בתחילת מרץ יצאתי לסייע בקמפיין של ברני סנדרס בארצות הברית. היינו אחרי קמפיין בארץ להעברת תקציב מדינה חברתי, ורצינו ללמוד ולראות איך זה עובד באמריקה.
פנייה מרכזת המחוז של הקמפיין שהייתה צריכה מתנדבים שיוציאו את המצביעים מהבתים, הובילה אותנו לעירייה בשם פלינט במישיגן. פלינט היא לא סתם עוד עיר אמריקאית, מדובר באחת העיירות העניות ומוכות הגורל בארצות הברית. עיר שתושביה הורעלו במשך שנים בגלל צנרת מים שהפכה את מי הברז ללא ראויים לשתייה, וזאת מבלי שידעו.
העיירה הזו היתה עבורי ועבור שני ישראלים נוספים בית ספר לפעילות שטח פוליטית. עם תוכנת מחשב פשוטה ומתנדבת מקומית, עברנו מדלת לדלת. והאמת, הפסדנו. אבל בדיעבד, אחרי חודשים התברר שההפסד הזה הפך לניצחון – קודם ניצחון גדול ואחר כך ניצחון אדיר.
כאשר הקורונה היכתה בפלינט, אותם מתנדבי דלת לדלת הפכו לצוותי סיוע של ממש. הם חילקו מזון, מים וסייעו בהסברה שהייתה קריטית בתחילת המגפה. הם ידעו להגיע לכל משפחה פיזית, אבל בעיקר רגשית ויכלו לעשות את מה שהממשל הפדרלי לא טרח. הם נתנו מזור במקומות שהממשלה הסתלקה והפקירה.
בנובמבר 2020 פלינט הייתה אחת מאותן ערים שאחוזי ההצבעה שהביאו פעילי תנועות השטח הפרוגרסיביות, הובילו לניצחונו של ביידן. כך גם בדטרויט השכנה, בפילדלפיה ובאטלנטה.
תהיו אתם השינוי
כיום ישראל נמצאת בהתפוצצות אנרגיה עצומה שמקיפה את הגשרים והצמתים בכל רחבי הארץ. אלפים יוצאים לרחובות וממלאים את הכיכרות בכל שבוע. בדומה לארצות הברית, המוחים דורשים שינוי ולקיחת אחריות של הממשלה.
עד עכשיו האנרגיות הללו עדיין לא מתורגמות לפעילות פוליטית ובימים האחרונים, עם דעיכה מסוימת בתשומת הלב הציבורית ובמספרי המוחים, גם החל להתגנב חשש שאולי בסופו של דבר המחאה תדעך והמסרים יתמוססו. אולי הכל היה לחינם? אולי האנרגיה היורדת אומרת שאנחנו עם הפנים לעוד תבוסה?
האמת מסובכת יותר. אם באמת המוחים הם "האנשים להם חיכינו" או "התקווה", הם יהיו מוכרחים לעבור שינוי מחשבתי, לעבור מהתפוצצות אנרגיה ברחובות לארגון סיזיפי. אם ידעו למנף עכשיו את השטח, להפוך את קבוצות הוואטסאפ, את התארגנויות הפייסבוק, את רשימות הטלפונים לקבוצות ענק של אנשים שיתפרסו במאות אלפי נקודות ויקיימו שיחות עם מאות אלפי אנשים, אולי אז הם באמת יוכלו להביא את השינוי.
אנשי המחאה חייבים להבין את מה שאנשי המחאה החברתית הקודמת לא השכילו להפנים – מה שקורה עכשיו הוא רק הקדימון, התשתית, הבסיס להצלחה. עכשיו הם חייבים לתרגם את הכוחות להפעלת תנועת שטח משמעותית שתגיע לאוזניהם ולבבותיהם של שאר אזרחי המדינה בכל השכונות בארץ, ובמיוחד באלו שהמדינה הפקירה.
אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, חברת הקונגרס מניו יורק שהפכה לסמל של ארגוני השטח הפרוגרסיביים בארה"ב, אמרה מיד בתום הבחירות "אם אתה לא דופק על דלתות, אם אתה לא באינטרנט ואתה רק בטלוויזיה ובמייל – אתה לא עושה קמפיין". אולי כדאי ללמוד משהו מפעילי סנדרס המובסים-מנצחים, שהפסידו בקרב אבל ניצחו במערכה. אולי כדאי שבמקום לחפש אחר הקוסם החדש של מחנה השמאל-מרכז, נחזור שוב לעבודת שטח סיזיפית וקשה, מתוך שכנוע פנימי עמוק. רק היא תביא בסוף את השינוי.
הכותב הוא מנהל ב"מרכזים לצדק חברתי", המקדמים קמפיין להעברת תקציב מדינה חברתי
