לפני עשור יצחק הרצוג, אז יו״ר האופוזיציה, נאם בכיכר רבין בעצרת מחאה בעקבות הפוגרום בכפר דומא, שבמהלכו נרצחה משפחת דוואבשה. ״מחבלים הם מחבלים, נקודה״, אמר אז. ״בין אם מחבלים יהודים ובין אם מוסלמים. העם היהודי בוש ונכלם מהמעשים של בני עמנו, ובאנו לבקש סליחה בארץ ובעולם״. אלה מילים חשובות, מובנות מאליהן, שגם לא היו נחלתם של חברי אופוזיציה בלבד – נשיא המדינה דאז, רובי ריבלין, גינה את הפוגרום בחריפות, ובתגובה הפך ליעד של קמפיין הסתה אלים.
הרוצח, עמירם בן אוליאל, יושב היום בכלא – אבל המשך שהותו שם עומד בסימן שאלה, כשההחלטה המטרידה בנושא נמצאת על שולחנו של אותו הרצוג, כיום נשיא המדינה, ובעל הסמכות לחון פושעים ולקצוב את תקופת מאסרם. לאחרונה, גורמי ימין קיצוני פנו אליו בבקשה לחון טרוריסטים, כשהשם של בן אוליאל נמנה עליהם. הבולט בהם הוא עמי פופר, שהורשע ברצח 7 פועלים פלסטינים ונידון, בהתאם, ל-7 מאסרי עולם. הטירוף שברעיון לחון אותו גובר עוד יותר כשנזכרים שמאסרו כבר נקצב ל-40 שנים בלבד בהחלטה של הנשיא דאז, עזר ויצמן.
בעיצומה של המלחמה עלה קמפיין שעוצב בסגנון מודעות החטופים בקריאה לשחרור עציר מנהלי יהודי שנחשד בפשיעה לאומנית. הקו שעובר בין הקמפיין הזה לבין היוזמה לשחרור פופר ובן אוליאל זהה
כן, להצעה המופרכת הזו יש תקדימים מופרכים. מקרי עבר שבהם קוצרו עונשיהם של מחבלים יהודים באו בעקבות שחרור מוקדם של מחבלים פלסטינים במסגרת עסקאות לשחרור שבויים וחטופים. ההיגיון אומר שכשמשלמים מחירים כבדים על הצלת בני ערובה, אין סיבה להכביד אותם עוד יותר על ידי שחרור מחבלים שלא נכללו בעסקה – אבל במקומו, השתרש היגיון מעוות שלפיו שחרור מחבלים יהודים הוא לא עונש נוסף, אלא פיצוי. אבל המחבלים היהודים אינם חטופים ואינם שבויים. פשעי השנאה שלהם לא היו רק נגד פלסטינים, הם היו נגד כל אזרחי ישראל. למלים כמו ״מדינת ישראל נגד עמי פופר״ חייבת להיות משמעות.
לא בשמנו
במרץ 2024, בעיצומה של המלחמה ובזמן שמעל 100 חטופים עוד היו בעזה, הימין הקיצוני העלה את אחד הקמפיינים המקוממים ביותר, עם באנר שעוצב בסגנון הקריאות לשחרור החטופים וקרא לשחרר עציר מנהלי שחשוד בפשיעה לאומנית. העציר שוחרר מאז ולא הורשע בעבירה עדיין – אבל קשה שלא לראות את הקו שעובר בין ההיגיון של הקמפיין שהשווה בינו לבין החטופים ובין היוזמה לשחרר את עמי פופר ואת עמירם בן אוליאל. בשניהם, גם אם לא במודע, יש זיהוי בין הפשיעה הלאומנית לאינטרס הישראלי, בין כלל הציבור היהודי לרוצחים ולמחבלים שיצאו מקרבו, ובין מערכת החוק הישראלית לשלטון אויב שצריך לפדות את האסירים ממנו. חנינה לפופר או בן אוליאל תהיה קבלת ההיגיון המעוות הזה, בחתימת ידו של הנשיא.
הפיצוי והאיזון שהציבור הישראלי זכה להם על שחרור המחבלים הפלסטיניים הוא העובדה שהחטופים חזרו הביתה וניצלו ממוות ומעינויים. רק מי שמזהה בין המדינה לבין הטרור הלאומני יכול לחשוב על שחרור מחבלים נוספים כאינטרס ישראלי. בוודאי שלא מי ש״בוש ונכלם״ מהמעשים האלה ונאם כנגדם יום אחרי הפוגרום בדומא. השב״כ והפרקליטות כבר הזהירו ששחרור של עמי פופר ודומיו המתועבים עלול לעודד עוד טרור לאומני. אסור לנו לתת לזה לקרות.
רק מי שמזהה בין המדינה לבין הטרור היהודי יכול לחשוב על שחרור מחבלים נוספים כפיצוי. בוודאי לא מי ש״בוש ונכלם״ מהמעשים
אין לי ספק שמרבית הציבור הישראלי מתנגד לשחרור רוצחים יהודים. כישראלי, אני מתחלחל מעצם הרעיון. כבן לקורבנות טרור, הוא פוגע בי שבעתיים. התביעה לשחררם לא יכולה להיעשות בשמנו. אלפי ישראלים כבר חתמו על הפנייה של תנועת זזים – למחלקת החנינות להימנע משחרור המחבלים. הנשיא הרצוג צריך לגנוז את היוזמה המבישה הזו באיבה, ולהימנע מהטלת קלון על מוסד הנשיאות ועל מדינת ישראל כולה.
יותם קיפניס הוא קמפיינר בתנועת ״זזים – קהילה פועלת״.
