לפני חודש וחצי קראתי כתבה על התביעה של אפי נוה ולשכת עורכי הדין נגדי באתר העין השביעית והצצתי בתגובות. באחת מהן נכתב עליי ככה: "עיתונאית? בחורה ארסית שמשולה לנחש שמכיש בלי רציו ובלי רגש ובלי חיפוש עובדות". לא הייתי מתעכבת על זה יותר מרגע לולא זהות המגיב שהפתיעה אותי. זה היה רמי ברכה, שותף לשעבר בקרן ההון סיכון פיטנגו. מבכירי תעשית קרנות ההון סיכון בישראל.

דבר ראשון שעשיתי היה כמובן לצלם מסך. אחר כך חשבתי להעלות את צילום המסך הזה לפייסבוק ולכתוב כמה מילים. אבל בסוף החלטתי פשוט לשחרר. ברכה רוצה לשחרר קיטור? שישחרר. קוראים לזה חופש ביטוי.

והנה חודש וחצי אחרי אותה תגובה זועמת שנמחקה מהאתר, מסתבר שהיא היתה רק רמז מטרים לראיון חגיגי ב"גלובס" ביום כיפור האחרון. האמת שאני מבינה את התגובה שלו הרבה יותר טוב עכשיו. אמנם ברכה הגיע לראיון כדי להראות שעשה חשבון נפש, שנה וחצי אחרי תחקיר "עובדה" שחשף טענות להטרדות המיניות מצדו – אבל חשבון נפש לא מעניין את ברכה. הוא עכשיו בעמדתו החדשה – המטיף בשער. והוא בא לחפש נקמה בכל אותן בחורות ארסיות המשולות לנחש מבחינתו.

ברכה אולי אומר שעשה חשבון נפש, אבל מהראיון עמו נראה שהגיע למסקנה אחת: הוא בכלל נפל קורבן לציד מכשפות. לא פחות. והוא, כפי שעולה מדבריו, בכלל לא הפוגע. הוא הקורבן.עכשיו הוא שומר מבט. לא נגיעה. מבט. 

במשך חודש וחצי אחרי פרסום תחקיר עובדה הגיעו אנשים לנחם אותו בבית וזה הרגיש ממש כמו "שבעה". ואת המילה סליחה אי אפשר למצוא אפילו פעם אחת בראיון. רק התנצלות מגומגמת מאוד אם מישהי נפגעה מאיך שהתנהג, וגם זה לצד הדרישה לחשבון נפש מכל העולם. וזה כולל את תנועת MeToo ואפילו את מדינת ישראל. 

תוכנית עבודה לא טובה מספיק

"ניכר עליו שהוא עדיין לא מבין לגמרי מה היה פסול בהתנהלותו מול נשים צעירות. מבחינתו, לא מדובר בראיון חרטה", נכתב בראיון שערכו נעמה סיקולר ושלומית לו ב"גלובס". כשהוא נשאל למה בחר להתראיין עכשיו, הוא משיב: "כי אני חושב שהגיע זמן לחשבון נפש של כל המעורבים והתוצאה לא מחמיאה. לא למדינת ישראל, לא לעיתונות, ולא לתנועת MeToo. והיא בטח לא מחמיאה לי".

במה אשמה כל תנועת MeToo? נשאל ברכה. "אם היינו בעולם העסקי, הייתי אומר של-MeToo יש תוכנית עסקית טובה – למגר את ההטרדות המיניות בעולם. ואני אומר 'חבר'ה זו תוכנית טובה, אבל זה לא החזון'. החזון הוא שצריך להיות כבוד הדדי בין אנשים ובין המינים".

ואת המילה סליחה אי אפשר למצוא אפילו פעם אחת בראיון. רק התנצלות מגומגמת מאוד אם מישהי נפגעה מאיך שהתנהג, וגם זה לצד הדרישה לחשבון נפש מכל העולם

הדברים האלו של ברכה הם לא פחות ממדהימים. ראשית כדאי חדד: לברכה אולי נוח לכלול את עצמו בנפגעי תנועת MeToo, אלא שברכה הוא לא ממש נפגע MeToo. אולי התנועה הפכה את המרחב הציבורי לכזה שנח יותר לדבר על תופעת ההטרדות המיניות ועבירות המין. אבל על ברכה לא נכתב שום פוסט ברשת חברתית שהוביל לשיימינג ציבורי. 

ברכה נחשף כאמור בתחקיר עובדה שבו הובאו מספר מצומצם של עדויות ואולי אפילו לא היה מתפרסם לולא ברכה עצמו החליט לשכור חברת חקירות שתתחקה אחרי נשים שנפגש איתן ואחרי עיתונאיות. וזו היתה בעצם הפעם הראשונה שהפרקטיקה הזו נחשפה. 

"פגישות חברתיות" עם נגיעות בלב

כשנשאל ברכה ב"גלובס" על היזמיות צעירות שתיארו פגישות עימו במסעדות, שבהן נוצרה להן תחושה של חוסר נוחות. הוא השיב: "הן לא היו יזמיות צעירות ואלה היו פגישות הכי חברתיות שיש. אדם, כאשר הוא מסיים את העבודה שלו, יש לו זכות לחיים פרטיים. אלה לא פגישות עבודה, אלא פגישות חברתיות שעשיתי במקומות הומי אדם. אני איש של אנשים, אני אדם ישיר, חם וכנה. אני אוהב לגעת בלב של אנשים ואוהב שנוגעים לי בלב. אבל היום ברוח התקופה, כשאני מסתכל אחורה, אני מבין שחלק מהנשים לא ראו את ההתנהגות הזאת כהתנהגות קורקטית, וזה הפריע להן. אם זה פגע במישהי – אני מתנצל"

ראוי להתעכב גם על המושג החדש שהמציא ברכה לאותן פגישות. "פגישות חברתיות", והחלוקה התמימה והמטושטשת בין העבודה לחיים פרטיים (מעניין אם היזמיות ידעו בזמן אמת שהן פוגשות אותו בשעות של "חייו הפרטיים"). פגישה של יזמית עם משקיע בכיר מקרן גדולה, היא פגישה שיש לה סאבטקסט וקונטקסט לא שוויוני ולא תמים. יש שם יחסי כוח מובהקים. 

ברכה יכול להיתמם עד מחר, אבל הפגישות האלו היו הכל חוץ מ"חברתיות". ברכה הבין את רוח התקופה, אבל הוא גם הבין את המעמד והכוח שלו מול אותן נשים ואולי חשב שזה יחפה על כך. על המצב הלא נוח שהעמיד את אותן נשים, שאולי חלקן נטשו את חלומן להיות יזמיות בעקבות המפגש עימו, הוא לא מתנצל. לשיטתו הרצפה עקומה. הוא היה בסדר. 

פיטנגו נחלצה מהכותרות

זמן קצר לאחר הפרסום התחקיר ב"עובדה", הודיעו בקרן פיטנגו על כך שברכה יפסיק פעילותו בקרן. פיטנגו שאחד ממוביליה הוא חמי פרס מיהרו להתנער מברכה לפחות ציבורית. אבל עד היום הם מסרבים להשיב לשתי שאלות בנושא: הראשונה האם מינו דוח בדיקה להתנהלות ברכה ושנית האם יצא לגמרי מהקרן או שפשוט הפסיק להיות מנהל פעיל בקרן' אבל עדיין מקבל אחוזים מההשקעות בה. אם יצא לגמרי מהקרן הרי שמכר את האחזקות בה. מדובר באחזקה ששווה לא מעט כסף נוכח העובדה שפיטנגו מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-2 מיליארד דולר (לפי נתונים שהיא מפרסמת). פיטנגו עצמה הצליחה להיחלץ מהכותרות בזמן מאוד קצר, למרות שברכה עשה את מה שנטען במסגרת תפקידו הבכיר בקרן. 

עד היום הם מסרבים להשיב בפיטנגו לשתי שאלות: האם מינו דוח בדיקה להתנהלות ברכה ושנית האם יצא לגמרי מהקרן או שפשוט הפסיק להיות מנהל פעיל – אבל עדיין מקבל אחוזים מההשקעות בה

ולא רק פיטנגו. ברכה מתאר אמנם טראומה וחשבון נפש ותקופת אבלות אבל מלבד המילים הללו – עולה שברכה חזר לשגרה די מהר. ב"ישראל היום", למשל, במסגרת פרויקט מיתוג ממומן שאחראי לו היחצן ברק רום קיבל ברכה בתחילת ספטמבר את הכותרת הבאה:  "טיול שחרור: רמי ברכה כמודל לחיקוי". זה היה אייטם על טיול אחרי צבא לפצועי ונכי צה"ל שהוביל ברכה (שנפצע קשה במלחמת לבנון). ברכה מתנדב התברר שם באגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל בפרויקט משותף לאלע ל. התנדבות היא דבר מבורך. וברכה בוודאי עושה מעשים טובים. אבל מודל לחיקוי זוהי אמירה מעט מרחיקה לכת. באחת השורות בסיום האייטם נכתב: היכנסו לקישור לקריאה נוספת אודות עמותת הידידים של פצועי צה”ל ופועלו של רמי ברכה בעמותה.

פועלו של ברכה בימים אלה אינו מסתכם בתחום הפילנתרופיה. אחרי שהתאושש מהאבל שבו זרמו מנחמים רבים לביתו כפי שהעיד, הוא חזר להשקיע בכעשרה מיזמים, והשלב הבא זה להקים קרן השקעות. "אז בסך הכל, החיים שלך נשמעים ממש בסדר", אומרות לו המראיינות. והוא משיב: "הטראומה עוד שם. אחרי הפציעה הרגשתי שלם, לא הרגשתי שבור. אין לי פוסט טראומה מהפציעה. מהסיפור הזה יש לי פוסט טראומה". 

"רציתי לברוח"

אז אולי כדאי להזכיר לברכה למי יש עוד פוסט טראומה. נגיד לנשים שנחשפו בתחקיר של ענבל אורפז "דה מרקר" אודות הטרדות מיניות בתעשית ההייטק. למרות ששמרה על אנונימיות של כל המעורבים, היה שם תיאור שמאוד הזכיר את מעלליו של ברכה שנחשפו לאחר מכן ב"עובדה".

אשת הון הון סיכון ששמה דנה סיפרה לאורפז כך:  "הפגישה עם השותף הבכיר התקיימה בצפון תל אביב, בבית קפה יוקרתי לא רחוק מהמשרד של הקרן, אחר הצהריים. מבחינתי זה היה נטו מקצועי. עשיתי את הפיץ', דיברנו על איך אנחנו יכולים לשתף פעולה. פתאום הוא מתחיל לספר לי את הסיפור האישי שלו. עשיתי פאוזה והקשבתי לו, היה לי חשוב לייצר אמפתיה כדי שהאווירה תהיה חיובית. 

ברכה מתאושש מהר. ב"ישראל היום" למשל, במסגרת פרויקט יח"צני קיבל ברכה בתחילת ספטמבר את הכותרת:  "רמי ברכה כמודל לחיקוי"

"חיכיתי שהפאוזה האישית תתחבר חזרה למקום המקצועי, אבל זה לא קרה. הוא אמר שיופי שאני מקשיבה לו, ושם לי יד על הרגל. קפאתי. שיניתי את הישיבה, הרגשתי לא בנוח. ועוד פעם, היד שלו על הרגל שלי. זה קרה שלוש פעמים. אחרי שעה אמרתי לו שאני צריכה ללכת. הבנתי שאני מטומטמת ואני חייבת לעוף משם. הוא לא התווכח. רציתי לברוח. הוא הבין את ההתרחשות. הוא הלך אחרי ובא לנשק אותי וניסה לחבק אותי. קפאתי. אמרתי תודה רבה. הייתי בהלם".

גם ברכה הבין כנראה שזה הוא. כי זמן מה לאחר פרסום התחקיר ב"דה מרקר", שכר חברת חקירות שתעזור לו להתחקות אחרי הנשים שהוטרדו, אחרי היזם שחר קמיניץ, שסייע בהצפת נושא ההטרדות בתחום ההייטק ואחרי עיתונאיות כמו אורפז, הדס שטייף ואנוכי. זאת, אף שלא כתבתי עד אותו רגע מילה על ברכה ושמעולם לא עבדתי על תחקיר בעניינו. 

התיאורים של הנשים האלו נשמעים אולי עניין של מה בכך – אבל צריך להבין. פיטנגו היא אחת מקרנות ההון סיכון הגדולות בישראל. ורמי ברכה כשותף בה היה מבכירי התעשייה. כשהוא מנסה לנשק מישהי בכח והיא נחלצת ממנו – הוא יכול לעבור הלאה בקלות. אבל עבור יזמית בתחילת הדרך נסגרה דלת מאוד חשובה. ולא רק שהדלת הזו נסגרה, אלא שגם הביטחון העצמי שלה שתוכל להיכנס בדלתות אחרות נפגם באופן קשה. על זה ברכה לא עשה חשבון נפש וגם לא ייעשה. הרבה יותר קל לצייר נשים כנחשות מלאות ארס.