליאמורית, ופנו לרקטורית ולתורמי האוניברסיטה על מנת לבלום את יום העיון. ברגע זה החל מחול אימים וציד מכשפות נגד היחידה ונגד ועדת ההיגוי והמרצים לביטול יום העיון.
"למרות חששות בתוך היחידה, אנו – המרצים ויוזמי הכנס המאמינים בדרכנו ובכנות המוחלטת של כוונותינו – מתעקשים על קיום הכנס. נראה גם שתיתכן התנגשות ביום הכנס עם המתנגדים לו. רצוני ליישב את הדברים, אך איני מצליח להגיע למתנגדים הפועלים מאחורי כותרות שונות… צריך למנוע את שנאת החינם אשר הוצתה".
גם חסיד מעלה חשש מפני אלימות סביב הכנס: "יש סידורי אבטחה חסרי תקדים", היא אומרת. לשאלה אם יש כוונה לבטל את האירוע היא עונה: "מדברים על להיזהר ולעשות אותו בטוח ככל שניתן. לצערי, אחת ההשלכות היא צמצום מספר המשתתפים".
הארגונים הדתיים שוללים מכל וכל את עניין האלימות. לדברי הניג, "זאת דמגוגיה. אנחנו אנשים רגילים, אפילו מרובעים. מותר להגיד על משהו שהוא רע, ונראה לי הרבה יותר גרוע למסד את הרס מוסד המשפחה בישראל, זה יכול לגרום יותר לאלימות".
פואה טוען כי "כל מי שנוהג באלימות בינתיים זה לא הצד שלנו. אני אמנם לא אחראי על אף אחד ולא על פרובוקטורים, אבל זה לא הסגנון שלנו, זה לגמרי לא שם. אי אפשר להפוך כל מאבק ציבורי ומחאה דמוקרטית לניסיון לאלימות".
"הסערה אומרת דברים טובים על בר-אילן"
כל המעורבים סבורים שאם יום העיון היה מתקיים באוניברסיטה אחרת, שאינה מוגדרת כאוניברסיטה דתית, הוא לא היה מעורר כזאת סערה. לדברי הניג ממרכז ליב"ה, "אני מעריך שבאוניברסיטת תל אביב היה יותר קשה לעשות מזה רעש. בזכות זה שזה בבר-אילן, אוניברסיטה שמגדירה עצמה דתית ושאמורים היו להיות לה קווים אדומים, הטענה יותר חזקה".
חסיד סבורה כי "הסערה הזו אומרת בעיקר דברים טובים על בר-אילן. למרות הלחצים המטורפים, האוניברסיטה החליטה לעמוד מאחורי הדבר הזה, לקיים שיח פתוח ומלמד ולתמוך בחופש הביטוי. נכון שיש מה להגיד על ההקלות והתגמשויות, אבל גם טיפול, בטח שטיפול מיני, מדבר על גמישות. זה חלק מהעניין".
מאוניברסיטת בר-אילן נמסר בתגובה: "לצערנו אנשי מרכז ליב"ה, המזוהים עם עמדות קיצוניות, מפיצים מידע חלקי ולא עדכני סביב הכנס, שהוא אקדמי-טיפולי במהותו. הכנס מיועד אך ורק לאנשי מקצוע, שהם עובדים סוציאליים ומטפלים מיניים בהכשרתם. אנחנו מנהלים דיאלוג לעומקו של עניין עם אנשי סגל, סטודנטים שלנו ודמויות בכירות בעולם הרבני על תפקידה של האקדמיה. הנהלת האוניברסיטה תומכת באנשי הסגל שלה, המעוניינים לקיים דיונים עניינים המבוססים על ידע ומחקרים, וכך עשינו גם במקרה הזה.
"האקדמיה במהותה עוסקת רבות בסוגיות חברתיות שנויות במחלוקת. אנו עושים את זה במגוון תחומים, ואין בעצם הדיון נקיטת עמדה כלשהי. כללי החופש האקדמי והאחריות שלנו כמוסד אוניברסיטאי מחייבים את החוקרים והמרצים שלנו להיות עם יד על הדופק ולשאול שאלות. מידת ההשפעה שלנו על החברה והעולם כולו מבוססת על יכולות אלה. אנו חוזרים ומזמינים את אנשי מרכז ליב"ה להצטרף לשיח".
שיחה על זה post