ראש הממשלה היה יכול לשתות כמה שהוא רוצה מאלפי בקבוקי היין שהיו לו. לו רצה, הוא היה יכול לשחות בבריכה בה חוממו מי מעיינות לטמפרטורה המדויקת של גופו, או לדבר עם פסיכותרפיסטית עד הילדות שלו ובחזרה פעמיים – סתם כי משעמם לו. כל הדברים האלה והרבה אחרים היו יכולים לעניין אותו, אבל במקום זה הוא העדיף להתרכז בפגישת העבודה הקרובה, "איומים וקיומים". היה לו רעיון מעולה להעלות בפגישה, והוא המשיך להרהר בו בזמן שהחליף את החלוק המהודר בחולצה לבנה, וירד למרתף.
היועצים א' וב' כבר חיכו שם והשתתקו כשנכנס. א' הוריד את משקפיו והתחיל לדבר בעודו מנקה אותם בחולצתו. "אנחנו בבעיה מאז הדיבורים של הגנרלים שלא תומכים בקונספירציה. אין לנו כלום. הפלסטינים רק עושים אינתיפאדת סכינים שמסבכת אותנו, חמאס הורידו את הטונים, דאע"ש מתפרקים". ב׳ המשיך, "חשבנו ללכת שוב על השמאל, אבל לא נשאר שם אף אחד מאז סיבוב ההסתה הקודם. אפילו בוז'י מרכז עכשיו. כולם מרכז". א' המשיך אותו, "אנחנו לא יכולים להסית נגד מרכז. 'פרגמטיים, נמאסתם'? 'יאיר לפיד ישמור על הסטטוס קוו בירושלים?'"
ראש הממשלה חיכה כמה שניות ואז סיפר להם על הרעיון החדש שלו. בהתחלה הם רק הביטו בו בשתיקה, והוא חשב שהם פשוט המומים מהגאונות שלו. אבל לא. א' היה הראשון לדבר. "ראש הממשלה, גרגמל הוא דמות בדיונית". "אז מה," ענה רה״מ. א' כיווץ את אישוניו. "ביבי, איך נשכנע שגרגמל עומד לתקוף את ישראל..?" רה"מ נשם עמק.
ב', שתמיד היה הפרודוקטיבי ואף זה שמזהה תהליכים, דיבר ברגע המתוח. "תשמע, א', אנחנו יכולים להגיד שהוא מפתח איזה נשק השמדה המוני, ובעצם נלך עם זה לאו"ם ועם קצת עזרה מארה"ב, אולי טראמפ… ובעיתון שלנו…" אבל א' איבד את זה, "איראן היתה איום אמיתי!" הוא אמר. השתרר שקט. אבל לבסוף שלושתם צחקו קצת, וראש הממשלה אמר, "חברים, רק תאספו את הכוסות לפח אחרי שאתם מסיימים פה", והתחיל ללכת לכיוון המדרגות.
"הוא זוכר שאנחנו לא אמיתיים?" לחש א׳ לב׳, שהיסה אותו מיד.
"אני שונא דרדסים!…….ויהודים!"
