"זוהי שעת חירום לכולנו: לתקשורת החופשית בישראל, לעיתונות האלקטרונית והכתובה גם יחד, לעיתונאים כולם", אמר היום מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס, בכנס חירום של ארגון העיתונאים והעיתונאיות לתמיכה בתאגיד השידור "כאן" אל מול איומי הסגירה של שר התקשורת שלמה קרעי.
"החרב שמונפת מעל צוואר תאגיד השידור הישראלי, האמירות מפי שר התקשורת קרעי והשרה גלית דיסטל על שאט-דאון כללי – הן אמירות שמדירות בצדק רב שינה מעיני עובדי התאגיד המסורים. החרב הזאת מכוונת כלפי כולנו", אמר וייס, האדם הבכיר ביותר בגוף התקשורת המוביל בארץ.
יפה שוייס הגיע להביע סולידריות עם עובדי התאגיד, אבל כשהוא דיבר, אפשר היה להרגיש את תחושת חוסר הנוחות בקרב קהל העיתונאים והעיתונאיות. בשם הסולידיריות, או סתם חוסר הנעימות, אף אחד לא נעמד ואמר לו – אבי וייס, קח אחריות. שיכרון הכוח של הפוליטיקאים הקיצוניים בישראל נבנה אצלך, במהדורות החדשות שלך, שנתנו להם במה חופשית להתלהם ולהשמיץ, שלא עימתו אותם עם ההשלכות של ההצהרות המסיתות שלהם, שלא שאלו את השאלות הקשות.
אף אחד לא אמר לו: בהובלתך, מהדורת החדשות יצרה את המפלצת שאתה מתגייס כעת לנאום נגדה. נאומים זה חשוב, אבל מה שקורה במהדורה חשוב הרבה יותר.
אתה, אבי וייס, הפכת לכוכב של חברת החדשות שבעריכתך את עמית סגל, שכבר שנים הפך לצינור העברת המסרים מסביבת נתניהו. אתה מי שבנה תקשורתית את בועז ביסמוט, לא צינור אלא ממש דף מסרים מהלך. מי שגם כששאיפותיו הפוליטיות הפכו ברורות, המשיך לכהן כפרשן קבוע בתוכנית הדגל שלך.
אתה, אבי וייס, העלית את איתמר בן גביר לדרגת הפוליטיקאי המסוקר ביותר ונתת במה לקיצוניות בדעותיו. בהובלתך, קבעו הכתבים הפוליטיים שכהונת הממשלה הקודמת היא "משבר קואליציוני" מתמשך. נשאת את שם האיזון לשווא. כאילו אין במחנה הימין עוד דוברים חוץ מהקיצוניים והמתלהמים ביותר. כאילו קידוש הקיצוניות וההתלהמות לא משרת על מלא את המערכה של נאשם בפלילים לעצירת משפטו. את מהדורת החדשות הפכת לקרקס, זירה של פוליטיקאים שמתחרים ביניהם מי יהיה בוטה יותר, קולני יותר, מכפיש יותר ומקטב יותר.
"הבוסים היחידים של העיתונאים הם הציבור", אמר וייס בכנס החירום. אבל הציבור לא הורה לך לשמור את הממלכתיות לנאומים מלאי פאתוס מול קהל שבוי. הציבור לא ציווה עליך לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר, לתת לו מנת דם יומית מסביב לשעון, למלא את המסך בעדר שועט של יחצנים ויועצים פוליטיים, להנהיג מערכת שאין לה כסף לעיתונאים אבל יש לה אינסוף מקום לאינטרסים ולהפוך את הרייטינג לעורך הראשי.
חדשות 12 הן הנצפות ביותר בטלוויזיה. אתמול (28.1) השיגה המהדורה של וייס 16.2 אחוז רייטינג, לעומת 8.4 אחוז בערוץ 13, 4.8 אחוז בכאן 11 ו-3 אחוז בערוץ 14. הנצפות ביותר ולכן גם המשפיעות ביותר, עד שלא ברור היכן נגמרת המהדורה והיכן מתחילה המציאות. זו אחריות ענקית, אחריות שבחדשות 12 מסרבים לקחת על עצמם.
"אי אפשר לרצות את כולם", אמר וייס בשנה שעברה בהרצאה למנהלים מהציונות הדתית. צודק וייס. אי אפשר וגם לא צריך. אבל כן אפשר וכן צריך להקפיד שהמסך יהיה כמה שיותר נקי מאינטרסים. שזמן המסך יישמר למי שיש לו באמת מה להגיד ולא למי שצועק הכי חזק. ושהעורכים לא ירימו את האצבע לרוח ולסקרי דעת קהל כדי לכוון את המהדורה לעמדות הכי פופולריות ופופוליסטיות. כי האמת היא שבחדשות 12 אולי לא מנסים לרצות את כ-ו-ל-ם, אבל בהחלט מנסים לרצות את האינסטינקטים הכי נמוכים ושטחיים.
יתכן שוייס חשב שהספינה שלו שטה שמאלה, והחליט לשבור לימין. החלטה לגיטימית, אבל במקום להתאזן, הוא יצא משליטה. לא ימינה או שמאלה, אלא למטה, בהפקרת הבמה לדוברים מטעם – בין אם הם עיתונאים, חברי פאנל או דוברים ממש. "כשיונית ראיינה את ביבי הוא אמר לי בסוף היה מצוין, היה הוגן", אמר באותה הזדמנות כשהוא מתייחס לראיון שנתניהו קיבל מיד כשביקש. פינוק של חצי שעה בפריים טיים, מבלי שנשאלה ולו שאלה קשה אחת, בלי להפריך את השקרים שנתניהו פיזר ביד רחבה תוך שלוי מצחקקת לעומתו. פלא שיאיר נתניהו הפסיק לקרוא לערוץ "אל ג'זירה"?
גם לוי היתה היום בכנס ארגון העיתונאים. היא לא עלתה על הבמה להתנצל בפני עובדי התאגיד בשמה ובשם הערוץ שבו היא עובדת. ועוד דוברת היתה היום בכנס. נציגת חדשות 13. איילה חסון. "ישראל חייבת שידור ציבורי מכספי הציבור ולמען הציבור", אמרה מי שהיא נכון לעכשיו העיתונאית הפופולרית בערוץ, "אסור שרק בעלי הון יחזיקו בכלי תקשורת. אסור לפטר עיתונאי ימני או שמאלני בגלל תפיסות עולם. זה מדרון חלקלק".
גם חסון הגיעה לפודיום עם גיבנת. היא אמנם עיתונאית אחת, לא עורכת ולא מנהלת, אבל חסון מסמנת את הכיוון שאליו צועד ערוץ 13 כבר תקופה ארוכה, השתדלות מתמדת לרצות את המשטר ואת העומד בראשו. יכול להיות שהיה קל יותר לעכל את חסון לו תוכניתה היתה משודרת בערוץ 14, שם הכל מוטה, הכל משרת מטרה אחת, והכל ברור וידוע. אבל כשהיא יושבת ב"מטה המרכזי", מוקפת בחברי פאנל שמשרתים את האג'נדה שלה וכולם מתחבאים מאחורי תדמית עיתונאית מזוייפת – זה כבר על גבול הקומי.
אז כל הכבוד על הסולידריות, באמת, זה לא מובן מאליו, אבל כדי שהסולידריות לא תהפוך לצביעות, כדאי שהיא תתחיל על המסך, בעבודה היומיומית, באחריות לשרת את הציבור ולא את הרייטינג, המקורות, דף המסרים או השלטון.
