יום רביעי, 6:40 בבוקר, באלבום ובנו יפת, בן ה-6, יוצאים מביתם ברחוב הקונגרס בתל אביב לכיוון התחנה המרכזית החדשה. ״אנחנו הולכים לקו 47?״, שואל יפת את אביו. ״כן, הימי מחכה לנו שם. היום היא תיסע איתך״, הוא משיב. הימי היא אימה של מסגנה בת ה-6. היום תורה ללוות את ילדי כיתה א' במסע הארוך אל בית הספר אלחריזי בצפון העיר.
בכניסה לתחנה המרכזית אנחנו פוגשים את הימי ומסגנה, כעבור כמה דקות מצטרפת פניאל. ״אנחנו מאחרים״, צועקת מסגנה, ״האוטובוס הגיע, בואו נרוץ!״. בקומה העליונה של התחנה המרכזית משתרך תור ארוך בכניסה לקו 47, הילדים רצים קדימה והימי מתקשה לעמוד בקצב. האוטובוס יוצא לדרך, 45 דקות נסיעה ועוד עשר דקות הליכה מתחנת האוטובוס אל בית הספר.
באותו זמן עושות סאסאן ורות, האחיות הגדולות של יפת והימי, תלמידות כיתה ה׳, את הדרך לבית הספר אלחריזי בהסעה שאוספת אותה מהבית. תוך חצי שעה היא תגיע לבית הספר.
״כל בוקר יפת שואל אותי למה הוא לא יכול לעלות עם אחותו להסעה", אומר באלבום. ״אין לי תשובות לתת לו. לילד בכיתה א׳ זה לא מובן, וגם לי זה לא מובן. אני מנסה להפוך את הנסיעה לחוויה נחמדה עבורו כי אני רואה כמה הוא פורח בבית הספר. בגוונים הם לא לומדים טוב הם. המורים לא מקדמים אותם".
לפני שנתיים אישרה עיריית תל אביב לשבעה תלמידים לעבור מבתי ספר בדרום העיר, שבו לומדים בעיקר ילדיהם של מהגרי עבודה, אל בית הספר אלחריזי. "בתי הספר האלה משמרים הפרדה בין הפליטים לבין הישראלים ולא משאירים מקום לילדים שלנו לפגוש את החברה הישראלית", אומר באלבום. "נלחמתי שסאסאן תצא משם".
ההורים פנו לעירייה וביקשו לארגן לילדים הסעות לבית הספר. העירייה נענתה בחיוב ואישרה להעלות את הילדים להסעות של החינוך המיוחד, למרות שהם לומדים בכיתות רגילות.
בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, כשההורים ביקשו לעלות להסעה את ילדיהם שהחלו ללמוד בכיתה א' – הם סורבו, למרות שמדובר בסך הכל בארבעה ילדים. זה הכל. הנהג טען בפניהם שאין אישור מהעירייה להסיע אותם לבית הספר. רכב ההסעות לא מלא, ויש בו מקום לעוד שישה תלמידים.
הקשחת עמדות
"היה לי ברור שפניאל תלך ללמוד באלחריזי כמו האחיות שלה, זה בית ספר טוב והיא אוהבת אותו", אומרת יורסלים.
"אנחנו מנסים לעודד אותה למרות הקושי בנסיעה בתחבורה ציבורית. היא עייפה ומבולבלת, לא מבינה למה האחיות שלה נוסעות בהסעה והיא לא. וגם לנו זה קשה, לנסוע שעה הולך ויותר משעה בחזור בגלל הפקקים. זה ארבע שעות נסיעה ביום, ממש עבודה במשרה מלאה".
ההורים טוענים שהעירייה לא יידעה אותם שלא יוקצו הסעות עבור ילדיהם הקטנים. ״הדבר שהכי מתסכל זה האטימות״, אומר באלבום. ״אמרתי להם אין לי רכב, אני עובד, אני לא יכול לקחת את הילד כל יום. לא הקשיבו לנו. ביקשנו להחליף, שהגדולים יסעו לבד בתחבורה הציבורית והקטנים בהסעות, אך הם סירבו. הצענו לשלם על ההסעות, אפילו פנינו לחברת ההסעות עצמה, אך שום דבר לא עזר. אמרו לי תגיד תודה שהבת שלך קיבלה הסעה ואם לא מתאים לך תחזיר את הילד לגוונים״.
אולי יעניין אותך גם:
באלבום: "ביקשנו שהגדולים יסעו לבד בתחבורה הציבורית והקטנים בהסעות, אבל העירייה סירבה"
״כנראה שהעירייה חוששת שהסכר יתפרץ", אומר עו״ד הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה. ״בעבר מחלקת החינוך קיבלה מעט פניות ולכן היא נענתה להן, ועכשיו כשהאחים הקטנים הולכים בעקבות הגדולים, העירייה מבינה שזה מצב שיכול לפרוץ את מדיניות הסגרגציה שהושרשה. כך, בעוד שבעבר העירייה הבינה את הצורך ומימנה הסעות במקרים מסויימים, קיימת הבנה אצל העירייה שיש דרישה רחבה אצל מבקשי המקלט ללימוד שוויוני ולכן הקשיחו עמדות. כך אח אחד זוכה למימון והשני לא״.
באוגוסט 2021 הגישו הקליניקה למשפט ומדיניות יחד עם האגודה לזכויות האזרח, ספריית גן לוינסקי וארגון א.ס.ף עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשמם של כ-750 ילדים של מבקשי מקלט, נגד מדיניות ההפרדה הנהוגה במוסדות החינוך. בתל אביב יש כ-3,000 ילדי מבקשי מקלט עד גיל 18. בשכונת נווה שאנן 99 אחוזים מתלמידי בתי הספר הם במעמד של מבקשי מקלט, בשכונת התקווה – 92 אחוזים, ובשכונת שפירא 65 אחוזים. בתחקיר "הארץ" מ-2020 עלה כי כ-91 אחוז מילדי מבקשי המקלט לומדים בבתי ספר שבהם אין תלמיד ישראלי אחד.
.
בזמן הגשת העתירה הצטרפנו להפגנה שנערכה מול עיריית תל אביב ושמענו מהורים על הקשיים השפתיים והרגשיים שאיתם מתמודדים ילדי מבקשי המקלט בבית הספר הייעודיים. "אין לנו תלונות למורים ולצוות בית הספר. הם עושים כמיטב יכולתם לחנך את ילדינו", אמר לנו אחד ההורים, "אבל לאיזה הישג אפשר להביא כיתה שלמה שלא יודעת עברית? אני חושש שילדי ינשרו ממערכת החינוך בהמשך, שלא יצליחו להסתדר, שלא יגיעו לאקדמיה. עכשיו הם על אפס, על מינוס, נשארו ברמה של מחסן ילדים".
״רות למדה בבית ספר 'קשת' עד כיתה ב' ולא ידעה כלום, לא לקרוא ולא לכתוב, זה היה נורא", אומרת מסנגה. "גם כיום, שנים אחרי שעברה לאלחריזי היא מצמצמת פערים. אין מה להשוות את רמת ההשקעה בתלמידים, זה שווה את כל הקושי".
ביולי האחרון דחה בית המשפט את העתירה וקבע כי מדיניות העירייה לשבץ ילדים לבתי ספר על פי קרבה למקום מגוריהם היא חוקית, ולא הוכח שהיא פועלת ממניעים זרים. סוגיית ההסעות שלתה בעתירה זכתה מהשופט ארז יקואל להתייחסות, כשאמר שניתן למצוא לה פתרון יצירתי.
"בית המשפט המחוזי הכשיר את קיומם של מוסדות חינוך נפרדים לילדים הנבחנים בגזעם, במוצאם ובצבע עורם, בלי לדון בזכויות החוקתיות לשוויון ולשוויון הזדמנויות בחינוך, בהשלכות ההפרדה ובטובתם של הילדים. הוא גם התעלם מכך שאפליה נבחנת במבחן התוצאה", אומרים עו"ד חסין ורייכמן. "התוצאה ברורה: ארבעה בתי ספר ועשרות גני ילדים שאוכלוסייתם שחורה כולה. השלכותיו של פסק הדין פוגע אף בעתידם, ומקבע את המשך דרכם בשכבות החלשות, תוך ניכור מהחברה הכללית וללא סיכוי של ממש להתערות בה".
העירייה: "לא יכולים לסייע"
בשבוע שעבר הגישו העותרים ערעור לבית המשפט העליון ובו טענו כי המחוזי נמנע מהתמודדות עם טענת האפליה שעלתה בעתירה. המערערים מבקשים מבית המשפט לאסור על קיומן של מסגרות חינוך נפרדות ולהורות לעיריית תל אביב ליישם מדיניות שיבוץ ושילוב אשר תבטיח את חובתה החוקית לספק חינוך איכותי ושוויוני לכלל ילדי העיר, הכוללות הסעות לבתי הספר אינטגרטיביים.
"ההפרדה במוסדות החינוך בתל אביב יוצרת הדרה, חוסר שיוויון ופערים שירדפו את הילדים שלנו לאורך שנים רבות", נמסר מפורום הורים מבקשי המקלט בתל אביב. "הגזענות הממסדית הזו לא מייצגת את תושבי תל אביב ולא את החוק הישראלי. אנחנו מאמינים שבית המשפט העליון ידע לדרוש חינוך שיוויוני גם בשביל הילדים שלנו, שנולדו וגדלו בישראל".
פורום הורים מבקשי מקלט: "ההפרדה במוסדות החינוך יוצרת הדרה, חוסר שיוויון ופערים שירדפו את הילדים שלנו שנים רבות"
"הילדים וההורים מבינים כי הדרך שלהם להצלחה עוברת דרך בתי ספר אינטגרטיביים", אומר עו"ד רייכמן. "יש בתי ספר שמוכנים לקבלם בשמחה אך החסמים הכלכליים מונעים מהם את היכולת לממש את החלום ואת זכותם".
מעיריית תל אביב נמסר לנו כי "אל ההסעה המדוברת זכאים לעלות רק תלמידי החינוך המיוחד". אלא שסאסאן ורות ותלמידים נוספים אינם שייכים לכיתות החינוך המיוחד באלחריזי.
עוד נמסר מהעירייה: "בהתאם להחלטת בית המשפט, ההורים יכולים להגיש בקשת העברה לבית ספר אחר, למרות שבאזוריהם מצוי בית ספר קהילתי קרוב. בכל המקרים בהם משפחה המתגוררת בעיר מבקשת להעביר את ילדה לבית ספר שאינו נמצא באזור הרישום שלו מובהר מראש שההעברה אינה כוללת זכאות להסעה.
"נבהיר כי העירייה היא לא זאת שקובעת את הקריטריונים לזכאות להסעה. הצגנו בבית המשפט פתרון לפנים משורת הדין, לפיו העירייה תסיע את התלמידים (30 אחוז מימון משרד ו-70 אחוז מימון עירייה), לו משרד החינוך יכיר בהם כזכאים. לצערנו משרד החינוך לא הסכים להכרה זו, ולכן אין באפשרות העירייה לסייע. בכל הנוגע להסעות פרטיות, הרי שההורים רשאים לארגן הסעה פרטית, דבר אשר נעשה ברחבי בעיר על ידי הורים שילדיהם אינם זכאים להסעה ובוחרים ללמוד שלא בבית הספר האזורי הקרוב לביתם".
