בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
הבדואים אולי לא ינהרו לקלפיות במיניבוסים של עמותת "זזים", אבל היום כבר עלו יוזמות עצמאיות של אנשים פרטיים, שקראו לבעלי רכבים להצביע מוקדם בבוקר ואז להגיע ליישובים הלא מוכרים בנגב כדי להסיע את הבדואים לקלפיות. במקביל פרסמו שתי חברות הסעה בדואיות פרטיות שהן מתכננות להציע שירותי הסעה בחינם למצביעים על כביש באר שבע-ערד ובאר שבע-דימונה.
מספר ארגונים חברתיים יצאו בקריאה לסייע לבדואים להגיע לקלפיות, בהן עמותת סיכוי: "וועדת הבחירות נכנעה לעתירת הליכוד ומנעה מארגון ״זזים״ להפעיל את מערך ההסעות עבור התושבים", נכתב בדף הפייסבוק שלה. "זה הזמן שלנו לפעול! אזרחיות, ארגונים, פעילים ופעילות – לא נכנעים לדיכוי! מחר בבוקר מצביעים ונוסעים לנגב לעזור להסיע מצביעים ומצביעות לקלפי!".
מתברר שההיענות היתה כבר כל כך גדולה, כשכבר עצרו את הפניות של המתנדבים. "עשרות נשים וגברים פנו בימים האחרונים לפעילים ופעילות בנגב בהצעה להסיע אנשים מהכפרים הבלתי מוכרים וכרגע יש אפילו עודף של רכבים", כתבה גדיר גדיר בדף הפייסבוק שלה. "אז ההחלטה הזו תעשה ההיפך".
"זו סולידריות בסיסית, בטח עם נשים בדואיות, שהן קבוצת הנשים הכי מוחלשת במדינה", אומרת אפרת שלח-ישורון, פעילה חברתית ממודיעין. "הבנו שאם אנחנו לא נעשה את זה – אף אחד לא יעשה".
"עשרות אנשים פנו בימים האחרונים לפעילים בנגב בהצעה להסיע אנשים ונשים מהכפרים הבלתי מוכרים וכרגע יש אפילו עודף של רכבים"
מחר אחרי שתממש את זכותה להצביע תעלה שלח-ישורון על הרכב הפרטי שלה ותסע לאחד הכפרים בנגב, תסיע קבוצה של נשים לקלפי. "בבחירות הקודמות תרמתי להסעות ומה שקרה הוא שנשים לא עלו על ההסעות כי הנהג היה גבר זר", היא מספרת. "הפעם קראו לנשים להסיע עם רכבן הפרטי נשים, אז אני על תקן נהגת מונית. היוזמה היתה של ארגון זזים, אבל כרגע היא בידיים פרטיות ויש להבנתי כמה עשרות מתנדבות".
אם תרצו מול זזים
רק 49.2 אחוז מהאוכלוסייה הערבית הצביעו בבחירות אפריל 2019. שיעור ההשתתפות של הבדואים בבחירות היה נמוך אפילו יותר ועמד על 37.5 אחוז, ונמוך מכולם היה שיעור ההצבעה של הבדואים מהכפרים הלא מוכרים: רק רבע מבעלי זכות ההצבעה מימשו את זכותם הדמוקרטית ושלשלו פתק לקלפי.
המספר הזה היה נמוך אף יותר אם לא עמותת "זזים – קהילה פועלת". בבחירות הקודמת היא ארגנה לראשונה מערך הסעות עבור תושבי הכפרים הלא מוכרים שאין להם גישה לקלפיות, אין תשתיות וכבישים ואין תחבורה ציבורית, רק מעט רכבים פרטיים.
"הסענו כ-4,000 אנשים לקלפיות", אומרת רלוקה גנאה, מנכ"לית עמותת "זזים". "לא הכרנו את השטח, הארגון לא היה מספיק מתואם – אבל היתה היענות מדהימה. הפעם עשינו עבודת הכנה יותר טובה, בנינו באותו סכום מערך משוכלל שהיה אמור לתאם בין התושבים למיניבוסים ולמתנדבים. קיווינו ביוזמה שלנו לתת מענה ל-15 אלף תושבים. פנינו למשרד התחבורה, למשרד הפנים, למבקר המדינה לוועדת הבחירות והצענו שנחלוק את מה שבנינו איתם. זה מה שהמדינה אמורה לעשות. אבל במקום תשובה קיבלנו צו מניעה".
"הפעם עשינו עבודת הכנה יותר טובה, בנינו באותו סכום מערך משוכלל שהיה אמור לתאם בין התושבים למיניבוסים ולמתנדבים"
בבחירות 2015 וגם לפני הבחירות הראשונות של 2019 פנה ארגון "עדאלה" לוועדת הבחירות בדרישה לספק הסעות לבוחרים הבדואים ביישובים הלא מוכרים בנגב או לחילופין להציב בישובים קלפיות ניידות. הארגון טען שפגיעה בנגישות התושבים לקלפי מהווה פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות החוקתית לבחור המעוגנת בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת. בית המשפט, למרבה הפלא, טען שיש תחבורה ציבורית סדירה ודחה את הבקשה. לתוך הואקום נכנסו אנשי "זזים", אלא שפעילותם נעצרה השבוע.
יו"ר וועדת הבחירות חנן מלצר נענה לעתירת מפלגת הליכוד ותנועת "אם תרצו" ואסר על זזים לארגן הסעות לקלפיות למצביעים המתגוררים בפזורה, אלא אם תירשם כ"גוף פעיל בבחירות". "הליכוד ביקש להוציא צו מניעה לפעילות המתוכננת שלנו בטענה שהמטרה האמיתית שלה היא להפיל את שלטון הימין, מה שלא נכון", אומרת גנאה. "המטרה האמיתית היא המטרה המוצהרת: לאפשר לאנשים שאין להם גישה לקלפי כי הם חיים בכפרים לא מוכרים בנגב, להצביע כמו כל אזרח אחר".
לא פה, לא שם
המצב העגום של הבדואים בארץ לא בא לידי ביטוי רק בחוסר יכולתם לממש את הזכות הדמוקרטית הבסיסית שלהם. מאז קום המדינה היו למגזר הבדואי – שמונה יותר מ-300 אלף איש ואישה – רק שישה נציגים בכנסת. גם הנציגים שכיהנו בפרלמנט הישראלי לא מיהרו לפעול לטובת מי ששלח אותם לשם והישובים הערביים הבדואים נשארו מוזנחים במשך שנים, בלי מענה או כתובת בבית המחוקקים שיכולים לטפל בבעיותיהם.
כיום ישנם שלושה נציגים בדואים ברשימות המתמודדות לכנסת: ברשימה המשותפת הם נמצאים במקומות 11 ו-16 ובמחנה הדמוקרטי במקום ה-16, מיקום שאינו מבטיח את כניסתם לכנסת וככל הנראה ישאיר את האוכלוסייה הבדואית ללא ייצוג בפרלמנט.
"המפלגות הערביות לא רואות בבדואים שותפים לעשייה הפוליטית, ולא מטפלות בבעיות של האוכלוסייה שלנו".אומרת זינב אבו סוויד, מתמודדת במקום ה-16 בטעם "מפלגת התנועה הירוקה" ברשימת "המחנה הדמוקרטי".
הסיבה לכך, לדבריה, היא ההשתלבות של הבדואים בחברה הישראלית. "נראה לי שהמפלגות הערביות מענישות אותנו על כך, בעיקר על שהצעירים שלנו בוחרים להתגייס לשירות צבאי ושהצעירות בוחרות להשתלב בשירות הלאומי בתוך הקהילה שלהן".
בימים האחרונים צעירים בדואים מהצפון מעלים פוסטים בפייסבוק המכריזים על החרמתם את הרשימה המשותפת משום שלא כללה ברשימתה את הבדואים מצפון הארץ. לתגובה הזו לא ציפו הפוליטיקאים הערבים. "החסם המרכזי של הבדואים הוא ההתפשרות על הערכים החשובים, וקבלת המצב שבו המפלגות הערביות והיהודיות מתייחסות אלינו כמובן מאליו, כמי שמסתפקים בג׳וב קטן, או במעט כסף פה ושם", היא אומרת.
המפלגות הערביות מענישות אותנו על כך שהצעירים שלנו בוחרים להתגייס לשירות צבאי ושהצעירות בוחרות להשתלב בשירות הלאומי
אבו סוויד, בת 36, היא חברת המועצה הראשונה בתולדות המדינה במגזר הבדואי, גרושה עם שני ילדים, אחד מהם בעל צרכים מיוחדים. "אני תמיד מתארת את עצמי כמיעוט של המיעוט, בתוך המיעוט של המיעוט: אני מוסלמית, ערביה, בדואית, אישה, גרושה, אימא לילד עם צרכים מיוחדים. יותר חסמים ואתגרים מזה?", היא שואלת. "וכל זה מתגמד לעומת הראיה הצרה של הקהילה שלי בשאלה מי זכאי לקבל את הקול שלי ביום הבחירות?
"החלטתי לרוץ לכנסת מתוך הבנה שאם אנחנו רוצים שהמצב של החברה הבדואית ישתנה, כנראה שאנחנו צריכים להיות מסביב לשולחן קבלת ההחלטות", היא אומרת. "היישובים הערביים הבדואים הוזנחו במשך שנים והתעלמו מכל הקריאות של מנהיגנו. לאורך כל השנים הבדואים נתנו מעל ומעבר למדינה – מגיע להם יחס מכובד. הם לא רק עסקני קולות, הם אמורים להיות שותפים אמיתיים".
"אני מוסלמית, ערביה, בדואית, אישה, גרושה, אימא לילד עם צרכים מיוחדים. יותר חסמים ואתגרים מזה?"
החיבור שלה עם השמאל הישראלי היה טבעי עבורה. "זה חיבור שמגיע ממקום נכון של שותפות אמיתית ושווה", היא מסבירה. "השותפות הערבית יהודית הוכיחה את עצמה כמוצלחת וכתורמת לכל הצדדים. החברה הישראלית לא אמורה להיות מפולגת, אנחנו חיים פה ביחד, יש סוגיות רבות שמשותפות לכל האזרחים במדינה. אנחנו צריכים להתלכד סביב הטוב המשותף".
בהכנת הכתבה השתתפה:
