יש לי וידוי. ביבי ואני מתכתבים כבר תקופה. כן, אני הערביית מחמד שלו. פעם אמרו שלפרס יש אמא ערבייה, היום ביבוש מצ'וטט אתי בפייס. רצה הגורל וההודעות של הצ׳טבוט שלו מגיעות היישר לאינבוקס שלי.

עכשיו, מה אני יכול להגיד על זה? אם בנט או לפיד או אפילו ליברמן היו בטעות מתכתבים אתי באיזה צ׳טבוט, ביבי כבר היה זועק לשמיים "הם שמלאניייים!!" – והנה הצ׳טבוט של ביבי שולח הודעות לערבי ועוד לערבי הומו, מתל אביב. בעולם של ביבי די בכך כדי לתקוף ובעוצמה.

אבל אם יש מישהו אחד שמותר לו לעשות הכל במדינת ישראל ולצאת ללא פגע – זהו כמובן חברינו בנימין, שאני קורא לו בחיבה ביבוש, מאז שפיתחנו יחסים קרובים בצ'ט.

ביבוש דואג לצ׳טבט איתי לפחות פעמיים ביום וזה הרבה יותר ממה שהבן זוג שלי מסוגל לדבר אתי. מחוסר ברירה וקצת יצר רע וסקרנות, התחלתי לנהל עם ביבוש רומן. אמנם רק בצ"טבוט, אבל זה מספיק כדי למלא אותי רגשית. 

האמת שהרומן הזה התחיל כבר בבחירות הקודמות, כשפתאום משום מקום, כרעם ביום בהיר קיבלתי את ההודעה הראשונה מביבוש. כגבר חזק ובטוח הוא ניגש ישר לעניין ושלח לי סרטון של איש גבוה עם מבט בצבע תכלת מרגיע לוחץ ידיים לאיזה ערבי. הוא נראה לי מוכר הערבי,הייתי בטוח שזה תייסיר, אבא של בעלה של דודה שלי ראסמייה.

אבל אז ביבי העמיד אותי על טעותי. "חאדר, אתה יודע מי אלה בסרטון?". היו שתי תשובות:

1. ברור זה גנץ הבוגד
2. גנץ העוכר ישראל ומישהו שהוא לא מחבל אבל בכל זאת נגיד שהוא מחבל.. 

בגלל שאני מכיר את התכסיסים של ביבוש, בחרתי באופציה הכיפית ופשוט כתבתי. "בטח. זה תייסיר, האבא של הבעל של דודה שלי ראסמייה".

ואז ביבי הגיב בתוקפנות:

״אתם הייתם הולכים לחתונה של פעיל חמאס?״ הוא שאל. השבתי ברור שלא, והוא מיד ענה בסיפוק: "ברור, גם אני לא, אבל מי כן הלך? בני גנץ!"

האמת, לא היה לי נעים להגיד לו שכבר הייתי בחתונה הזו. בעצם הייתי בכל החתונות האלה. כי מבחינתו של ביבוש כל חתונה של ערבי – היא חתונה של מחבל, שהולך להביא עוד מחבלים שכל רצונם הוא להשמיד את ישראל.

מאותו הרגע ביבוש ואני קצת התרחקנו. הבחירות נגמרו והוא הפסיק לשלוח הודעות. כבר לא הייתי חשוב לו. או שאולי הוא הרגיש שלא משנה כמה אני אחיה בתל אביב או כמה אני אדבר בעברית רהוטה או אשתלב בנוף המקומי – אני עדיין אגיב לו כערבי. באעסוש, ביבוש.

"מה אפשר לעשות יחד?"

אבל אז טוויסט בעלילה, ליברמן עשה לביבוש תרגיל – והפלא ופלא ממי אני מקבל הודעה אתמול? הצ׳טבוט של ביבי בכבודו ובעצמו.

איך שמחתי ואיך התרגשתי כשהוא חזר. דבר ראשון הוא שאל:

״מה אפשר לעשות יחד?״ נשבע לכם! 

בזמן שחצי מדינה קיבלה הודעה על זה שהחברה הערבית שאני חלק ממנה רוצה להשמיד את כל היהודים,  אותי ביבי שאל ״מה אפשר לעשות ביחד?״. כנראה שקצת למד עלי ועל טיב הקשר בינינו.

והאמת שחבל. ביבוש, אם לדבר גלויות, ואחרי הקשר הארוך טווח שבנינו, נראה לי שאנחנו יכולים –  אני חושב שזו השאלה שאתה צריך לשלוח לכולם. יהודים, ערבים, רוסים ואתיופים. מה אפשר לעשות יחד?

נורא רציתי לענות ״המון דברים, אנחנו יכולים לאכול ארוחה בדיסקו טוקיו, או לצאת לברגהיין או לא להסית נגד ערבים ביחד״. אבל עניתי קצת ביובש, בשאלה. ״מה אפשר לעשות יחד ביבוש?״ 

רציתי שהוא יפתיע אותי. שירגש אותי. ואז הוא שאל בתמימות: "לרדת על מגש פיצה יחד או לבד?"

כאן כבר התחלתי להתחמם. הרומנטיקה הייתה באוויר. השבתי לו "ביחד" והתחלתי לחשוב על תירוץ לספר לבן זוג שלי לגבי התוכניות שלי הלילה.

ואז ביבוש ענה לי בהתלהבות: "לגמרי! כיף לחלוק פיצה עם האנשים שאתה אוהב. פיצה אפשר לחלוק. ראשות ממשלה אי אפשר לחלוק".

ואז הבנתי משהו, התפכחתי. הצ׳טבוט לא טיפש כמו חשבתי, להיפך. מי שתיכנת את הצ׳טבוט של ביבוש רוצה שאני אחשוב שהוא חמודי, מתוקי מטופשי. אבל בעצם, ביבוש והצ'טבוט שלו יותר חכמים מכולם. הם פשוט בטוחים שמי שמקבל את ההודעות שלו, כולל ההודעה שהערבים הולכים להשמיד את כולנו – הם חבורה של טיפשים. 

הם יודעים שהרוב לא מתייחס לצ׳טבוט הזה ברצינות וחושב שביבי באמת מדבר איתו – אבל הם גם יודעים שהצילומי מסך שיסתובבו בעקבות המסרים בצ׳טבוט יעשו את העבודה מעולה. ביבי לא בוחל באמצעים. אני אגב לא חושב שביבי שונא ערבים באמת, רק מאמין ויודע שערבים הם הקלף המנצח שלו. 

הוא יודע שלא משנה כמה תיקים יהיו, כמה חמגשיות, מלחמות, רקטות ועפיפונים הבוחרים שלו ימשיכו לבחור בו כל עוד הוא יספק להם את הדחף לשנוא ערבים, הדחף להרגיש עליונים יותר מערבים, הדחף להיות גזען בלי רגשות אשם או מצפון. ביבי לא שונא ערבים – הוא פשוט יודע שהמצביעים שלו שונאים ערבים, ולכן זה תמיד יהיה הפתרון הקל העבורו. ממש כמו לחלוק מגש פיצה.