איך זה שכוכב אחד מעז? ואיך זה שנוסע אחד מדובאי מייצר שרשרת הדבקה של 180 חולים? קשה לדעת איך נוצרה אותה שרשרת הדבקה ארוכה ממשק כנפי הפרפר של אותו ישראלי ששב מדובאי ושדווחה אתמול – אבל אפשר לדעת את הסיבות לשובו של אותו חולה קורונה: הפקרות ממשלתית ותקשורתית.
כ-529 חולי קורונה חזרו מדובאי בין ה-1 לדצמבר ל-11 בינואר – והיא עומדת בראש טבלת יעדי יבוא הקורונה. מארה"ב למשל שבו רק 237 חולי קורונה באותה תקופה, מאוקראינה 238 ומסיישל 28. הרכבת האווירית האדומה של חולי קורונה החלה קצת לאחר פתיחת קו הטיסות הישיר לדובאי. ההתלהבות מהסכמי השלום לצד עבודת השיווק האינטנסיבית של ראש הממשלה, הצמא לטיסות והחזרת התיירות, הובילה לגל של נוסעים למדינה.
למרות בקשות של בכירי משרד הבריאות כבר בתחילת דצמבר להגדיר את דובאי כמדינה אדומה, לאור שיעור החולים המטפס שחוזר משם, שר הבריאות יולי אדלשטיין ושר החוץ גבי אשכנזי סירבו לעשות זאת, מחשש ליצירת משבר מדיני מול הידידה החדשה.
"לפי נתוני התחלואה המיובאת מחודש נובמבר, וכמות הנוסעים העתידה בחודש דצמבר – איחוד האמירויות הוא מוקד תחלואה עתידי משמעותי שחשוב למנוע אותו. כשרואים את התחזית הזו – אין סיבה להמתין ולראות את התחלואה גואה ואז לעשות מעשה. צריך להיות פרו-אקטיביים ולמנוע אותה", הזהירה ראש מערך שירותי הבריאות, ד"ר שרון אלרועי פרייס בתחילת דצמבר. חברות התעופה, כמו ישראייר, שהטיסו עשרות אלפי ישראלים ליעד ב-60 טיסות שבועיות, נעמדו גם הן על הרגליים האחוריות.
ערוצי הטלוויזיה המרכזיים גם לא טמנו את ידם בצלחת. אחרי חצי שנה של דיווחים על קשיי הקורונה ותחלואיה, הם עטו כמוצאי שלל רב על היעד החדש ושידרו ללא הפסקה כתבות צרכנות ויחצנות על אפשרויות התיירות במוקד התחלואה החדש, ממלונות יוקרה שהציגה נגה ניר נאמן בחדשות 13 ועד אטרקציות אקסטרים עם דני קושמרו (שאף הוא חזר בטיסה עם חולי קורונה).
במקביל, גורמים עסקיים כמו בנק לאומי ובנק הפועלים הזדרזו לקיים ועידות בשילוב העיתונים הכלכליים וערוצי הטלוויזיה, ושלחו עשרות עיתונאים למקום. ז'אנר נוסף של כיסוי תקשורתי לדובאי הגיע מכיוון העיתונות השופרית כמו ערוץ 20, ששלח את שלושת המוסקטרים, ינון מגל, שמעון ריקלין ואראל סג"ל באדיבות סוכנות תיירות, כדי לחגוג את ההסכמים שהביא ראש הממשלה, כולל ראיון בשידור ישיר איתו.
כל זה נשמע עמוס למדי, ואינכם טועים. במשך חודש וחצי, מדי ערב, קיבלו אזרחי ישראל מנה הגונה של הפנטזיה המפרצית בווריד באמצעות עשרות עיתונאים. נתניהו לא יכול היה להיות מרוצה יותר.
אחרי צלילה בסקרים וטרום קבלת החיסונים, סוף סוף זכה לסיקור חיובי חסר תקדים ליעד החדש שפתח, והוא דאג להדהד זאת ברשתות. במצטבר, כפי שחשפנו במקום, מדובר היה ב-3,200 כתבות בחודש על דובאי, לעומת 3,400 בסך הכל על אבטלה ופשיטות רגל. ככה נראית חוסר פרופורציה. והתוצאה: כ-70 אלף ישראלים טסו לדובאי עד תחילת הסגר, אחד מכל שלושה נוסעים, בעשרות טיסות שבועיות. בכל אותם דיווחים מפתים, עניין התחלואה הגוברת והעובדה שהמקום הפך למוקד הדבקה עולמי וחופשי, בקושי הוזכרו.
עברו עוד שבועיים של יבוא חולי קורונה עד שהובן גודל האסון. רק ב-20 בדצמבר, ומתוך ניסיון להימנע ממשבר דיפלומטי, הכריז שר הבריאות שכל המדינות אדומות. ואם כל המדינות אדומות, אז גם איחוד האמירויות שעד כה נזהרו בכבודה.
בעקבות אותה הכרזה כל מי ששב מדובאי או מכל יעד אחר נאלץ להיכנס לבידוד של 14 יום או לבצע שתי בדיקות, שייצאו שליליות. האם הכרזה על הצעד הזה מוקדם יותר היתה מונעת את אותו מדביק סדרתי?
הרצון של נתניהו ושלוחיו בתקשורת להחמיא להסכם השלום שהביא, בנוסף לאינטרסים המסחריים של גורמים עסקיים שרצו לשווקו כיעד תיירות והשקעות חדש, וכלי תקשורת שונים שנענו לכל אלו ברצון רב – עודדו רכבת אווירית ליעד אדום ויבוא תחלואה לארץ. ההכרזה על כל המדינות כאדומות, כמו גם הסגירה של נתב"ג כעת היא מעט מדי ומאוחר מדי, לאחר שנסחטו היטב פירות השלום עבור כל מי שהיה לו אינטרס. עד כמה מאוחר מדי? יותר מ-50 אחוז מהמקרים המאומתים החדשים הם של המוטציה הבריטית, מרביתם יבוא אישי דרך נמל התעופה כפי שהודה פרויקטור הקורונה נחמן אש בראיון.
איך נדבקו 180 חולים מנוסע אחד? לא יודעים, אבל יש לנו אלפי דקות מסך על דובאי לחלק להם.
