לאן נעלמו כל המאבטחים

 

סוגיית הפרנסה והתעסוקה משמעותית בחייו של אדם. ייתכן שהבריאות והמשפחה מקדימות אותה, ואולם היא ללא ספק משמעותית בהוויה, בזהות, בתחושת השייכות או אי השייכות ובדרך כלל גם בהערכה העצמית.

עם המקצועות הדורשים הכשרה מועטה יחסית וגם מתגמלים באופן נמוך את שכר העובדים, נמצאים העיסוק בניקיון, בשמירה ובאבטחה בהיקפים גדולים. כלומר עובדי הניקיון ירוויחו שכר מינימום בחברת כוח אדם או בהעסקה ישירה, אך בתור עוזרי בית יקבלו שכר כפול כמעט. אנשי מערכת הביטחון הינם בין מובילי השכר והתנאים, ואולם אנשי האבטחה במגזר העסקי או הציבורי (מאבטחי מוסדות) יקבלו שכר מינימלי.

כחבר צוות ההנהלה של דיזנגוף סנטר, אני שותף להעסקה ישירה של כ-85 עובדים בתחומי הניקיון והאבטחה. כמו מרבית הגורמים במשק, גם אנחנו דאגנו לתחום הניקיון והבידוק הביטחוני בכניסות באמצעות חברות קבלן (או בשמן הנקי חברות כוח אדם). פרסמנו מכרז עם מפרט של שירותים, שעות ומשימות וביקשנו לקבל הצעות מחברות המתמחות בתחום. שנה אחרי שנה היינו מתקשרים עם חברות, אשר היו מעמיסות את ההוצאות הנדרשות על פי חוק על גבי מחיר בסיסי – שכר המינימום השעתי לעובד. ההעמסה הינה של עלויות בפועל כגון הסעות, זכויות סוציאליות, שעות נוספות ורווח לבעל העסק וכן של עלויות תיאורטיות כגון תשלום פיצויים, ימי מחלה וכדומה.

את התהליך ליוותה תופעה מטרידה: במקרים רבים עובדים התלוננו שלא קיבלו את מלוא זכויותיהם. למרות ההעמסות שהעלו את המחיר ששילמנו לקבלן, במקרים רבים העובד לא זכה בתמורה. מדובר בשיטה ולא במקרים נקודתיים.

• למה אני צריכה לעבור כמו סחורה מקבלן אחד לאחר? 
• עובדים בעולם קניבלי- דני גוטוויין
• הבנק גנב לי את המשפחה- אביגדור פלדמן

היבט מטריד נוסף שהלך והתחדד: בכל פעם שערכנו מכרז והזוכה לא היה הקבלן הנוכחי, עשרות אנשים איבדו את מקום עבודתם על לא עוול בכפם. למעשה גם המעסיק שלהם לא היה אשם כי הרי "איבד" את המכרז ואין לו בהכרח עבודה בשבילם.

לעתים עובדים העדיפו להישאר לעבוד בסנטר באמצעות חברת כוח האדם החדשה. במקרה כזה נאלצו להתפטר מהחברה שדרכה הועסקו, לאבד ותק, זכויות ופיצויים שצברו – כל זאת כדי לשמור על מקום עבודתם.

העובד הוא אותו עובד, הבניין הוא אותו בניין ואפילו המשימה אותה משימה. אבל המתווך השתנה ואתו כל התמונה.

אני רוצה לציין שאני בעד תיווך בעסקה אד הוק, אני בעד גמישות בשוק העבודה וביכולת לספק שירותים מתמחים באמצעות חברות מקצועיות. אני גם בעד הזכות של מעסיק לפטר עובד אם יש אי שביעות רצון מתמשכת מתפקודו, אבל כאן יש דבר אחר – יש מתווך אין-סופי שמקבל דמי תיווך על חשבון המזמין והעובד.

מדובר בגורם מתווך אשר מוכן להתמודד עם כוח אדם מגוון ובמקרים רבים לא מיומן, עם ייצוג מכריע לאוכלוסיות חלשות, למהגרי עבודה ולעולים חדשים. משהו בצורך להתמודד עם מי שזר לנו גורם לנו להעדיף להעביר את זה הלאה, ולא להידרש להתמודד עם הקשיים הייחודים לכל אוכלוסייה.

לפני כחמש שנים אחי דן פילץ, אני והצוות הניהולי – כולל רונן סלטון, צביקה תלם ואיתי בלילי – החלטנו ללכת נגד המגמה; לקלוט להעסקה ישירה את העובדים בתחום האבטחה והניקיון. קלטנו כ-85 אנשים לעבודה ישירה. נדרשה התארגנות בתחום התפעול והשכר וקניית מיכון בתחום הניקיון. חלק מהעובדים עבדו בסנטר מעל עשר שנים. הם עזבו את חברת כוח האדם והצטרפו אלינו. התהליך לא נתקל בקשיים מיוחדים.

אנו גאים בכך שמרבית העובדים מרגישים שייכים לחברה ולבניין, שהם נגישים לאנשי מפתח ויכולים לבדוק את תלוש השכר או לברר זכויות. כשיש אירוע חברתי הם נוכחים, חוגגים את החגים היהודיים (ראש השנה ופסח), מקבלים תלושי חג זהים, מתנה לימי הולדת ועוד.

תחושת השייכות והיציבות והיכולת לתכנן הן חלק עיקרי בהישגי המהלך בעיני. אדם יכול לקבל הלוואה כי הוא עובד קבוע, יכול להעריך שיהיה מועסק גם בשנים הבאות. באופן כללי סיפקנו פרנסה ויציבות לעשרות אנשים.

איני רוצה לצייר תמונה ורודה מדי. עדיין מדובר בשכר נמוך ובעבודות קשות ושוחקות. אני מקווה שנצליח להעלות את רמת השכר ונשפר את תנאי העבודה. החיסכון הכספי שהושג יתבטל קרוב לוודאי עם צבירת ותק וזכויות לאורך שנים, אבל להיות מעסיק של כמאה בני אדם זה כבוד ואחריות ולא נטל ומטרד.

התקווה שלי היא שגופים רבים אחרים יאמצו נקודת מבט רחבה. במקום לטעון שנעסוק רק בענייני הליבה שלנו (או ברמה האישית והמשפחתית רק בד' אמותינו), נפתח את ההזדמנות לעסוק במה שאנו יכולים ומוכשרים לבצע – גם אם זה כרוך בהתארגנות והסתגלות. יש לקוות שאנשים נוספים יקבלו על עצמם היבטים רחבים של ניהול עסק בחברה אנושית.