בספרי ההיסטוריה של ישראל, השנה האחרונה תיזכר כשנה שבה נדרשו שלוש מערכות בחירות כדי לסיים את שלטונו של נתניהו – או כשנת ההתשה שבה נדרשו שלוש מערכות בחירות כדי ליצוק שלטון יחיד חסר מעצורים ולחסל את שאריות הדמוקרטיה שנותרו פה.
הסקרים נראים צמודים, אבל נזכיר גם שהסקרים האחרונים זה אותם סקרים שצפו חמישה מנדטים לפייגלין ושישה לימין החדש באפריל. כולנו זוכרים איך זה נגמר. הכל בסוף ייפול על שיעור ההצבעה וההתגייסות בכל מחנה ומגזר. כמה מספרים והבהרות כדי לסבר את האוזן בכל זאת:
160 אלף בוחרים לא יצאו להצביע בתל אביב בבחירות האחרונות. זה המון. זה כמעט ארבעה מנדטים. הנתונים דומים גם בערים גדולות נוספות, יכולים לבדוק בקלות. מי לא מצביע? אנשים שעובדים ביום בחירות, אנשים שאין להם כוח, אלו שאין להם למי להצביע או לא מתעניינים מספיק. בכל בית קפה שיושבים, בכל מקום ציבורי שיוצאים אליו, תוודאו שהסובבים אותכם מצביעים, תוודאו שכל המשפחה, הקולגות והחברים בקבוצות הוואטסאפ מצביעים.
1,453 קולות של הימין החדש שנפל מתחת לאחוז החסימה – זה כל מה שהפריד בין נתניהו לממשלת 61 באפריל. זה כלום. הקלישאה של כל קול קובע נכונה במקרה הזה.
27.6 אחוז הצביעו עד לשעה 12:00 – זהו נתון גבוה ביותר, גבוה מהבחירות האחרונות באותה שעה (26.8 אחוז). המצביעים נוהרים. אף אחד לא יודע באיזה מגזר או באיזה עיר, למרות שמועות שיפיצו לכם. צאו להצביע, עודדו כל מי שמכירים ומתנדנד.
אסטרטגית או עם הלב? עם הלב תמיד, אבל אם אין לכם כזה מצפן חזק – אז כן, יש קצת משמעות למפלגות שיישבו בקואליציה או למיתוס המפלגה הגדולה במקרה מסוים (כבר התווכחנו על זה פעם פה). כלומר אם הליכוד יהיה בפער של כמה מנדטים על כחול לבן ועדיין בלי גוש, הרעש וחגיגות "הוא קוסם הוא קוסם", שזה ייצר יאפשרו לאבטח את הבלוק בימין עוד יותר, למנוע תסיסה בליכוד ולשלוח סימן אזהרה לשופטים דקה לפני שהמשפט מתחיל.
כחול לבן של המגזר הערבי
ואם כבר להצביע מהלב, הבחירות האלו יעמדו בסימן סחף גדול של המגזר היהודי לעבר הרשימה המשותפת, בין היתר בשל חיבור העבודה מרצ שפטר מצביעי שמאל רבים משיקולי הצלת המפלגה הקטנה. אפשר גם להבין את הסנטימנט והגזענות ורוח התקופה שהביאו לסחף הזה.
מודה ששקלתי בחיוב להצביע להם, מתוך אותו סנטימנט ותגובת נגד לרוח הרעה שפשתה פה נגד המגזר עם קמפיין המצלמות השקרי (שלא נותר לו זכר אגב). תוסיפו גם מנהיגות מעוררת השראה של איימן עודה ששינה את המפה הפוליטית וקמפיין מצוין ובקלות אפשר לראות אותם מסיימים את היום עם 15 מנדטים.
אבל – הצבעה למשותפת היא גם הצבעה לכחול לבן של המגזר הערבי (וכן ברורות הנסיבות של אחוז החסימה, ועדיין). מדובר בסופר מרקט של עמדות ואנשים שרבים מהמצביעים היהודיים אינו מכיר ולא רוצה להכיר – מתמיכה בפוליגמיה ובמשטר אסד ועד התנגדות למצעדי גאווה ולהט"ב. קיצר הרב פרץ וסמוטריץ' מהצד השני.
וכן, גם יש משהו קצת פטרוני, ואף גזענות הפוכה, להצביע לרשימה רק כי היא ערבית – בלי לדעת מי שם ולמה. וזה עוד לפני שיקולי האסטרטגיה של מי יישב בממשלה או לא, שנשים בצד כרגע. לכן, צר לי, עם כל האמונה שלי בשותפות יהודית ערבית אמיתית, עד שלא תקום רשימה כזאת – אשאר בשמאל הציוני המשעמם והכל כך לא אופנתי. עמכם הסליחה.
לפני שבועיים כתבתי פה טור עם הכותרת, "אתמול ב-20:10, ישראל הפכה לטורקיה", שזכה לתפוצה ותהודה רבה. כמה ימים אחרי זה החל קמפיין ארדואן של כחול לבן. ישראל עדיין לא טורקיה, גם לא הונגריה או פולין. מערכת המשפט עדיין לא הוכפפה לגמרי לשליט. אבל אם ראש הממשלה נשמע מתדיין עם רב על עיוות קול כן או לא, ומציע בראיון ששופטים יכחישו את עובדת היותם שמאלנים – אנחנו לא רחוקים משם בכלל ומשלטון מאפיוזי, משחית ומושחת – נטול מעצורים בעיקר.
על כל בחירות אומרים שהן גורליות. הפעם זה כנראה נכון במיוחד. קשה מאוד להאמין בחירות רביעיות. גם בגלל ההצהרות הנחרצות של ליברמן, גם בגלל הלוז המשפטי הקרוב של נתניהו (שאם לא ינצח ברוב ולא ישיג 61, יביא לתסיסה פנימית מצד תומכי סער במפלגה) וגם כי בכחול לבן למדו את הלקח מספטמבר. אם תהיה להם הזדמנות להקים ממשלה עם הימנעות המשותפת כמו פעם שעברה, הם לא יוותרו עליה. וגם כי המיאוס בקרב הציבור לא יאפשר זאת. יש גבול לכל תעלול.
צאו להצביע כאילו החיים שלכם תלויים בזה, ועודדו את כל מי שאפשר. עוד קצת וההתשה של השנה הזאת תיגמר. איך? תלוי בכם.