בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
"אני מרוויחה 25.4 שקל לשעה מאז שהתחלתי, שש שעות ביום, מ-08:00 ל-14:00 או מ-14:00 עד 20:00. זה אומר כל יום מחדש לבדוק אם יש מישהי חולה, לנסות לתפוס לה את המשמרת ולעשות כפולה", אומרת קרן פז, שעובדת שמונה שנים כנציגת שירות בסניף מכבידנט בקרית אונו. ב-6.11 הכריז ועד העובדים החדש של מכבידנט על שביתה, ומאז העובדים מנסים למשוך תשומת לב ציבורית למאבקם. כל העובדים ב-50 הסניפים שובתים: רופאים, סייעות, שינניות, עובדי דלפק וכו'.
לדברי לימור הראל פייגנבוים, יו"ר הוועד של מכבידנט ומנהלת אדמיניסטרטיבית בחברה, "אנחנו נמצאים בסכסוך עבודה כבר כמעט שלושה שבועות. לא קיבלנו מההנהלה את המידע שביקשנו: כמה נשים חד הוריות עובדות, מה מצב קרנות הפנסיה. יש לנו שחיקת שכר אדירה במשך שנים, יש פקידות וסייעות שעובדות כאן כ-20 שנה, שש שעות ביום ומרוויחות 27 שקל לשעה. קורים פה דברים שלא מתקבלים על הדעת – רופא שהמטופל שלו לא הגיע יושב בחוסר מעש ולא מקבל על זה תשלום, כי התשלום הוא לפי מטופל.
"אף אחד גם לא משלים לו את המשכורת לשכר מינימום ולא מוכנים לתת לעובדים משרה מלאה. יש עובדים שמרוויחים 3,200 שקל בחודש".
מה הציפיות שלכם מההנהלה בשלב זה?
פז: "אנחנו מוכנים לשבת לשולחן המשא ומתן אם ההנהלה תציג התייחסות מכבדת כלשהי לדרישות שהצגנו לה. עד כה התשובות לא היו מספקות".
"אנחנו עובדים לפי שעות, אבל מה עם חגים? מה עם ימי חופש? יש לי שלושה ילדים, המשכורת שלי לא מכסה אפילו גן וחצי. אני לא מבקשת יותר מדי – אבל אני מצפה לעלייה בדרגת שכר בתום שמונה שנים".
ועד העובדים מנסה להגיע להבנות עם ההנהלה מאז חודש מארס. לאחרונה החליטו שהגיעו מים עד נפש. פז: "ההנהלה לא שמה עלינו. משחקים אתנו מי יישבר ראשון, מנסים לפלג את העובדים וליצור שוברי שביתות. מנהלים מנסים לשכנע את העובדים לחזור לעבודה.
"אני עושה הכל בשביל מטופלים, מכל הלב, לא נעים לי לראות אותם ברחוב מאז שהתחלנו בשביתה. יש שם אנשים שאני שכנעתי לעשות ביטוח אצלנו, התחייבתי לתת את השירות הטוב בארץ. נתתי את המלה שלי. לא נעים לי, אבל ככה זה כשלהנהלה לא אכפת מהעובדים ומהלקוחות".
ועד העובדים הציג להנהלה דף דרישות מנומק, ונענה באופן חלקי ביותר. בין דרישות ספציפיות להעלאת שכר או תוספת למשמרת ערב, עולות דרישות בסיסיות כמו חדר מנוחה, סל רווחה, תשלום בעבור שעות נוספות, השתלמויות מקצועיות, קביעות לעובד לאחר חמש שנים וכדומה.
בעבור הרופאים הוועד מבקש גם הגנה משפטית ובעבור השינניות – החזר של מחצית מהשכר השעתי הרצוי (35 שקל), כאשר מטופל אינו מגיע.
"כרגע אין יעד לחזרה", מוסיפה פז. "אני לא מוכנה לחזור לעבודה בלי תוצאות. ההנהלה הביעה נכונות לשבת עם העובדים, אבל לא כוועד. וזו הבעיה. כשהקמנו את הוועד, במארס, לא ישר רצנו לשבות ולהפגין, אבל אני לא יכולה לעבוד כשהתנאים שלי כל כך מחפירים.
"מה יהיה לי בפנסיה אם המשכורת שלי היא 1,200 שקל? ממה אחיה? מה עם הפקידות שכאן כבר מעל 13 שנה ומקבלות שכר זהה לשלי? זה משפיל.
"לא ציפיתי להתנהלות כזו מההנהלה. אני זו שמביאה להם את המשכורות בסופו של יום, אומרת למטופל שיהיה בסדר, שיעבור אלינו, שאהיה לצדו לאורך הטיפולים ושיש לו על מי לסמוך. ללא הכשרה, ללא השתלמויות. אני לומדת לבד להתמודד עם הכל. בסופו של דבר, פני החברה כפני התנאים של עובדיה".
ממכיבדנט נמסר בתגובה: "מכבידנט הדגישה לאורך כל הדרך כי היא מכבדת את רצון עובדיה להתאגד ולהתקדם עם המו"מ הקיבוצי והיא פועלת ותמשיך לפעול בהתאם לחוק. הנהלת מכבידנט עשתה מאמצים כנים להתקדם עם המו"מ במטרה להוביל לשינוי. לכן תמוהה התנהגות ההסתדרות הלאומית שבוחרת במהלכים כוחניים על גבם של העובדים.
"ההחלטה לצאת לשביתה היתה ללא עילה ממשית, ומבלי שהתנהל מו"מ על ההצעות הכלכליות שהגישה הנהלת מכבידנט. כך גם החלטתם להמשיך בשביתה. המחלוקת עליה נסובה השביתה עוסקת בהחרגת המנהלים מההסכם הקיבוצי, החלטה לגיטימית הנהוגה בכל המגזרים כולל במגזר הציבורי, עמה גם רוב המנהלים במכבידנט עצמם מסכימים. במיוחד לאור העובדה שהמציאות מראה כי השביתה בשטח נכשלה, זאת לאחר שעובדים רבים בחרו שלא לשבות ולמעלה ממחצית מהמרפאות של מכבידנט ברחבי הארץ מעניקות שירות מלא או חלקי וטיפולי עזרה ראשונה.
"בסוף השבוע האחרון התנהל שיח בין הדרגים הגבוהים בהסתדרות הלאומית שכלל את יו"ר ההסתדרות הלאומית, לבין הנהלת מכבידנט במהלכו הגיעו להסכמות והחליטו על הפסקת השביתה וחזרה לשולחן המו"מ. לצערנו הם חזרו מההסכמות באופן חד צדדי.
"מכבידנט שבה וקוראת להסתדרות הלאומית להפסיק את ההכפשות חסרות הבסיס, להכריז על סיום השביתה לאלתר ולחדש את המשא ומתן עם הנהלת מכבידנט ללא תנאים מוקדמים".
נ', המבקשת להתראיין בעילום שם, היא מנהלת אדמיניסטרטיבית ברשת:
"בגדול אנחנו כמנהלים עובדים במשרה מלאה ויש לנו הקצאה של עשר שעות נוספות, אם אנחנו עוברים אותם (בדרך כלל עוברים, לפחות בעשרים שעות) אנחנו לא מקבלים תשלום. האש"ל אצלנו מוגבל לחמש פעמים בחודש. הוותיקים מקבלים שכר נמוך יותר מהמנהלים החדשים, ואת מקבלת תחושה שאין לך משמעות. ביום שנכנס מנהל חדש לגמרי למרפאה, הוא מרוויח יותר ממני".
למה החלטת להצטרף לוועד?
"אני מנהלת מרפאה כתשע שנים, מרוויחה 10,000 שקל ברוטו. יש מנהלות שאחרי 15 שנה מקבלות את אותו השכר. אין שום העלאה באופק. הועד הזה היה נחוץ. עד היום אף אחד לא דאג לנו – כל פנייה שלנו להנהלה נתקלה באיומים שחס וחלילה לא נגיע עם הדרישות שלנו למנכ"ל".
אבל ההנהלה טוענת שהיא מוכנה לשבת עם העובדים למשא ומתן, למעט מנהלים.
"אני מאמינה שאנחנו כמנהלים צריכים לגבות את העובדים ולהתנהג כקבוצה אחת כדי לשפר לכולנו את המצב. העובדים הרפואיים שלי לא מקבלים תשלום על ימי חג. הסייעות שלי, שמקבלות יותר ויותר משימות, רועדות מפחד להיכנס לשעות נוספות, צריכות לפתוח חדר תוך רבע שעה, וזה המון עבודה – אם הן יחרגו מהרבע שעה, אז אוי ואבוי. יש בנות שסגירת משמרת לוקחת להן יותר מהחצי שעה שהקצו להן – אז הן מעבירות כרטיס יציאה, וחוזרות לעבוד כדי שלא יכעסו עליהן. אני מגבה אותן. מנסים לייצר הפרד ומשול. לא נדבר על התנאים שלנו, בעבר העבודה היתה מעטה יותר, והתגמול היה זהה להיום, אבל אנחנו רק הולכים ועובדים יותר ויותר באותו שכר. בשביל זה הוקם הוועד".
רון אלקיים, מנהל אדמיניסטרטיבי, מרפאת נצרת עילית:
"אני לא מדבר בשם ההנהלה אלא בשם עצמי. עבדתי בהסתדרות הכללית למעלה מעשר שנים, עזבתי מרצוני. אני לא מקבל את התפיסה של ההסתדרות למהר להוריד שאלטר ולבוא לשרוף את המועדון במקום לעזור למי שצריך. כבר ביום הראשון שבאו למלא טפסים כדי לפקוד אותנו להסתדרות, אמרתי שאני לא מוכן. במרפאה שלי בנצרת, רוב החבר'ה שלי כן נרשמו לוועד והם חברי ועד לכל דבר, אבל רובם עובדים ולא שובתים. במרפאה 31 עובדים, שבעה מהם שובתים".
מה עם כל הטענות על התנאים?
"יש מקום לשיפור, בוודאי לפקידות ולסייעות. 26 מנהלים חתמו כדי שיגיעו להידברות, אז העו"ד של ההסתדרות שלחה מכתב אישי לכל אחד. שלחתי לה מכתב אישי והצעתי שאם השביתה היא רק עלינו, המנהלים, אני מציע לדאוג קודם לפקידות ולסייעות. אחרי ארבע שעות היא שלחה לי התרעה לבית משפט על הפרעה בהתארגנות.
"אני חושב שגם הסייעות והפקידות לא חייבות לשבות, כי אפשר להגיע לזה בהידברות לא פחות ממה שיגיעו דרך ההסתדרות. למעשה הן הנפגעות הראשונות בשביתה, מי שלא שובת מקבל שכר. ההסתדרות אין לה בעיה, יש לה אינטרס ללבות את העסק – הם לא מפסידים כסף מכיסם.
ההנהלה מפסידה כסף, הרשת מפסידה ומי שהכי מפסיד הם האנשים שזקוקים להכנסה המיידית והקטנה הזו, 2,000-3,000 שקל. אמרתי לנציג ההסתדרות שהיה אצלי 'איך אתה מתכוון לשלם להן?' הוא אמר לי שיש להן 'קרן שביתה' – ועובדה, לא משלמים להן. אז הן נפגעות בגדול עכשיו.
"אני מאמין שיש צורך בהתארגנות – בוועד, אבל אפשר היה לפתור את זה הרבה הרבה קודם אם רק היו מחריגים את המנהלים. יותר מזה, בהחרגת המנהלים – המנכ"ל מתחייב בכתב שגם אם יגיעו לנושא של שכר המנהלים בהסכם קיבוצי, הוא יהיה מוכן לתת יותר מהוועד. אז לוועד אנחנו אמורים להאמין ולמנכ"ל לא?
"היה לנו מנכ"ל לא פשוט בלשון המעטה במשך 10 שנים. בזמנו קופחנו והיה פיגור בתוספות שכר ובקידום. עם המנכ"ל החדש הוועד רוצה לתקן את זה בשנייה. אני עובד מעל 16 שנים ועכשיו עושה תפקיד נוסף. אני לא ילד, אני בן 56. אבל בואו לא נשפוך את התינוק עם המים, בואו נקשיב. ניתן להגיע להידברות בלי לרסק את הרשת.
"הגיעו לסיכום בנושא פקידות וסייעות, בואו תסכמו את זה, תזרימו להן ותקציבו זמן. אחרי זה נתעסק עם המנהלים.
"שלא לדבר על דברים אישיים, השמצות ולחצים מהצד של הוועד וחברי ההסתדרות על כל אלה שעובדים – זימנו אותי לבית משפט וכו', אבל אני לא מגיב בכלל בפורומים האלה, אבל אני לא מבין למה. כמו שמותר לאנשים לשבות מותר לאנשים לעבוד. הם כותבים עלינו 'מפרי שביתה' אבל אולי הם 'מפרי עבודה'? כמו שמותר להם לשבות, מותר לנו לעבוד.
"אני לא צריך התארגנות? אני לא צריך שיפור בשכר? נוצר פה מצב שמשסים את הלא שובתים בשובתים. כשנחזור לעבודה – איך נעבוד עם עמיתים שלנו שלקחו אותנו לבית משפט?
"הבחורה שכתבה 'חביבתי' מספרת שאני לוחץ עליה לעבוד – זה מישהי שאמרה למישהי, ואני בכל שנותיי לא עשיתי עבירת תנועה. תבואו למרפאה, תעשו סיבוב, תתרשמו ממקום שפוי, נראה שאנשים יודעים להנהיג ולעבוד".
צילומי מסך של עדויות לאיומים מצד הנהלת החברה על העובדים השובתים:
