תשעה חודשים אחרי הגשת הבקשה הראשונית לחשיפת נתוני האכיפה של ״חוק הסרטונים״, ואחרי שהתעקש שלא לפרסם אותם – משרד המשפטים חשף את המספרים המטרידים. המהלך מגיע אחרי בקשות חוזרות ונשנות של התנועה לחופש המידע, שכפי שדווח במקום הכי חם בגיהנום באוגוסט האחרון – גם הגישו עתירה מנהלית בנושא.
על פי הנתונים שפורסמו, בתקופה שבין ה-1 בינואר 2014 ל-17 במרץ 2025 נפתחו 84 תיקים שכללו את סעיף העבירה של הפצת תכנים אינטימיים ללא הסכמה. לשם השוואה, מנתוני משטרת ישראל שפורסמו במקום הכי חם בגיהנום באוגוסט האחרון עלה כי באותה התקופה נפתחו 2,615 תיקים בגין הפצת תכנים אינטימיים ללא הסכמה, 50 אחוז מהם נסגרו כבר בשלב החקירה, בעיקר בשל אי־איתור החשוד או חוסר ראיות. 1,257 תיקים הועברו לפרקליטות לבחינת כתב אישום, אך מנתוני משרד המשפטים שנחשפו עולה כי רק 84 מהם התגבשו לכדי תיק פרקליטות פעיל.
הנתון המטריד אפילו יותר הוא כי 53 תיקים נגנזו במחוז ללא הגשת כתב אישום (63 אחוז מהתיקים), שלושה נסגרו בהסדר מותנה, 20 תיקים בלבד הגיעו לבית המשפט והסתיימו (חלקם בהרשעה וחלקם ללא הרשעה), שבעה תיקים עדיין מתנהלים, ובתיק אחד טרם התקבלה החלטה. כלומר, גם אם תיק כולל יותר מנאשם אחד, רוב מוחלט של התיקים נבלם בדרך: מתוך אלפי תלונות – רק עשרות בודדות עוברות את סף הפרקליטות, ורק מעטים ממשיכים למסלול משפטי מלא.
דרך מפותלת להרשעה
תיקון 10 ל״חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998" שעבר בשנת 2014 הכליל עבירות של הפצת תמונות או סרטונים אינטימיים של אדם ללא הסכמתו כהטרדה מינית פלילית עם עונש מקסימלי של חמש שנות מאסר. התיקון זכה לכינוי ״חוק הסרטונים״.
בינואר 2025 הגישו התנועה לחופש המידע ו״מא'את – עמותה חוקרת עבירות מין ברשת״ באמצעות הקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל שתי בקשות חופש מידע: האחת למשטרת ישראל והשנייה למשרד המשפטים, במטרה לברר כיצד נאכף החוק מאז תיקונו בשנת 2014 ועד שנת 2025. הבקשות כללו דרישה לקבל נתונים על מספר התיקים שנפתחו, מספר התיקים שהועברו לפרקליטות, אופן סיום ההליכים (הרשעה, זיכוי או סגירה), פירוט גזר הדין, וגובה פיצוי כספי אם היה כזה.
למרות העלייה החדה במספר התלונות עליה הצביעו נתוני המשטרה, במיוחד בקרב נערות בגילאי 12–17, משרד המשפטים סירב במשך חודשים למסור את נתוני האכיפה של "חוק הסרטונים". רק לאחר הגשת עתירה מנהלית ביולי 2025 בדרישה לחייב את המשרד להעביר את המידע נמסרו נתונים חלקיים בספטמבר האחרון. גם מתוך המידע שהועבר עולה תמונה ברורה: הדרך מתלונה ועד להרשעה היא צרה, מסורבלת ורבת חסמים, והאכיפה בפועל נמוכה ביחס להיקף הפגיעה.
״תופעה פוגענית ומסוכנת״
במשרד המשפטים ציינו כי בכל תיק יכולים להיות כמה חשודים שגורלם יהיה שונה – בין גניזה של התיק להגשת כתב אישום. מתוך 170 כתבי אישום הכוללים את סעיף העבירה הנדון, עניינם של 154 נאשמים הסתיימו בבית המשפט. 119 מהם הורשעו, 24 לא הורשעו, עשרה נוספים מצויים בהסדר מותנה או בעיכוב הליכים ונאשם אחד זוכה. עוד צוין כי עם 127 מן הנאשמים הושג הסדר טיעון, שעשוי להוביל הן להרשעה והן לסיום ללא הרשעה – בהתאם לנוסח ההסדר בכל תיק. עם זאת, הנתונים הללו לא פולחו לפי שנים, אלא רק לפי יחידות פרקליטות ואופן סיום ההליך. המשמעות היא שלא ניתן לדעת האם שיעורי ההרשעה, השימוש בהסדרי טיעון או דפוסי הסיום השתנו לאורך השנים.
״נראה כי היקף כתבי האישום נמוך ביחס להיקף התופעה, וראוי כי מערכות אכיפת החוק יתאימו עצמן לשינויי העיתים ותימצא הדרך להוביל למיגור התופעה הפוגענית והמסוכנת״
לצד הנתונים שנמסרו, נתונים רבים הושמטו מהמענה שהוגש. כך למשל, משרד המשפטים לא מסר נתונים על הענישה בפועל בעבירות הפצת תכנים אינטימיים. במענה הרשמי נכתב כי "נתוני הענישה המוזנים במערכת הממוחשבת של הפרקליטות אינם בעלי מהימנות גבוהה, באופן שמקשה על קבלת תמונה מלאה ומשקפת בנוגע לענישה שנפסקה". לפי המשרד, המערכת משקפת רק את פסקי הדין בערכאה הדיונית (ללא ערעורים), ובמקרים רבים מוטלים על נאשם מספר רכיבי ענישה בגין כמה סעיפי עבירה במקביל. מצב זה, לטענת המשרד, מקשה לייחס במדויק איזה חלק מהענישה מקורו בסעיף העבירה של הפצת תכנים אינטימיים. גם פילוח לפי גילאים ומאפייני נפגעים וחשודים לא נמסר, בטענה כי מידע זה אינו ניתן לשליפה ממוחשבת, וכי הפקתו מחייבת אף היא עיון פרטני בתיקים.
״נראה כי היקף כתבי האישום נמוך ביחס להיקף התופעה, וראוי כי מערכות אכיפת החוק יתאימו עצמן לשינויי העיתים ותימצא הדרך להוביל למיגור התופעה הפוגענית והמסוכנת״, מסר עו״ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע ומהמכללה למינהל שהגיש את העתירה נגד המשרד. ״הפצת סרטונים בעלי אופי מיני הפכה להיות עניין שבשגרה שפוגע קשות שמצולמות ובמצולמים. לא בכדי בחר המחוקק לקבוע כי מדובר בהטרדה מינית, ולא בפגיעה בפרטיות בלבד״.
מהפרקליטות לא נמסרה תגובה.