המקום הכי חם בגיהנום שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על נייטראליות

את המשפט הזה נהוג לייחס לסופר האיטלקי דנטה אליגיירי, מחבר "התופת", אבל מי שהפך אותו לרלוונטי בעת החדשה הוא דווקא מרטין לותר קינג. ב-30 באפריל 1967 נשא הכומר השחור, מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, דרשה בכנסיית איבנאזר שבאטלנטה. הוא דיבר נגד המעורבות האמריקאית במלחמה העקובה מדם בווייטנאם, ולא השאיר מקום לעמימות או לנייטראליות. הוא האמין שמול מעשה עוול או איוולת - עדיף תמיד לקרוא תיגר, ולא להסתופף תחת אורו החמים והמנוון של הקונסנזוס. "יש זמנים", המשיך קינג, "שבהם שקט הוא בגידה". 

גם לעיתונאים אסור להיקלע לאותה אובייקטיביות מעושה. אנחנו מחויבים לנקודת מבט קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם, מעמדות ומעקרונות. במגזין הזה אנו מבקשים לעשות עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות שלא מפחדת לקחת צד. ששומרת על פרופורציות, שאינה מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים, סקרנית וחוקרת, אך לא כזו השקועה עד צוואר בביצת הנייטראליות הדביקה והמזויפת.

"המקום הכי חם בגיהנום" מופעל על ידי עמותת "המקום - לעיתונות עצמאית (ע"ר)". הוא נולד ממסורת ארוכת ימים של כתיבה על נושאים חברתיים, מתוך תפישת העולם שמאז הימים הלוהטים של קיץ 2011 נקראת "צדק חברתי": במשך השנים טיפלנו במקרים של אנשים שמעסיקיהם מתעמרים בהם, במהגרים שהמדינה שהגיעו אליה שוללת מהם את זכויות האדם הבסיסיות ביותר, באפליית אנשים עם מוגבלויות, לרוב בידי מערכות שלטון עם מוגבלות הרבה יותר קשה – ובמלחמה של כל אלה על כבודם וחירותם. 

אלה הנושאים שימשיכו להופיע כאן, ונטפל בהם יחד עם קבוצה של עיתונאים ושותפים לדרך: נכתוב על תופעות שקשורות ליחידים או לקבוצות, מאבקים ציבוריים, נביא סיפורים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים, פרופילים וראיונות, דעות שונות, ונעלה שאלות מהותיות על המקום שאנחנו חיים בו.  

במקום הזה נמשיך להביא עוד ועוד סיפורים שמוצנעים בתקשורת הממוסדת, או אינם מתפרסמים כלל, בגלל שאינם תואמים את האינטרס של המו"ל, או שאינם עונים על מדדי אטרקטיביות מלאכותיים שקבעו כלי תקשורת אחרים. כאן יש להם הרבה יותר מקום. 

זה המקום שבו לא נלחמים יותר נגד עיתונאים אחרים, ולא נאבקים על עקרונות כמו "בלעדיות". כמובן שנשאף לפרסם מידע ראשוני, נתון  או סיפור שעד כה נעלמו או הועלמו מעיני הציבור, אבל אין לנו שום בעיה לטפל בסיפור שאינו רק שלנו. אנחנו מאמינים שאפשר וצריך לכתוב על תופעה חשובה או לראיין אדם מרתק גם אם כבר נכתב עליהם במקום אחר –  ובלבד שנביא נקודת מבט ואמירה מקורית ובעלת ערך.

באיזור מיוחד במגזין - "שטח פתוח" - מוצגים נושאים וסיפורים שהגיעו לכאן ממקורות שונים, ומגיע להם להיחשף לאור השמש. גם קוראי המגזין מוזמנים לקו הפתוח שלנו, להציע רעיונות ומקרים משלהם. בדומה לקוד הפתוח המשמש את עולם התוכנה והמתכנתים, שוק הנושאים שלנו פתוח תמיד לפני כל העיתונאים מכל גופי התקשורת, והם מוזמנים לבוא וליטול מפה - חינם -  את הרעיון או את קצה החוט שממנו תיוולד הכתבה הבאה שלהם.

נשמח אם אותם עיתונאים יפרסמו את הכתבה המוגמרת במקום שהיא נולדה בו, כלומר כאן, אבל הם אינם מחויבים לכך. עיתונאים פחות מנוסים מוזמנים לנסות ולעבוד על הנושא ביחד אתנו, לקבל ייעוץ והדרכה, וכאשר העבודה שלהם תבשיל לכדי כתבה  -  נשמח לפרסם אותה כאן.

אנחנו פועלים בתקציב מוגבל, אבל עצמאי. רוב התקציב מגיע בשלב זה ממימון עצמי. יש אפשרות לתמוך במגזין גם כספית. בהמשך נידרש לתרומות, נגייס כספים, ובשקיפות מלאה ננסה לבחון מהו המודל העסקי המאפשר לקיים בישראל אתר עיתונאי. בשלב זה אנחנו זקוקים מאד למה שיכול לאפשר לנו חיים ברשת: כניסות למגזין, לייקים, תגובות, וכמובן שיתופים והפצה של הסיפורים שלנו. אנחנו עושים הכל כדי להיות ראויים לכך.    

עיתונות אולי לא יכולה לשנות את העולם, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות שינוי. אנחנו בונים כאן בית לעיתונאים ולעיתונות, במטרה לעבוד בשירותו של המקצוע הכי נפלא שיש, ולחזור לעקרון הבסיסי שמנחה אותו – לספר סיפור. 

סיפור שמאפשר לנו לראות ולהבין את העולם, ולשנות באמצעותו את המציאות, הפרטית והחברתית. סיפורים על מקרים ואנשים שקולם לא נשמע, הסיפורים שבשבילם אנשים פתחו עיתון, אלה שגורמים לנו לצאת שבוע אחרי שבוע לשטח, הסיפורים שבגללם אתם נכנסים למקום הזה.