דוח מבקר המדינה בנושא שימוש בכלים טכנולוגיים לצורכי אכיפה מציג תמונת מצב מטרידה על האופן בו משטרת ישראל עושה שימוש ברוגלות ובאמצעי מעקב אחר אזרחים. מהדוח עולה כי המשטרה הפעילה כלים טכנולוגיים ביטחוניים נגד אזרחים באופן שחרג מהסמכויות המוקנות לה בחוק האזנת סתר. המבקר מתאר ממצאים המצביעים על "ליקוי מערכתי ויסודי בהליכי הבחינה והאישור שהתקיימו קודם השימוש בשורה ארוכה של כלים טכנולוגיים בעלי עוצמתיות ופוטנציאל פגיעה נרחב בזכויות הפרט", וקובע כי נחשפו פערים מהותיים באופן הפעלת הכוח על ידי גורמי האכיפה. 

מהדוח עולה כי המשטרה אספה גם מידע שידעה שאסור לה לאסוף. באמצעות ״כלי טכנולוגי מסוים״ נאספו כ-7.65 מיליון תוצרי האזנת סתר, מהם שלושה סוגי מידע שהמשטרה הייתה מודעת שהם חורגים מסמכותה. בנוסף, חרף האיסור לאסוף מידע שנאגר במכשיר לפני מועד הוצאת הצו, נמצא כי המשטרה אספה את התוצרים משלושה כלים טכנולוגיים. המשמעות היא שהמשטרה קיבלה גישה למידע רטרואקטיבי על הנחקרים, פעולה החורגת מהיתר האזנת הסתר הצופה פני עתיד.

לצד סוגיות האיסוף, הדוח חושף בעיה חמורה של אגירת מידע. על פי חוק סדר הדין הפלילי וחוק האזנת סתר, על המשטרה למחוק חומרים שנאספו ואין בהם צורך, או חומרים שנאספו בטעות. הביקורת העלתה כי במערכות הממוחשבות של המשטרה נצברו כ-50 טרה-בייט של חומרי האזנת סתר, רובם "טעונים ביעור על פי דין". מהדוח עולה כי המשטרה לא ביערה את החומרים הללו במשך שנים ארוכות, והם נותרו שמורים במאגריה. המשמעות היא שמידע פרטי רב, לעיתים של אזרחים שלא הוגש נגדם כתב אישום או שההליכים בעניינם הסתיימו, ממשיך להיות מוחזק בידי הרשויות ללא הצדקה חוקית.

פעולות אקטיביות

הדוח מקדיש פרק לשימוש ביכולות מתקדמות של הכלים, הכוללות גישה למיקרופון ולמצלמה של המכשיר הנייד לצורך תיעוד חזותי. צילום הסתר החזותי אינו מוסדר בחקיקה באופן ברור, והצעות חוק בנושא לא קודמו מאז שנת 2012. למרות הוואקום החוקי, המשטרה המשיכה לבקש ולבצע התקנות של אמצעים המאפשרים תיעוד חזותי, תוך הסתמכות על פרשנויות משפטיות וצווים כלליים, כאשר לעיתים הבקשות המוגשות לבית המשפט אינן מפרטות את מלוא המשמעות של הפעולה הטכנולוגית המבוקשת.

יתרה מכך, המבקר חושף כי המשטרה עשתה שימוש בכלים טכנולוגיים המאפשרים "ביצוע פעולות אקטיביות" במכשיר היעד. המונח מתייחס ליכולת של הכלי הטכנולוגי לא רק לשאוב מידע קיים, אלא ליצור מידע חדש או לבצע פעולות במכשיר ללא מעורבות המשתמש. הדוח קובע נחרצות כי פעולות אלו אינן נכללות בסמכויות הקבועות בחוק האזנת סתר. השימוש ביכולות אלו מעלה שאלות קשות לגבי אמינות הראיות וטוהר ההליך הפלילי, שכן הוא מאפשר התערבות חיצונית בנתוני המכשיר.

הדוח מבקר גם את התנהלות המשטרה מול בתי המשפט בהקשר זה. על פי הממצאים, המשטרה לא תמיד הציגה בפני השופטים את היכולות המלאות של הכלים שברשותה או את העובדה שהם מאפשרים איסוף מידע החורג מהצו. המבקר מציין כי הגשת הבקשות באופן זה "פוגעת ביכולת של בית המשפט לבחון את מהות הבקשות ואת נחיצותן", ומוסיף כי "המשטרה עלולה הייתה להטעות את בית המשפט בשל דרך מילוי הבקשות". התוצאה היא שצווים שיפוטיים ניתנו על בסיס מידע חלקי, כאשר השופטים לא היו מודעים בהכרח להיקף החדירה לפרטיות שהם מאשרים.

שמירת מידע לא חוקית

חלק נוסף בדוח עוסק בשימוש בנתוני תקשורת (איכונים, פירוט שיחות) וב"היתרים מינהליים" לקבלת נתונים אלו – היתרים הניתנים על ידי קצין משטרה במקרי חירום, ללא צורך בצו שופט מראש. בבדיקת המבקר נמצאו ליקויים יסודיים ב-83 אחוז מהדיווחים על ההיתרים שנבדקו. הליקויים מעידים על היעדר פיקוח ובקרה מספקים מצד הדרגים הבכירים במשטרה על השימוש בסמכות רגישה זו. הדוח מציין כי "המשטרה ביצעה בקרה מצומצמת מאוד על טיפול הקצינים המוסמכים בנושא", עובדה המעלה חשש לשימוש יתר או שימוש לא תקין בכלי האיכון.

סוגייה נוספת ומטרידה לא פחות היא הטיפול המשפטי של המשטרה בפעולות וכלים טכנולוגיים. הדוח מציין כי הייעוץ המשפטי של המשטרה נתן אישורים לארבעה כלים טכנולוגיים ולחמש פעולות המבוצעות בתחומי האזנות הסתר ונתוני תקשורת בלא יידוע גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה. יתרה מזאת, אישור השימוש נעשה בלי ״חוות דעת מפורטות המנתחות את ההיבטים המשפטיים והטכנולוגיים הגלומים בשימוש בכלים אלו״. 

שני כלים טכנולוגיים ושני מתווי פעולה שאושרו רק על ידי הייעוץ המשפטי למשטרה, נמצאו בדיעבד על ידי צוות מררי כחורגים מתחום סמכות המשטרה. זאת, לאחר שכבר נעשה בהם שימוש במשך שנים. בחלק מהמקרים שבהם הוצגו בפני גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה כלים טכנולוגיים, ועל אף המשמעויות המשפטיות המורכבות, הסבוכות והרגישות הנוגעות להפעלתם, גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה לא גילו מעורבות בבחינתם, ולעיתים לא היה בידם מידע טכנולוגי שרלוונטי לכלים אלו ופירוט היכולות של כל אחד מהם.

בליץ של חדירה לפרטיות

מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל העבירה הממשלה עשרות חוקים שפוגעים פגיעה אנושה בפרטיות של אזרחי ותושבי ישראל. בנובמבר האחרון דיווחנו כי הממשלה מקדמת הארכה של החוק המאפשר לצה״ל ושב״כ גישה חופשית למצלמות באמצעות סלולרים ומחשבים המחוברים אליהן, בלי תלות בהמשך המלחמה. שנה לפני כן אישרה הממשלה את ״חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב)״ המאפשר לה להתקין תוכנות רוגלה במחשבים ובמכשירים סלולריים של אזרחים בלא הגבלה על היקף המידע שיאסף, על סוגו, או על משך זמן המעקב. 

בנובמבר 2024 הוארכה בשנה הוראת שעה שנועדה לסייע בזיהוי הגופות בימים הראשונים למלחמה, במסגרתה קיבלה המשטרה גישה מלאה למאגרי המידע הביומטרי. בדברי ההסבר נכתב כי התמונות והאמצעים הביומטריים יועברו וישמרו ״גם אם לא ניתנה הסכמה של תושב לכך״, וחודש לאחר מכן אושר ״חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה״.

החוק מקנה למשטרה את הסמכות לבצע צו הגבלה שיפוטי לאדם הפועל במסגרת ארגון פשיעה על בסיס הערכת מסוכנות מודיעינית בלבד. החוק העלה חשש שיתבצע שימוש יתר בהוצאת הצווים, וכי ההגדרה מי שייך לארגון פשע תורחב כך שהחוק יותאם גם לאנשים שהם לא בהכרח חברים בארגון פשע, אלא פועלים בניגוד למדיניות הממשלה.