נתחיל מהסוף, אם רותם סלע הייתה מקימה מפלגה כנראה שהייתי בוחר בה. למה? כי סוף סוף היא אמרה את מה שהמון פוליטיקאים מפחדים להגיד כבר המון זמן: ״גבירותי ורבותיי, אנחנו דמוקרטיה ויש לנו גם אזרחים ערבים – ואני לא מבינה מה הבעיה לקרוא לילד בשמו – הם גם אזרחי המדינה״.
הדברים שלה נשמעים חריגים בנוף הישראלי, כי פוליטיקאים, במיוחד מצידה הימני של המפה, משקיעים כבר שנים הרבה מאמץ כדי שהציבור הישראלי יישכח שיש פה עוד אזרחים בישראל, שווי זכויות, והם ערבים לא עלינו. החלק העצוב בסיפור הוא שהקמפיין הזה כל-כך שכיח וחזק, שאפילו מפלגות השמאל והמרכז כבר מפחדות להגיד את מה שאישה אחת אמיצה אמרה בסטורי שלה, מחשש לאיבוד מדנטים. להגיד ״מדינת ישראל היקרה, יש לנו אזרחים ערבים במדינה,למה אתם מתעלמים מהם?" – נהיה דבר חריג ושנוי במחלוקת.
הפחד הזה לא נשאר לצערי במחוזות הפוליטיקה. יותר ויותר מפורסמים ואפילו אזרחים רגילים מפחדים להציג עמדה שוויונית בסיסית כלפי ערבים ומיעוטים אחרים, רק כדי שלא יתקפו אותם. ראינו בשנים האחרונות הרבה אמנים שנאלצו להתנצל או איבדו קמפיינים בשל אמירה ״פוליטית״ על יחס שוויוני לערביםה. רק בהפגנות חוק הלאום האחרונות ניסו לעשות סיכול ממוקד לקרן מור, ליאור אשכנזי ועוד שהביעו דעות בעד שוויון או הגיעו לתמוך. בכלל, האמירה של רותם סלע היא הזדמנות טובה להזכיר שבשנים האחרונות, הערבים בישראל נהיו יותר ויותר מצורעים, מוקעים ומופלים,״אלה שכבר אסור להגיד את שמם" או חס וחלילה לעשות איתם גוש חוסם. ואם כבר יש לך ערבי במפלגה אז עדיף שיהיה דרוזי נחמד, שתוכלו להצדיק את קיומו ב״ברית הדמים" המקודשת.
לכן, אם רותם סלע היתה נכנסת לפוליטיקה – הייתי בוחר להיות איתה. כי אחרי כמעט עשור שמתייחסים אלי כאל תת אדם ולא חשוב בזירה הפוליטית, משפילים אותי במעברי הגבול בכל נסיעה לחו"ל, ומטריפים אותי בבקשת תעודת זהות בכל מקום – כיף לדעת שיש מישהי אחת שלא שכחה, שלמרות כל אותן שטיפות מוח ממסדיות – שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית ושאני בראש ובראשונה אזרח שווה זכויות.
לא פלא שנתניהו מיהר להגיב לה. הוא מבין שלסלע יש כוח עצום בציבוריות הישראלית. הוא מבין שאם לא יגיב לה במהירות, אז הנה הלכה לה לפח הסיסמה השולטת בדף המסרים המביך והממוחזר שלו – ״זה או ביבי או טיבי״. או כמו שאמא שלי אומרת ״זה או ביבי או טיזי״ (למטיבי לכת, טיזי זה התחת שלי בערבית). אבל סלע לא לבד. יש עוד המון אנשים שמאמינים במה שאמרה. רק שהפחד הנורא שיצרו מפלגות הימין, והעובדה שהמילה "שמאלני" הפכה לשוות ערך לקללה, העלה את הדופק לכל מי שראה את הסטורי שלה. הסטורי של סלע יצר היסטריה. היא אמרה את המילה האסורה – שוויון.
בכל מערכת בחירות אנחנו שומעים דברים איומים שהמפלגות מוציאות בתעמולה ובתחבולה. רק לפני שבועיים מפלגת ימין קראה ״אבא ואבא משפחה לא נורמלית״, ורק לפני שבוע איילת שקד אמרה שלהומואים תהיה את האופציה לעשות פונדקאות רק אם יש להם ידידה טובה שמוכנה לרחם עליהם. ועדיין מפלגות הימין יודעות שאם הן ממש רוצות לגרוף קולות, עזבו אתכם מלהט"בים, אתיופים או מפליטים – חפשו את הערבי ותתקפו אותם חזק, תגידו שהם רוצים לתת את המדינה לחמאס. אם אתם מפלגת מרכז פשוט תתעלמו מהם לחלוטין – כדי שלא תתפסו כשמאלנים. ואם אתם כבר נתפסים כמפלגה שמאלנית – אז שיהיה בהצלחה עם אחוז החסימה.
ואם אתם רותם סלע אז כדאי שתדעו שבזכותכם פתאום קם אדם בבוקר, הרגיש כי הוא עם והתחיל ללכת, ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. או סלאם עליכום. כי שלום זו לא מילה גסה, וערבים תושבי המדינה הם חלק בלתי נפרד מהעם הזה. תתחילו להפנים. לרותם סלע זה כבר ברור מאליו.
