הצעת חוק שנידונה השבוע (ד׳) בועדת החוקה ביוזמת ח״כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) מבקשת להשקיף פסקי דין מבתי הדין לענייני משפחה, תוך שמירה על חיסיון המעורבים. הפרסום יחול על בתי המשפט לענייני משפחה ועל בתי הדין הדתיים וייעשה בתוך 21 יום, אלא אם בית המשפט יקבע אחרת.
כיום דיונים בענייני משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות, וחל איסור לפרסם את תוכנם בלי היתר מבית המשפט. מצב זה מכונה על ידי גורמים מקצועיים ״משפט סמוי״, היוצר שורה של פגיעות בהליך המשפטי ובמעורבים. הצעת החוק מבקשת להפוך את היוצרות ולקבוע כי כל ״ההחלטות ופסקי הדין בענייני משפחה יפורסמו תוך השמטת פרטיהם המזהים של בעלי הדין״.
כפי שמצוין בדברי ההסבר להצעה, המשפט הסמוי יוצר שורה של פגיעות ״בבעלי הדין ובמלאכת הייצוג והשיפוט״. אי-פרסום פסקי הדין מביא להיעדר ביקורת רלוונטית, ומייצר יתרון בלתי הוגן לשחקנים חוזרים, כמו עורכי דין ותיקים שמכירים פסיקות שלא התפרסמו לציבור. לפי נתונים שהוצגו, במערכת בתי הדין הרבניים פורסמו בשנים האחרונות כ-250 פסקי דין בשנה בלבד, ובמערכת האזרחית כ-750 פסקי דין בשנה, המהווים כאחוז בודד מכלל הפסיקות.
החור השחור
היוזמה זכתה לתמיכה גורפת מצד קשת רחבה של ארגונים מהחברה האזרחית ולשכת עורכי הדין. עם זאת, בדיונים בוועדת החוקה עלו סוגיות מורכבות הנוגעות ליישום החוק, בעיקר סביב עלותו התקציבית, החשש לפגיעה בפרטיות וסעיפים שעלו כאפשרות להחרגה בדיונים קודמים.
בדיון האחרון שהתקיים בעניין החוק לפני כשבועיים הוצע לצמצם את סוגי ההחלטות ופסקי הדין שיפורסמו במסגרת החוק. במסמך העמדה של מכון רקמן לקידום מעמד האישה של אוניברסיטת בר אילן הביעו התנגדות להחריג מתחולת החוק אימוץ ילדים וצווי נזקקות, ואיתם החלטות ופסקי דין הנוגעים לאלימות במשפחה.
״פסקי דין בענייני אימוץ הם אכן בעלי רגישות גדולה, אך המצב כיום הוא שהליכים אלו הפכו למעין ׳חור שחור׳ במשפט הישראלי, כשאין בהם כמעט כל ביקורת, בין אם ציבורית ובין אם מחקרית, בשל היעדר חשיפה להחלטות ופסקי דין בנושא״, נכתב במסמך העמדה של המכון. ״העובדה שמדובר בנושא רגיש היא זו שמצדיקה דווקא את הפרסום, שכן רגישות הנושאים דורשת ביקורת ביתר שאת״.
״הליכי אימוץ הפכו למעין ׳חור שחור׳ במשפט הישראלי, כשאין בהם כמעט כל ביקורת, בין אם ציבורית ובין אם מחקרית, בשל היעדר חשיפה להחלטות ופסקי דין בנושא״
עוד הוסיפו במכון באשר לפרסום פסקי דין שנוגעים לאלימות במשפחה כי מדי שנה מוגשות לבתי המשפט למשפחה כ-10,000 בקשות לצווי הגנה וצווים למניעת הטרדה מאיימת, וכי ״לא ייתכן כי פסקי דין בסוגיה כה חשובה יוותרו חסויים ללא כל ביקורת ציבורית. הנזק העולה מאי-פרסום פסקי הדין, בפרט בסוגיה רגישה זו, עולה עשרות מונים על החשש מפני נזק לכאורי מפרסום פסקי הדין״.
חובת התממה
הדרישה למנגנוני הגנה מחמירים בחוק הגיעה מכיוון הדאגה לפרטיותם ולשלומם של קטינים המעורבים בהליכים. המועצה לשלום הילד הביעה תמיכה עקרונית בחוק, אך זאת תוך דאגה עמוקה מ״היעדר התייחסות קונקרטית לקטינים" ומהשלכות החוק על זכויותיהם.
המועצה הזהירה כי פרסום פרטים רגישים עלול להביא ל"פגיעה חמורה – הן בטווח הקצר והן לטווח הארוך – בקטינים, במוגנותם, ובטובתם", והזכירה מקרים מהעבר בהם נפלו פגמים בביצוע ההתממה אשר הובילו לחשיפת פרטים מזהים של קטינים, וגרמו ל״נזק וטראומה קשה וארוכת טווח".
המועצה המליצה על קביעת חובה אנונימיזציה של "כל מידע או נתון שעשוי – באופן ישיר או עקיף – להביא לזיהוי הקטין או משפחתו", וכן על השארת שיקול דעת לבית המשפט לאסור פרסום חלקים מפסק הדין. עוד הוסיפה המועצה כי יש לפרסם נוהל מפורט לשופטים לביצוע התממה והקצאת משאבים ייעודיים לכך.
ללמוד מהדין
יו"ר הוועדה, ח"כ רוטמן, הודה במורכבות שבשמירה על פרטיות מוחלטת. "ברור שההגנה ההרמטית על הצדדים לא תהיה אותו דבר אחרי החוק הזה", והוסיף הוסיף כי גם בפסקי דין שפורסמו לאחר התממה "הסביבה הקרובה יכולה לזהות במי מדובר". נציג משרד המשפטים, עו"ד יעקב פרידברג, הסכים עם הדברים וציין כי במצב הקיים "ניתן בהצלבות פשוטות להבין במי מדובר". עם זאת, לדבריו, "הבשורה של החוק היא שאפשר יהיה לראות את הדברים בצורה רוחבית, ולהבין כיצד להתמים את המידע".
רוטמן הבהיר כי לקראת הדיון הבא יופץ נוסח של הצעת החוק שיגדיר מהי החלטה מהותית ומהי החלטה שיש לפרסמה תוך השמטת פרטים שעשויים להביא לזיהוי של בעלי הדין וילדיהם. זאת אלא אם מצא בית המשפט שאין לפרסם, משום שהפרסום גם לאחר השמטת הפרטים עלול להביא לפגיעה משמעותית בצדדים.
"הכיוון הוא שהחוק יבוא יחד עם סט של הוראות הקובע מהם פרטים מזהים ומהי שיטת ההתממה", אמר היו"ר רוטמן, והוסיף כי "אם כמעט כל פרט יביא לזיהוי על ידי הסביבה הקרובה ויהיה צורך להוריד עוד ועוד פרטים, ולא יישאר כלום כך שלא ניתן יהיה ללמוד דבר מפסק הדין – אז לא יהיה ערך בפרסום".
