כ-40 יום לפני הבחירות, המצביעים הערבים עדיין סקפטים לגבי יכולתם להשפיע על האופוזיציה. הכמיהה לכך שהעלאת אחוז ההצבעה בקרב הערבים (שירד מ-63 אחוז ב-2015 ל-49.2 אחוז בבחירות האחרונות) תביא לניצחון האופוזיציה היא מטעה, ונראה שנועדה בין היתר להטיל את האשמה על הערבים בהפסד הצפוי של המחנה, שזכה בבחירות האחרונות רק ב-45 מנדטים.

גם היחלשות הרשימות שמייצגות את הציבור הערבי, שירדו מ-13 ל-10 מנדטים, לא גרמה לאופוזיציה לנצח את הבחירות – אז כחול לבן ומרצ זכו כל אחת בתמיכה של כמעט מנדט ביישובים הערבים.

המגמה בחברה הערבית מצביעה על היחלשות המפלגות: מאז 1999 הולכות המפלגות ונחלשות ביכולתן להניע את המצביעים לקלפיות (בחירות 2001 היו ישירות והתמודדו בהן אריאל שרון מול אהוד ברק, רק שלאחר אירועי אוקטובר 2000 היתה קריאה להחרים את ברק). רוב מחקרי העומק שנערכו בשני העשורים האחרונים מצביעים דווקא על פוטנציאל הצבעה שמגיע לכ-80% מהקולות. במקביל לירידה בשיעורי ההצבעה התמיכה ברשימות שמייצגות את הציבור הערבי ירדה בבחירות האחרונות לכ-71% מהמצביעים בישובים הערבים והדרוזים.

הרשימה המשותפת מנמיכה ציפיות 

ההחרמה האידיאולוגית התחזקה בעקבות המשבר ברשימה המשותפת שהובילה לפיצולה, ומהתסכול אצל האזרח הערבי שנגרם כתוצאה מחקיקת חוקים גזעניים כמו חוק הלאום וחוק קמיניץ. האכזבה גרמה לקריסה באחוזי ההצבעה נתפסה כשהענשה של ארבעת המפלגות המובילות שהרכיבו את הרשימה. שתיים מהן, בל"ד ורע"ם, כמעט לא עברו את אחוז החסימה. הקמפינרים שיווקו את הכישלון בכך שהציבור דורש מהם להקים מחדש את הרשימה המשותפת. כשזו שוב הוקמה לאחר התבזות של ראשיה במשא ומתן שממנו נידף ריח של כיסאולוגיה, היא תצטרך לגייס עכשיו לפחות 50 אלף קולות כדי לשמור על עשרת המנדטים שלהם זכו שתי הרשימות בבחירות באפריל. היעד ב 2015 היה 15 מנדטים, בשלב זה לא נקבע אפילו יעד לקראת הבחירות.

---

הכמיהה לכך שהעלאת אחוז ההצבעה בקרב הערבים (שירד מ-63 אחוז ב-2015 ל-49.2 אחוז בבחירות האחרונות) תביא לניצחון האופוזיציה – היא מטעה

החשש מאובדן מצביעים לעומת הבחירות האחרונות נובע מההרכב החדש של הרשימה המשותפת: בבחירות הקודמות התמודדו שני מועמדים מרהט שמשכו לשתי הרשימות כ-13.5 אלף קולות, ברשימה המשותפת שניהם הודחו. משלושה חברי כנסת ברשימה המשותפת של 2015 ייצוג הנגב נדחק כעת למקום ה-11 הגבולי. עתה, ללא מועמד בן העיר רהט תצטרך הרשימה המשותפת לגייס תמיכה רחבה ביישוב הערבי השלישי בגודלו וביישובי הנגב.

גם בל"ד שנחלשה מארבעה מנדטים ב 2015 לשני מנדטים -2019 איבדה לקראת הרכבת הרשימות מאגר אלקטוראלי בדמות מאזן גנאים, ראש עיריית סכנין לשעבר ויו"ר וועד ראשי הרשויות הערביות לשעבר. בבחירות באפריל הצליחה רשימת בל"ד רע"ם לגייס למעלה מ-10 אלפים קולות בעירו של ג'נאים סכנין. עתה תומכיו יושבים על הגדר והרשימה המשותפת תצטרך לשכנע אותם ללכת לקלפי ולהצביע עבורה.

התמיכה ברשימות שמייצגות את הציבור הערבי ירדה בבחירות האחרונות לכ-71% מהמצביעים בישובים הערבים והדרוזים

ואם זה לא מספיק, הודיעה התנועה האסלאמית בטייבה – שהביאה בבחירות האחרונות כ-6,000 קולות – שהיא מחרימה את הבחירות בעקבות הדחת ח"כ עבד אל-חכים חאג' יחיא מהרשימה המשותפת. בערים גדולות כמו נצרת ושפרעם עדיין לא נערכו לבחירות. בחיפה, העיר של יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה, קיים מאגר של 25 אלף קולות של אזרחים ערבים. בפועל, בבחירות באפריל הצביעו לחד"ש רק 7,319 אנשים ולבל"ד 1,464. בנצרת עירם של שני מועמדים: ח"כ מטאנס שחאדה והיבא יזבק ראש העיר עלי סלאם לא מתגייס בעדם. שתי הרשימות זכו בבחירות האחרונות בעיר רק ב 18632 קולות. באום אל פחם, שנחשבת למעוז התנועה האיסלאמית תמכו דווקא במועמד חד"ש בן העיר ד"ר יוסף ג'בארין והצביעו עבור חד"ש-תע"ל 12,381 אנשים ורק 1,911 לרשימת בל"ד-רע"ם, שמזוהה עם התנועה האיסלאמית.

הרכב הרשימה מאתגר כעת את קברניטי הרשימה המשותפת, שמקווים שהמצביעים ינועו בהמוניהם בעקבות האיחוד מחדש. מה שבטוח שהציפיה להשיג 15 מנדטים הונמכה ועתה המאבק הוא על 12-13 מנדטים, בדומה ל-2015.

הזליגה למפלגות היהודיות

רוב הציבור אינו מודע לכך שיש שתי רשימות נוספות שמתמודדות מול הרשימה המשותפת. שתיהן לא צפויות לעבור את אחוז החסימה, אך עלולות לשרוף עשרות אלפי קולות. מפלגת "האיחוד העממי" שמוביל פרופ' אסעד גאנם, מרצה באוניברסיטת חיפה ומפלגת "כראמה ומוסאוא" בראשות העיתונאי מוחמד סייד. שתי הרשימות תוקפות את הרשימה המשותפת ודורשות שותפות בהנהגת הציבור הערבי ובקבלת החלטות. התקשורת הערבית, ברובה, מעניקה לשתיהן כיסוי נרחב וחיובי בהשוואה לסיקור שמקבלת הרשימה המשותפת.

מלבד הקולות שיוענקו למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, גם הזליגה של קולות ערבים לרשימות יהודיות כנראה לא תפסק. מנהיג ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הבין שההסתה נגד ערבים לא מביאה לו יותר מחמישה מנדטים, ומהמר הפעם על הסתה נגד חרדים ונוגס מהמנדטים של כחול לבן. ליברמן  כבר נערך לגייס קולות גם בישובים הערבים וכבר הספיק לערוך כנס בחירות באחרונה בשפרעם בנוכחות ראש העיר לשעבר עורסאן יאסין וח"כ לשעבר חמד עמאר.

ח"כ עיסאווי פריג', שזקף לזכותו את שיעור ההצבעה הגדול עבור מרצ בישובים הערבים ספג מכה בעקבות המיזוג עם אהוד ברק. גם כחול לבן, ש"ס, הליכוד והבית היהודי מגייסים תמיכה בהם. מנהיג כחול לבן בני גנץ פונה לתקשורת הערבית ומבקש להתראיין ולהעלות קמפיינים.

הקמתה מחדש של הרשימה המשותפת מסוגלת לחזק את האופוזיציה בכ-3 מנדטים. זה לא מספיק. הציבור הערבי מבין שבשביל לנצח את הימין הקיצוני לא מספיק לארגן מחדש את מחנה השמאל. לא מדובר רק בהחלפת המנהיגים – אלא בצורך לעדכן את החזון. זה כבר לא מספיק להחליף את עמיר פרץ עם אהוד ברק ובני גנץ, מחנה האופוזיציה חייב להציג חזון חדש שיאפשר לשני העמים להאמין לו. חזון ההפרדה הלאומי, לוחמנות והסתה לא יספיקו לנהל את המדינה. 

המצביע הערבי פלסטיני, שרובו נמצא באינטראקציה יומית עם היהודים והפלסטינים בשטחים, מבין ששני העמים זקוקים לחזון חדש. חזון שיסיים את הכיבוש ללא הפרדה של שני העמים, חזון של מרחב דמוקרטי, בו יממשו שני העמים את ההגדרה העצמית שלהם ללא כיבוש וטרגדיות. מרחב רב תרבותי, בו יושקעו כספי המסים בצדק חברתי ולא בכיבוש ומלחמות. המקום הייחודי של הערבים פלסטינים אזרחי ישראל יחייב אותם להוביל בעתיד תהליכים במקום להגיב למציאות שנכפית עליהם.  

התפלגות הקולות למפלגות היהודיות ביישובים הערבים (27.3 אחוז מסך קולות הערבים):