הכתבה הזו פתוחה לציבור ללא תשלום - רק בזכות תומכות ותומכי המקום.
תמכו עכשיו באופן קבוע כדי שנוכל להביא עיתונות איכותית וחופשית לכל
ארץ קטנה עם המון מכוניות
צפיפות הכבישים בישראל היא הגבוהה במדינות ה-OECD. הסיבה העיקרית לכך היא קצב קניית המכוניות הפרטיות בישראל שמגיעה לשיאים חדשים כל שנה. (2012, 2013, 2014, 2015, 2016)במקום שבו אתם רואים פקקים אנחנו רואים כסף
כל קניית כלי רכב חדש מביאה עמה הכנסה משלל מסים עקיפים. כשמחברים אותם ביחד, המסים מגיעים ל-75% מעלות העסקה (מס קניה ומכס, אגרות רישוי, מיסוי על עלויות משתנות ועוד). כל זה, אגב, לא כולל מע״מ. זאת ועוד – גם דלק צריך לקנות כדי שהמכונית החדשה תוכל לנסוע. כאן, המס שגם הוא מורכב ומסובך משתנה עם השנים. בשנת 2014 למשל, הוא עמד על 56.7% מס על כל ליטר בנזין. אבל לא רק אוצר המדינה רואה ברכב הפרטי מעין מכרה זהב בלתי נגמר. מה קורה במקרה של תאונה? מה על הביטוח (חובה ומקיף)?לאן הולך הכסף?
לא ממש הפתעה – לא למשרד התחבורה ולא לתחבורה הציבורית.התחבורה ציבורית דורשת תכנון, התמחות, חשיבה לטווח ארוך, מערך מסובך בכל הארץ. בניגוד לרכב הפרטי שמייצר הכנסה גדולה, התחבורה הציבורית דורשת הוצאה של כספי מדינה והיא לא רווחית.
כך אנחנו מגיעים למשוואה הפשוטה הזו:
אז הנה יש לנו כאן פטנט רווחי מאין כמוהו. תוצר לאומי של ממש. רווחים בלי מאמץ ובלי הפסדים בצידם.
אז זהו, שלא ממש.
על פי מחקר של משרד האוצר, השעות האבודות בפקקים עולות לנו 25 מיליארד ש״ח בשנה והתחזית היא שהמספר הזה יעלה ל-40 מיליארד שקלים בשנה עד שנת 2030.
הזיהום שגורמות השיירות האינסופיות של כלי הרכב הפרטיים עולה לנו גם בחיים – לפי דו"ח ה-OECD, בשנת 2010 מתו בישראל 2,548 בני אדם כתוצאה מזיהום אויר, אבל הקרבן היה לא רק בחיים אלא גם בתשלום כלכלי כבד ביותר. לפי החישוב שנעשה בדו"ח, בשנת 2010 הנזק לקופת המדינה עמד על 7 מיליארד דולר וההוצאה על זיהום שנובע מתחבורה עמדה על 3.7 מיליארד דולר – כ-13 מיליארד שקלים.