יום הבחירות כמעט נגמר, אבל גאדיר האני לא היתה מוכנה לוותר. עם המגפון בידה היא עמדה בשולי הכביש הראשי באחד הכפרים בנגב – וחזרה על הקריאה "צאו להצביע".
זה היה שיאו של יום ארוך שבו היתה האני חלק מהתארגנות ספונטנית של מאות נשים, שיצאו להסיע מצביעות בדואיות מהכפרים הלא מוכרים אל קלפיות המרוחקות קילומטרים רבים ממקום מגוריהם. "שאלו אותי למי להצביע", היא מספרת. "אמרתי להם שאני לא מתכוונת להגיד לכם למי להצביע, אבל יאללה צאו להצביע כדי להשפיע על הגורל שלכם".
ביום ראשון השבוע נענה יו"ר וועדת הבחירות השופט חנן מלצר לעתירה של אם תרצו והליכוד, לאסור על עמותת "זזים – קהילה פועלת" לארגן הסעות לקלפיות למצביעים המתגוררים בפזורה – אלא אם תירשם כ"גוף פעיל בבחירות". חברי העמותה שפעלו בבחירות באפריל בהיקף קטן, תיכננו הפעם מערך הסעות נרחב עבור תושבי הכפרים הלא מוכרים שאין להם גישה לקלפיות, והיו אמורים לנייד כ-15 אלף מצביעים.
אל הוואקום שנוצר לאחר החלטת מלצר נכנסו אזרחים פרטיים שלא יכלו לעמוד מנגד. "לעצור את זזים היה כל הזמן ברקע", אומרת יעלה רענן, מרצה במכללת ספיר ופעילה במועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים. "היינו מודעים לכך שזה יכול לקרות. אחרי החלטת השופט כל מי שלא שייך לזזים אמר, אוקיי זה על הכתפיים שלנו. מה אנחנו עושים בלי היכולות והמעטפת של זזים? אז עשינו מה שיכולנו ביחד".
"אחרי החלטת השופט כל מי שלא שייך לזזים אמר, אוקיי זה על הכתפיים שלנו. אז עשינו מה שיכולנו ביחד"
"הבנתי שאני חייב לעשות מעשה", מספר שולי דיכטר. "נמאס לי לראות את המצב של היישובים בנגב, שאין להם נגישות לבריאות, לתחבורה, שהילדים הולכים ברגל לבית ספר ושאין להם גישה לקלפיות. לא היה אכפת לי מה הם יצביעו, העיקר שיצביעו. מדובר בכאב ראש אבל שווה את זה – ימים כאלה מרחיקים אותנו מהגיהנום".
ניווט בשבילי עפר
דיכטר, האני, יעלה רענן ואסתי רוזנפלד הצטיידו אתמול ברשימה של מאות נשים שהביעו נכונות להתנדב עשו את דרכם אתמול בבוקר אל תחנת הדלק בצומת להב, שהיתה נקודת המפגש.
"זו היתה פעולה יחידנית, על היתרונות והחולשות שלה", אומר דיכטר. "מצד אחד היתה מוטיבציה גדולה ואנרגיה ענקית ומצד שני היה בלגן. בשעות הבוקר הגיעו המון מתנדבות אבל בקרב המצביעות לא היתה התעוררות, אז הרבה נשים לא הצליחו לממש את זכותן האזרחית לסייע לאזרחיות להצביע. ההתעוררות החלה בשעות הצהריים ובערב, כשכבר חשבנו לקפל את המטה, הגיע שיטפון של טלפונים".
"כל אחד מאיתנו לקח על עצמו חלק", מתארת יעלה רענן. "זה היה מסובך ולא נוח – אבל התלונות היו מועטות. השילוב של הכוח שמגיע מהמון אנשים שרוצים לעשות ושל הקהילה הבדואית שפתחה את הידיים ואת הלב ונתנה לזה לקרות – היה מדהים".
"ההתעוררות החלה בשעות הצהריים ובערב, כשכבר חשבנו לקפל את המטה, הגיע שיטפון של טלפונים"
כל נהגת מתנדבת קיבלה את שם הכפר והמשפחה שאליה היא אמורה להגיע עם מספרי הטלפון של אנשי הקשר, ומכיוון שמדובר בכפרים לא מוכרים – גם את נקודת הציון במפה. וכך הם נסעו, בשבילים לא סלולים, בדרכי עפר, בדרך לא דרך. נאמנות למטרה שלהן. "ביום יום אני לא מגיעה לאזור הזה ולא פוגשת את נשים בדואיות", מספרת נעמי בן בסט שהתנדבה להסיע. "הן אירחו אותי בבתים שלהן, והיו לנו שיחות מעניינות. עשיתי כמה הסעות, למשל של בני משפחה אחת שנדרשו להצביע בשלוש קלפיות שונות. היה משמח לראות את ההתעוררות של התושבים".
בן בסט היתה חלק מהתארגנות פרטית של מספר נשים מיישובי עוטף עזה שביקשה להסיע את התושבים מהכפרים הלא מוכרים לקלפיות. "רצינו להצטרף לזזים, אבל אז בית המשפט פסל את הפעילות שלהם. היה לנו ברור ומובן מאליו שאנחנו עושות את תפקידנו", היא אומרת.
כשאם תרצו הגיעו
בשעות הבוקר פקדו אנשי אם תרצו את התחנה שבה עבדו המתנדבים, צילמו אותם וטענו כלפיהם שהפעולה שלהם לא חוקית. "טוהר הבחירות זה לא", הם אמרו. "הם הפריעו לנו ויצרו אנרגיה שלילית", אומרת רענן. "אבל תוך חמש דקות מצאנו מקום אחר שבו המשכנו את הפעילות שלנו".
"החלק המדהים היה לעבוד עם הפעילות הבדואיות", אומרת רענן. "לא הבנתי מה הנוכחות שלנו מסמלת עבור אותן נשים. לנו היה ברור שאם הנשים לא יכולות לעלות להסעה עם גברים, נביא נשים שיסיעו אותן. אבל בשבילן זה היה: 'מה? אנחנו חשובות?'
"זו לא המציאות היומיומית שלהן שמערך שלם מתגייס לעזרתן כי הן חשובות לא פחות מהגברים. זה ונתן להן אנרגיות להוציא עוד ועוד נשים להצביע. בשילוב עם התארגנויות מתנדבים ערביים מקומיים – הסענו כ-7,000 אנשים לקלפיות. הסענו אנשים שעדיין לא זוכים בזכות הבסיסית של נגישות לקלפי".
"היה לנו ברור שאם הנשים לא יכולות לעלות להסעה עם גברים, נביא נשים שיסיעו אותן. אבל בשבילן זה היה: 'מה? אנחנו חשובות?'"
"עבורנו הכי חשוב היה לראות את הנשים היהודית שתוך 24 שעות התארגנו ויצאו לעזור", אומרת האני. "בעקבות זאת גם הנשים הבדואיות התגייסו. הן אמרו אנחנו עכשיו חלק מקבלת ההחלטות, בפעם הבאה נתמודד לרשימות המקומיות ונתמודד לכנסת. אמרתי להן, יאללה פתחנו את הדרך".
היום האני יכולה להסתכל אחורה בסיפוק: "לקרוא את הידיעה שבני גנץ התקשר לאיימן עודה הבוקר, זה מדהים. עצם הפניה היא בזכות העלייה באחוזי ההצבעה. אנחנו כבר לא שקופים".
שיחה על זה post