אם לא היה מדובר בחיים שלנו הייתי צוחקת מהבדיחה החדשה של המשטרה: "קצינים ומפקדי תחנות משטרה ייצאו לסיור לימודי באתיופיה", דווח בחדשות. נאמר שם, שזה בשביל "חיזוק האמון בין המשטרה לקהילה". שלושה חודשים אחרי הירי בסלומון טקה ז"ל וברקע המחאה המתמשכת של "באים לאחראים" למען ועדת חקירה -מתברר שלגמרי משתלם להיות אלים כלפי אזרחים אתיופים.

 אני מודה שלא לגמרי הבנתי את הדיווח. הרי אנחנו כאן. בישראל. אנחנו כאן כבר ארבעה עשורים. מה הם הולכים למצוא שם? הצעירים שהם מעכבים, עוצרים וגם הנרצחים הם צעירים בני המקום הזה – הם ישראלים לכל דבר. הם כאן. לא באתיופיה.

הטיול לאתיופיה נובע מכך שהמשטרה, כמו גם גופי מדינה אחרים, עסוקים בפרקטיקות של הזרה והדרה כלפינו. הפעולה של "הסיור הלימודי" באתיופיה משקפת את היסודות הכי גזעניים של המשטרה – אלה שרואים בנו זרים לנצח.

כשיצאנו נגד היחס המפלה של המשטרה כלפי בני הקהילה, המשטרה הטילה את האחריות לאלימות שלה עלינו ועל התרבות שלנו. מכאן היתה הדרך קצרה לתוכנית "כשירות תרבותית" שבה מבקשת המשטרה להכיר אותנו.

ריקודים ואינג'ירה

ואיך המשטרה ניסתה להכיר אותנו? הם יצרו שולחנות עגולים וכנסים רוויים ב"מאכלים של העדה", מלווים בצלילי מוסיקה אתיופית כדי שקציני המשטרה יוכלו לפזז, בין סיפור היכרות אחד לסיפור היכרות אחר עם הקהילה, בין האינג'ירה לדבו.

ואנחנו, במקום לאתגר את ההנחה השקרית לפיה אלימות שוטרים נובעת מחוסר היכרות עם תרבותה של הקהילה – זרמנו עם גישת הפסטיבל. זרמנו ולא תבענו שהמשטרה תנקה את האורוות, תתנער מהגזענים ותשלח לחינוך מחדש את היתר.

כאשת חינוך אני מזכירה לעצמי את מה שאמר נלסון מנדלה: "איש אינו נולד לשנוא, אנשים לומדים לשנוא. אם כן נוכל ללמד אנשים לאהוב, כי אהבה באה בטבעיות ללב האנושי -בניגוד להיפך ממנה".

לצערי, המשטרה לא מסכימה להפסיק לשנוא. איך התרבות שלנו קשורה לעובדה שהשוטרים מתנהגים באלימות מוגברת כלפי ילדינו? ומהי "התרבות" הזאת בכלל? הרי לאזרחים הצעירים ממוצא אתיופי יש תרבות מקומית, ישראלית. אם כבר לדבר על תרבות, בואו נדבר על התרבות הארגונית של המשטרה. תרבות ארגונית של אלימות, של שקרים וטיוח, כמעט מאפיה בחסות החוק.

האלימות קשורה בשיטה

אני לא מחדשת כלום בטענות האלה. אמרו את זה גופי ביקורת פנימיים וחיצוניים של המשטרה. האלימות קשורה לאמות מידה ירודות של המשטרה. האלימות קשורה לליקויים במיון והכשרה של כוח האדם שלהם. האלימות קשורה בשיטה, שבה המשטרה מגייסת אנשים מקבוצות שסובלות מדיכוי – כדי לשמור על מדוכאים אחרים. האלימות של המשטרה קשורה לעובדה שלא מעמידים שוטר לדין גם אם הוא סרח כדי שלא יהיה 'אפקט מצנן", שירתיע שוטרים אחרים מפעולת שיטור.

איך התרבות שלנו קשורה לעובדה שהשוטרים מתנהגים באלימות מוגברת כלפי ילדינו? ומהי "התרבות" הזאת בכלל?

הטיול באתיופיה לא יכול לתקן את העיוותים העמוקים ביסודות של המשטרה. הפתרון לא נמצא שם כי הבעיות לא קשורות לשם. הבעיות קשורות לפה, גם הפתרון חייב להימצא פה, בישראל.

ההתחלה של מעשה התיקון הוא הודאה בקלקול. לצערנו הרב, בינתיים אנחנו רואים רק החרפה של הקלקול מאז רצח סלמון טקה ז"ל. במשך ימים אחרי המחאה הגדולה, המשטרה פשטה על בתים של המשפחות האתיופיות וצדה מאות צעירים. טענה שהם 'חשודים על פי מידע מודעיני" זה  שם קוד ל 'אני עושה מה שאני רוצה כי אני רוצה להרתיע, להכניע כי יש לי כוח'.

גם בימים אלו המשטרה ממשיכה לעכב שלא כדין, לעצור לאזוק להפשיט ולהטריד מינית פעילים ופעילות שבאים למחות נגד אלימות משטרתית ולדרוש הקמת ועדת חקירה שתבחן את כל מקרי המוות של הצעירים. אותה משטרה שאנחנו מוחים נגד התנהלותה היא זאת שבידה הסמכות לאפשר את הזכות שלנו למחות, להשמיע קול.

"הפשיטו ואזקו אותי"

כ-40 פעילים חברתיים מצאו את עצמם בחודשיים האחרונים מעוכבים, מורחקים מזירות מחאה, עצורים ואזוקים בידיים כנקמה על כך שאנחנו אומרים – "שוטר אלים חייב להיות בפנים".

ג', חבר שהכרתי במסגרת משמרות המחאה עוכב חמש פעמים שלוש מתוך החמש הוא נדרש להתפשט – לפני שאזקו את ידיו ורגליו: "את לא יודעת מה עשו לי, אשכרה הפשיטו ואזקו אותי" אמר לי ג' שנעצר לאחר שמחה מול ביתה של קרן בר מנחם, ראשת מח"ש. הסיפורים שלי הזכירו לי סיפורים מיבשות אחרות.

הטיול באתיופיה לא יכול לתקן את העיוותים העמוקים ביסודות של המשטרה. הפתרון לא נמצא שם כי הבעיות לא קשורות לשם. הבעיות קשורות לפה, גם הפתרון חייב להימצא פה, בישראל

גם ר' שנמצאת איתי בקבוצת ווטסאפ של "מעוכבים ועצורים" סיפרה סיפור מצמרר. סיפור של שוטר שנצמד אליה וסינן לעברה: "אני יכול לעשות לך מה שאני רוצה". היא אמרה לי שהיא זוכרת את ריח הגוף שלו. "אני אף פעם לא חשבתי שאני כל כך קטנה, עם השוטר הזה הצטמקתי". למ' אחז שוטר אחר בחוזקה בשד שלה.

בשביל לתקן את כל אלו סיור באתיופיה לא יעזור. בשביל לתקן את זה חייבים קברניטי המשטרה להודות שלמשטרה יש בעיה רצינית עם גזענות, אפליה והדרה. לא טיול באתיופיה הם צריכים – אלא תוכנית הבראה.