"אתה לא מאמין מה הם עושים לי", מקדם את פניי אדם בפתח בניין עיריית נצרת. פניו זועפות, בידיו ניילונית עמוסת מסמכים דהויים שנועדו לסייע בהוכחת טענותיו. "קיבלתי דו"ח 500 שקל. אין אפשרות לשלם אותו. תוך כמה ימים מגיעים אליך בריונים של חברת הגבייה הביתה, דורשים 2,500 שקל. אני הולך עכשיו לראש העיר, אם זה לא מסתדר, חכה חכה, אני חזק בתקשורת".
צהרי יום שלישי. ברוכים הבאים לעיריית נצרת. חשיפת שחיתויות אינה היעד המקורי לשמו כיתתנו רגלנו. עוד מעט תיכנס לכאן פמליה בראשות שר התיירות אסף זמיר, לצד הח"כים אחמד טיבי והיבא יזבק, תושבת המקום.
הם יגיעו לכאן ממוקדי מטרה: כעיר המושתתת על תיירות, נצרת קורסת. עסקים מושבתים. המוני מובטלים. כסף אין. רגע לפני שתתנדפו מהכתבה בפיהוק ארוך, קבלו הבטחה – הפוליטיקה מיד תצוף. ההצגה מתחילה.
בניין העירייה לא משקף את זעקות השבר של השוכנים בו. אם משרד הפנים היה עורך תחרות, ללא ספק השירותים בעיריית נצרת היו לוקחים בהליכה.
בקצה המסדרון מסתובב מוחמד עואייסי, ממלא מקום ראש העיר. "יש לנו 50 אחוז אבטלה בגלל הקורונה, ואף אחד לא נותן לנו גרוש. לא התייחסו, כאילו אנחנו לא קיימים על המפה", הוא אומר בכאב. "הזרימו כספים לירושלים, לטבריה, לאילת… למה שכחתם את עיר הקודש נצרת?". בהמשך יתבררו נתונים יותר מדויקים: כ-28 אחוז מתושבי נצרת מובטלים בימים אלו.
מי עוזר לכם בכנסת?
"אף אחד".
סמיר סעדי, סגן ראש העיר ומחזיק תיק הרווחה, הרבה יותר ממלכתי לעומתו. "נצרת חשובה לכולם״, הוא קובע. ״אם רוצים הצלחה, צריך שיתוף פעולה עם הממשלה. יש לנו תקווה שיהיה שוויון תיירותי".
בינתיים, אולם המליאה הולך ומתמלא. חברי מועצה, מנהלי מחלקות, גזברים ועובדים, ובעיקר, בעלי עסקים, שיהפכו לניצבים מרכזיים בהפקה מושקעת.
"אף אחד לא נותן לנו גרוש, כאילו אנחנו לא קיימים על המפה", אומר ממלא מקום ראש העיר. "הזרימו כספים לירושלים, לטבריה, לאילת… למה שכחתם את עיר הקודש נצרת?"
עם הנוכחים נמנים מנהלי מלונות של מאות חדרים; בעלת גסט האוס עם 10 חדרים; יזמים שהפכו מבנים ישנים לחדרי אירוח; בעלי מפעל ממתקים; ומוכרת בקלאוות. עוד מעט הם יציגו את עצמם בפני האורח ויבכו את מר גורלם.
שלושה מאבטחים חמורי סבר סורקים את השטח לקראת בוא השר. לפתע עיניהם נחה על תיק העבודה של ז' ח', כתב המקומון 'חדיס אל נאס'. "פתח אותו", הם מורים בתקיפות וסורקים את התכולה. ואז נמצא חפץ חשוד. קופסה ובתוכה צנצנת. "זה רק דבש", התחנן העיתונאי עד שהונח לו, אלא שלאחר מכן התברר כי הצליח להערים על מיטב בחורינו. לא מדובר בדבש כי אם בפצצה מתקתקת – מוצר לשיפור חיי המין, אותו הוא נושא צמוד, למקרה שיפגוש את החברה.
ביבי חבר שלי
לפני שבע שנים, מהפך שלטוני התחולל בנצרת. אחרי שנות דור בהן שלטו נציגי מפלגות ערביות, הקים עלי סלאם רשימה עצמאית – או כפי שסגנו מכנה אותה "רשימה חברתית, אנשים שנמאס להם מפונדמנטליסטים ופוליטיקאים" – וסחף את ההמונים.
בבחירות האחרונות מפלגתו זכתה ב-11 מושבים במועצה מתוך 19, והוא הואיל בטובו לצרף נציג נוסף ממפלגה אחרת לקואליציה בראשותו.
סלאם מנהל יחסי איבה ידועים לשמצה עם יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, שעלו לכותרות עוד ב-2015, כשעודה הגיע לתערוכת חג המולד בנצרת וגורש על ידי סלאם בבושת פנים. הטיעון הרשמי של סלאם הוא שאינו מעוניין במעורבות פוליטיקאים, אך האמת ברורה לכל – זו פוליטיקה בפני עצמה.
סלאם מיודד עם ח"כ טיבי. אנשי נצרת, שנסחפו אחרי המנהיג העצמאי, נותנים את קולם בבחירות הארציות לרשימה המשותפת.
"פעם העבודה ומרצ גרפו הרבה מאד קולות בנצרת, אבל הן איבדו את זה", מסביר עיתונאי מקומי. "התושבים לא בוטחים יותר במפלגות ישראליות שייתנו להם שוויון". למרות דבריו על עצמאותו העיתונאית, בפיו רק מילים טובות על ראש העיר. "הוא עושה כל מאמץ. מרגישים שרק התושבים והמבקרים מעניינים אותו".
סאלם שרארה הוא דובר העירייה ועוזר ראש העיר, במקביל. "החלטנו לחסוך תקן", הוא מסביר בנעימות. כמתבקש משני כובעיו, גם לו יש רק מילים טובות על הבוס. "עלי סאלם מקבל את כולם יפה, הוא לא פוליטיקאי. גילה גמליאל הגיעה לביקור בנצרת, מירי רגב הגיעה… אנחנו משתפים פעולה".
״איימן עודה הוא כמעט היחיד שלא ביקר בעירייה. הוא לא משתף פעולה. תמיד יש לו מה להגיד… הוא לא בא לשרת אותנו, אלא את המפלגה הקומוניסטית שלו״
את מירי רגב מקבלים ואת איימן עודה מגרשים?
"עזוב, איימן עודה הוא כמעט היחיד שלא ביקר בעירייה. הוא לא משתף פעולה. תמיד יש לו מה להגיד על ראש העיר והמדיניות שלו. הוא לא בא לשרת אותנו, אלא את המפלגה הקומוניסטית שלו".
בלשכת ראש העיר מכונסים זה עתה כבוד השר זמיר וחברי הכנסת. מבעד לדלת העץ הכבדה נשמעות צעקות רמות. "שיהיה בריא טיבי", מפטיר הדובר. "הוא מדבר באותו טון של נאום בכנסת".
בשעה טובה, הביקור הרשמי נפתח. המשתתפים נעמדים על רגליהם לקבלת פני האורחים. "אני לא מאמין בדו קיום אלא בקיום", מכריז ראש העיר וממשיך להרצאה מלווה במצגת מהודרת – על ההיסטוריה המקומית, המקומות הקדושים, נקודות התיירות, אתגרי השעה ואפליית התקציבים.
לפני הביקור, תפשתי את סאלם כדמות נערצת בנצרת – מנהיג מקומי שובר סטיגמות וחוצה מחנות, שסחף אחריו את לבבות התושבים. מקרוב, איך לומר בעדינות, התדמית מאיימת להיסדק.
סלאם שולט בכולם ביד רמה ("אתה הולך לשירותים? בסדר"); מכה בפטיש נמרצות כשמישהו מעז להפריע לו בהצגה ("אני לא מתבייש להוציא החוצה, כמו גבאי בית כנסת"); ומעניק ביצירתיות תואר מיוחד לכל אחד מהנוכחים-נתינים ("הוא אוהב לדבר הרבה", "המסעדה שלה יפה כמו שהיא יפה").
הקורונה, לטענת סלאם, היא פנטזיה. בנצרת לא מכירים בקיומה. כשמנכ"ל משרד התיירות אמיר הלוי נכנס באיחור, הוא מנסה לחמוק למקומו בשולחן אגב לחיצת מרפק עם הנוכחים. ראש העיר מתעקש על לחיצת יד וקובע, "אצלנו בנצרת אין איסור".
מאוחר יותר, באווירה משוחררת, סלאם שוטח את משנתו. "אני לא מאמין בקורונה״, הוא מכריז. ״מה שקורה זה שכל המדינות הגדולות בעולם רוצות להוריד בין 30 ל-40 אחוז מהאוכלוסייה. תגידו שאני משוגע. עד עכשיו בישראל כל הזמן אומרים 300 מתים, אבל המספר לא זז. איפה הם?" בנצרת אגב התגלו עד כה כ-60 חולים מאומתים, 20 מתוכם החלימו.
את הגל השני הוא מסביר במילים הבאות: "ביבי מנסה לברוח מהכלא ולא מצליח. מה עשה? הכניס את כל המדינה לבית סוהר ונשאר בחוץ. ביבי חבר שלי, אבל אני אומר את האמת". ויש לו גם הוכחה. "אצלי בנצרת אין תקלה אחת. אני בן 69, הולך כל ערב לחמש חתונות, מחבק 70 או 80 אנשים, והנה אני. אז תגידו, איפה הקורונה?".
״אני לא מאמין בקורונה״, מכריז ראש העיר. ״מה שקורה זה שכל המדינות הגדולות בעולם רוצות להוריד בין 30 ל-40 אחוז מהאוכלוסייה. תגידו שאני משוגע״
סלאם לא מאמין לאנשים שטוענים שאיבדו את פרנסתם. "המדינה הרגילה אנשים לבכות", הוא אומר. על בעל חנות הפלאפל מאשדוד שהפך לאייקון בתחילת המשבר, הוא צוחק. "עכשיו כולם רוצים לבכות כמוהו. לא מצליח להם". את הבדיחות על צבע השיער של הכתבת נגה ניר נאמן נחסוך מכם.
אינשאללה תהיה שר
בחזרה להיכל המועצה. בניגוד לתדמיתו הקומית, אסף זמיר מתגלה כאיש עבודה רציני. בעלי העסקים ואנשי המקצוע שוטחים את צרכיהם, והוא מפריע מדי פעם בשאלות. מה הייעוד של הקרקע? האם יש תכנית שימור? מה מצב התפוסה בהשוואה לשנים קודמות? זמיר שואל ומקשיב.
לעיתים הוא מפגין הומור בריא, ומספר על עובד העירייה שפגש אותו ובירר מתי מגיע השר. "אמרתי לו 'אני השר'״, נזכר זמיר. ״הוא אמר לי, ׳יאללה יאללה, מאחל לך כמו שאני מאחל לבן שלי, אינשללה תהיה שר׳".
לאחר מכן מגיע שלב התכל'ס, כשטיבי מקבל את רשות הדיבור. לאחר שעתיים של דיבורים נחמדים, הוא נכנס חזיתית במנכ"ל משרד התיירות.
״מאד חרה לנו כששמענו שטבריה קיבלה 52 מיליון, ולא בגלל שהיא קיבלה. למה דילגו על נצרת?״ שואל טיבי. ״מ-2012 נצרת לא קיבלה שקל. אני דורש מהמנכ"ל תשובה עכשיו. אנחנו רוצים לקבל את הכסף רטרואקטיבית״.
"משרד התיירות הוא לא משרד הפנים. אין זכאות תקציבית לפי איש", מסכם השר. "יש צרכים וחזון, אותם אנחנו צריכים ליישם בדרך שלנו ובשיתוף פעולה. זו לא טבלת צדק. יש ערים עם פוטנציאל ויש כאלה בלי כלום. זה יהיה בשיתוף פעולה ובתנאי שגם אתם תפעלו יחד איתנו לשפר את חוויית התייר הכללית של נצרת. אני מאד מעריך את האירוח. בסוף אני לא יודע כמה זמן אהיה בתפקיד, אז צריך לפעול מהר".
השר זמיר, לפני כחודשיים כמעט הקמתם ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. בסופו של דבר חתכתם. האם הביקור שלך בנצרת עם טיבי ויזבק נועד להשתיק נקיפות מצפון?
"הביקור הזה היה מתקיים בכל תצורת ממשלה. יש דברים פוליטיים בחיים ויש צרכים אזרחיים. ממשלה צריכה לעבוד בשביל כל האזרחים שלה. בפני החוק כולם שווים והזכות של כולם שווה. אי אפשר להתווכח על הפוטנציאל והחשיבות התיירותית של נצרת. אתה יודע, זו לא ממשלת החלומות שלי, אבל אני שמח שיש ממשלה שיכולה להעביר תקציבים ולקבל החלטות, אני שמח להיות בתפקיד בו אני יכול להביא את תפיסת העולם שלי ולהשפיע".
חברת הכנסת יזבק, הביקור הסתיים, הייתה חוויה יפה. בשורה התחתונה, העיר תרוויח?
"מאמינה שכן, אסף התחיל ברגל ימין".
את העוינות שמפגין ראש העיר כלפי עודה קשה לפספס. כשחברת הכנסת יזבק מחמיאה לשר על נכונותו לקיים ישיבת עבודה עם הרשימה המשותפת, סלאם קוטע אותה. "בואי נישאר ידידים. אני לא מכיר את המשותפת, אני רוצה רק היבא וטיבי. חבר'ה, תעזבו אותי. תנו לי ליהנות מהביקור של השר".
שר התיירות אסף זמיר: ״אני מאד מעריך את האירוח. בסוף אני לא יודע כמה זמן אהיה בתפקיד, אז צריך לפעול מהר״
בארוחת צהרים חגיגית שמתקיימת מאוחר יותר בקומה השישית של מלון רמדה, סאלם נותן דרור ללשונו. ״איימן עודה? מה לי ולהומו הזה?״, הוא שואל. ״אני אדאג שבחיים לא יכנס לנצרת״.
את הדרך הקצרה בין בניין העירייה למלון שפתח את שעריו לפני שלושה ימים ונותר שומם אני עושה ברכבו של ח"כ טיבי.
״הפתיע אתכם הסיבוב שכחול לבן עשתה על הגב שלכם כל הדרך לממשלת ביבי?״ אני שואל. "עצבן, אבל לא הפתיע", טיבי עונה. הוא לא שגה באשליות על ממשלה בתמיכת מפלגתו של גנץ, אבל ציפה לדריסת רגל משמעותית בכנסת ובוועדותיה – מהלך שהתחיל יפה אך נגדע עם סיכול בחירתו של מאיר כהן ליו"ר הכנסת. "גנץ נכשל", טיבי פוסק.
אתה מאמין שיום אחד יהיה במקום הזה שוויון?
"לא".
אז בשביל מה אתה קם בבוקר?
"בשבוע שעבר הייתה שביתת ראשי רשויות. במהלך אחד עם גפני בוועדת הכספים הבאתי 25 מיליון שקל לרשויות הערביות. אני פועל בשביל הרגעים האלה, לפתור לאנשים בעיות. שוויון לא יהיה. אני רגיל לחפור בסלע. לפעמים קשה, לפעמים אתה מוציא מים".
מחבר הכנסת איימן עודה לא נמסרה תגובה.