המחדל הגדול שאירע במרחב זיקים ב-7 באוקטובר נחשף במקום הכי חם בגיהנום כבר לפני שנה וחצי. הוא היה קולוסאלי. חיל הים אפשר לחמש סירות מחבלים לחדור למרחב. כוח גולני שהוזעק לחוף נתפס חסר אונים ולא תיפקד ברגע האמת. הסוואנה הצה״לית שהמחבלים גנבו הפכה למלכודת קטלנית. התוצאה: 18 מחבלים שנותרו בחיים הצליחו לטבוח ב-40 בני אדם – בקיבוץ, בחוף הים ובשלושה בסיסי צה״ל הפרוסים באזור. 

השבוע צה"ל חשף בפני כתבים חלק נוסף בתחקירי ה-7 באוקטובר, הפעם של זירת הטבח בחוף זיקים. בהודעה שהועברה לעיתונאים עם עיקרי הממצאים, בחרו בצה״ל לטשטש את גודל המחדל ולהפנות אצבע מאשימה אל שבעה חיילי גולני שהיו במקום. "הכוח כשל לגמרי", אמר עורך התחקיר לחברי קיבוץ זיקים כשהציג בפניהם את  עיקריו. "הכוח לא פעל בחירוף נפש, לא חתר למגע קרוב עם האויב". עורך התחקיר האשים את החיילים ש"הם ברחו לקיבינימט", ושבניגוד לדיווחים של הכוח, שחש נחיתות מספרית אל מול המחבלים הרבים שהתקרבו, לדברי נציג צה״ל סדר הכוחות הצבאי היה מספק. "הם היו שבעה מול חמישה למשך ארבע דקות", הסביר בקטנוניות. 

מהתחקיר הצה"לי עולה שבצבא עדיין מתעקשים על האתוס המיושן שלפיו מצופה מחייל להסתער קדימה, לשוש אלי קרב גם אם מדובר בקרב חסר סיכוי

הטון הביקורתי לא הופנה כלפי חייל חיל הים שהפקיר את החמ"ל לטובת מרחב מוגן למשך תשע דקות קריטיות, מה שגרם לכך שמידע יקר לא הגיע לאזני הלוחמים. הטון הביקורתי לא הופנה כלפי חיל הים שלא מנע מלכתחילה את חדירת המחבלים. כלפיהם לא הופגן בוז, אלא אמפתיה. קצינים אחרים בגולני, כמו סמ"פ ומ"מ שחששו מפני טילים והעדיפו להסתתר בתוך טנק בכלל נשמטו מהתחקיר. הפיקוד הבכיר, שהיה אמון על הגזרה ובכלל לא היה בשטח והפקיר את לוחמיו, גם הוא לא מוזכר בתחקיר. הרבה יותר קל להאשים חיילים מבוהלים בני 20. 

מהתחקיר הצה"לי מתברר שבצבא עדיין מתעקשים על האתוס המיושן שלפיו מצופה מחייל להסתער קדימה, לשוש אלי קרב גם אם מדובר בקרב חסר סיכוי. הפחד בעיניהם הוא רגש מדומיין ולא אנושי. אם הם רק היו מסתערים ומתים, בוודאי היו מתוארים כגיבורים. 

בשלוש הזירות בזיקים נהרגו חמישה לוחמים מפלוגה א' (הרובאית) של גדוד 51. 12 נפצעו. "זה המון לפלוגה", הודה המ"פ, סרן רועי בנימין, בראיון לעמרי אסנהיים בכאן 11. "זה מספרים שאתה לא מצליח לתפוס אותם". 

"אצלנו אין סיפור הירואי לספר ואני גם שמח שלא היה", אמר למקום הכי חם בגיהנום אחד החיילים בפלוגה שנלחם בבסיס מש"א ארז, השוכן כמאה מטר מקו החוף של זיקים. "בלי לשפוט אף אחד, אצלנו היו לוחמים שממש התחבאו מאחורי חדר האוכל. היינו בקרב הישרדות והיה לנו הרבה מזל". במש"א ארז נהרג חייל אחד. סמוך למוצב נהרגו עוד שלושה לוחמים. במוצב יפתח, שבכלל לא מוזכר בתחקיר הצה"לי, נהרגו שבעה חיילים. 

במקום להציג את הגורמים למחדל בזיקים ואת האחראים לו החל מהדרגים הבכירים, בצה"ל העדיפו לזרוק את ״הגולנצ׳יקים״ מתחת לגלגלים ושוב להאשים את הש״ג שלא חתר ״למגע קרוב״

חיילים שהשתתפו בקרב בחוף זיקים סיפרו למקום הכי חם בגיהנום על רגעי האימה ועל תחושות האשם שמלוות אותם מאז ה- 7 באוקטובר. למרות הטראומה, הם נכנסו לעזה ונלחמו שם במשך חודשים ארוכים. כשעברו ללחימה בצפון, קרסו. כפי שחשפנו בחודש מאי 2024, מחלקת אלון בפלוגה א' של גדוד 51 התפרקה. רוב לוחמיה הוגדרו לא כשירים ללחימה והשתחררו מצה"ל מסיבות נפשיות. "עברנו הרבה, עוד לא עיכלנו מה שקרה בכלל. אז עכשיו אנחנו בסוג של קריסה כזאת", הסביר אחד הלוחמים. 

במקום להציג את הגורמים למחדל בזיקים ואת האחראים לו – החל מהדרגים הבכירים – בצה"ל העדיפו לזרוק את ״הגולנצ׳יקים״ מתחת לגלגלים ושוב להאשים את הש״ג שלא חתר ״למגע קרוב״. כאילו יש בכך כדי למנוע חדירת מחבלים מהים, האוויר והיבשה, ואת המחדל המבצעי והמודיעיני החמור בתולדות המדינה. בצה"ל עדיין מסרבים לחשוף את מצלמות החוף שתיעדו את המתרחש. סבין תעסה, אמו של אחד הנרצחים בחוף זיקים, סיפרה השבוע כי בצה"ל אמרו לה שהתיעוד נמחק בשל מתקפת סייבר. להודעות והסרטונים שנמחקו באופן תמוה ממכשיר הפלאפון של בנה אור, לא היה להם הסבר.