בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
מכירים את הבריון הזה בשכונה, שרק מחפש עם מי לריב? זה שיעמוד באמצע המגרש, ויחפש את התגרה הבאה?
נזכרתי בו השבוע כשראיתי את הקמפיין של ראש הממשלה בנימין נתניהו שממש משווע ליריב עיקרי להתנגח בו. באחד הסרטונים הוא עומד ושואל "איפה לפיד, מישהו ראה אותו?" ומתייחס לעובדה שיאיר לפיד ממעט להתראיין בתקופה האחרונה. מי שכן מתראיין ללא הפסקה, ומוקדם מהנהוג – זה נתניהו. אם פעם הוא היה מחכה לשבוע האחרון של הבחירות כדי להסתער על האולפנים – הפעם כמעט חודש לפני הוא כבר התייצב לבליץ המפורסם.
זו עוד עדות ללחץ שבו נמצא נתניהו והקמפיין הלא קוהרנטי ולא יציב שהוא משדר. בהתחלה הוא יצא עם מסר מאחד, חיובי ומלא תקווה – שכלל את חיבוק המגזר הערבי, קירוב מנסור עבאס אל חיקו, הפצת סרטוני "יש בי אהבה והיא תנצח" והדהוד בלתי פוסק של הישג החיסונים, כאילו שולמו מכיסו הפרטי והשגתם אינה חלק אינטגרלי מתפקידו כראש ממשלה, שכשל בחזיתות אחרות בטיפול בקורונה.
כעת עם הדשדוש בסקרים סביב ה-28 מנדטים, התוכנית הכלכלית שנשלפה מהמותן ואז נבלמה, הסרטונים עם בעלי העסקים שמאשימים את היועמ"ש שאינם תופסים, וההתלהבות מהחיסונים שדועכת – הוא חזר להיות נתניהו הישן והמוכר: זה שמכנה את יריביו תחלואה ומוטציות, שמפחיד שאם לא ייבחר לא יהיו מספיק חיסונים בעתיד ותוקף את התקשורת.
אפילו את מנסור עבאס הוא זורק מתחת לגלגלים, ובסרטון חדש מהבוקר טוען שעבאס לא עשה כלום למען הערבים. את כל זה הוא מתבל בשירת הנה נה נה, ובתקיפת כל השאשות והפאקות, שמזכירים את הסגנון הפופוליסטי של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, שלא עזר לו לנצח.
עם הדשדוש בסקרים סביב ה-28 מנדטים, הוא חזר להיות נתניהו הישן והמוכר: זה שמפחיד את בוחריו, משתלח ביריבים מהשמאל ושם את לפיד על הכוונת
חשוב לציין שנתניהו הוא אשף פוליטי שאין שני לו ועוד ישלוף שפנים נוספים עד הבחירות, ושהליכוד היא עדיין המפלגה הגדולה ביותר וגם בתחזית הכי גרועה היא לא צפויה לרדת מתחת לרצפת ה-25 מנדטים. עם מאבק חריף על מצביעי הימין בין ארבע מפלגות שונות, שלא היה קודם לכן, והרבה יותר מתלבטים בין המפלגות השונות, נתניהו עושה הכל כדי להוציא כמה שיותר ליכודניקים מהבית. גם הוא יודע שהרבה מאוד ייפול על שיעור ההצבעה. עבורם מיועדים הפאקה פאקה וכל השטיקים המוכרים.
ועדיין, נתניהו בבעיה. אם פעם היה לו את גנץ, בוז'י והערבים שנעים באוטובוסים, הפעם אין לו דמון מרכזי לאחד את המחנה נגדו בכל הכוח ולהפחיד מעלייתו. הוא אמנם שם את לפיד על הכוונת, אבל אפילו קהל מצביעיו לא מאמינים שהוא איום מהותי, כך שכל מה שנותר הוא להפחיד מסיום מלאי החיסונים. את בנט, סער וליברמן הוא בקושי תוקף, מתוך הבנה שאחד מהם או יותר יהיו שותפים פוטנציאליים בעתיד והדבר עלול לעורר את העובדה שיש גוונים שונים ועדיפים בימין.
אתמול, באיחור רב ולאחר כמה דחיות נפתח הקמפיין הרשמי, באירוע זום וירטואלי לאחר שהליכוד לא הצליח לשכנע את משרד הבריאות לאפשר לו לקיים אירוע רגיל בתו הירוק. שוב נתניהו הדהד את הישג החיסונים, ואת העובדה שאם לא יהיה ראש הממשלה אז לא יהיו חיסונים בעתיד, משל היה מושיענו, מצילנו הבלעדי, והיחיד שמכיר את מספר הטלפון של מנכ"ל פייזר.
אבל ההימור על החיסונים עלול להיכשל – שכן החל מוקדם מדי, וגם אינו מסייע להסתיר כשלים אחרים כמו נתב"ג והחינוך. נתניהו מנסה להראות שהוא מנהיג מעל כולם בכל דרך, ולכן אתמול שוב דווח על נסיעה קצרה לדובאי בכל זאת, אחרי שהקודמת כבר בוטלה.
הבחירות האלו דומות במידה רבה לבחירות 2013, שבהן הליכוד הגדולה התמודדה מול מפלגות קטנות ובינוניות ולא היה יריב אחד ברור שניתן לנגח ולאחד נגדו את המחנה. ומזה בדיוק נתניהו חושש.
ב-2013, הליכוד, שהתאחדה עם ישראל ביתנו, נחלשה ב-11 מנדטים, והרכיבה את הממשלה מול ברית האחים של לפיד ובנט. אבל הפעם ברית האחים הזאת, שעלולה להיות משולשת או מרובעת בין סער, ליברמן, לפיד ובנט, מסוכנת ומנוסה יותר. לא רק המחנה שמתמודד נגדו מפוזר לכל הכיוונים, גם נתניהו.
